Loading AI tools
אחת המעשיות של האחים גרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיפה אדומה היא אחת מהמעשיות שליקטו האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של מוטיב עלילתי 333 בסיווג ארנה-תומפסון. מדובר באגדת עם עתיקה שנכתבה לראשונה על ידי שארל פרו.
הסיפור פורסם לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו "סיפורי אמא אווזה", וכמאה וחמישים שנים מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום (יש גרסאות שונות לעלילה). עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה "כיפה אדומה" בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה. יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הגדול והרע".
בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור). הזאב שאל אותה בנחמדות לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתום לב שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים (למעשה כיפה אדומה, בצעד זה, המרתה את פי אמה). הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה אותה להתבונן ביער ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה.
בזמן הסחת הדעת, הזאב רץ במהירות לבית הסבתא. הוא דפק על דלת הבית, ולאחר שזו שאלה מי הדופק על הדלת, הוא עונה לה ומעמיד פנים שהוא כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, הערים עליה הזאב וטרף אותה בשלמותה (כאשר למרות זאת היא נשארת בחיים בבטנו). לאחר מכן נשכב הזאב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה של הסבתא לשם התחזות, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את העוגה ובקבוק היין. הזאב המחופש שחיקה את קולה של הסבתא ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם:
"סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?" - "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.
"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" - "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי".
"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" - "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב שחשף את עצמו, זינק ובלע את כיפה אדומה (שגם נשארה בחיים לצד סבתה, בבטנו).
למזלן של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד (או בגרסאות אחרות חוטב עצים או חיות היער) באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו (לא תואר כיצד, כדי לא להפחיד את הילדים) והוציא ממנו את כיפה אדומה ואת הסבתא. במקומן, הכניס הצייד סלעים לבטנו, שגרמו למותו של הזאב מרוב כובד וכאבים.
כיפה אדומה הוכיחה כי היא אחראית מאוד, והמוסר מן הסיפור הוא לעקוב אחרי ההוראות של המבוגרים. כרבות מן המעשיות המוכרות כיום, שורשי המעשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר שהשתנה במרוצת השנים. אמונה עממית גורסת כי האגדה "כיפה אדומה" היא בעלת מסר מיני לבנות, ושעל כן נהגו אמהות לספר אותה לבנותיהן, בתחילת גיל הבשלות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה (הכוונה לווסת), עלייך להיזהר מזאבים, דהיינו גברים. הסיפור התגלגל עד שערכו האחים גרים, במאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן היה טראגי, כאוב ומזעזע מאוד. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נטרפו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד שנחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא, וזוהי הגרסה המוכרת כיום.
הגרסאות הקדומות יותר של האגדה, שהסתובבו באירופה לפחות מהמאה ה-10, שונות מאוד מהגרסה המוכרת כיום במספר דרכים. הבגד של הילדה לא תמיד אדום. באחת הגרסאות, כאשר כיפה אדומה בדרך לסבתה, היא נתקלת בציפור פצועה ומורחת ריבה על כנפה השבורה, שמרפאת אותה (מטאפורה לחומר חיטוי). האנטגוניסט אינו תמיד זאב, אלא לפעמים עוג או איש-זאב. איש-הזאב בדרך כלל משאיר שאריות מדמה ומבשרה של הסבתא ומאכיל את הילדה. בנוסף, הוא מבקש ממנה להתפשט ולהשליך את בגדיה לאש ולהיכנס עמו למיטה[1].
הזאב מנסה לטרוף את הילדה. בחלק מהנוסחים הוא מצליח ולפעמים היא מצליחה להערים עליו ולברוח.
האנתרופולוג ג'יימי טהראני מאוניברסיטת דורהאם[2], גילה במחקרו כ-35 גרסאות מוקדמות יותר של סיפור הילדה והזאב הרע, שהגיעו מאפריקה ומהמזרח הרחוק. רוב הגרסאות הן על "הזאב והילדים", מספרות על מעשיו של זאב המחופש לעז וטורף גדיים. אמא עֵז משאירה את שבעת ילדיה בבית בזמן שהיא הולכת ליער למצוא אוכל. לפני שהיא עוזבת, היא מזהירה את הילדים הצעירים שלה מזאב גדול ורע שינסה להתגנב לבית ולזלול אותם. הזאב יעמיד פנים שהוא אמם וישכנע את הילדים לפתוח את הדלת. הילדים הצעירים יוכלו לזהות את אמם האמיתית על ידי כפות רגליה הלבנות וקולה המתוק. תוך זמן קצר שומעים שבעת הילדים קול מבעד לפתח האומר "תנו לי להיכנס, לאמא יש משהו לכל אחד ואחת מכם". זה היה הזאב, שקולו החמור מסגיר אותו והילדים לא נותנים לו להיכנס. הזאב הולך לשוק וגונב מעט דבש כדי לרכך את קולו. זמן קצר אחר כך שומעים הילדים קול אחר בפתח: "תנו לי להיכנס, לאמא יש משהו לכל אחד ואחת מכם". הפעם הקול גבוה ומתוק כמו של אמם. הם עומדים להכניס אותו כשהילד הצעיר ביותר מסתכל מתחת לסדק בדלת ומבחין בכפות הרגליים הגדולות והשחורות של הזאב. הם מסרבים לפתוח את הדלת, והזאב שוב נעלם. הזאב הולך למאפייה וגונב מעט קמח, מורח אותו על כל הפרווה והופך את כפות רגליו השחורות ללבנות. הוא חוזר אל הפתח והפעם הילדים רואים את כפות רגליו הלבנות ושומעים את קולו המתוק, ולכן הם פותחים את הדלת. הזאב קופץ לבית וזולל שישה מהילדים. הילד הצעיר ביותר מסתתר מהזאב בשעון הסבא ולא נאכל. מאוחר יותר באותו יום, האם חוזרת הביתה מהיער. היא מוטרדת מהעובדה שהדלת פתוחה לרווחה וכמעט ילדיה נעדרים. היא מסתכלת סביב ורואה את הזאב, ישן מתחת לעץ. הוא אכל כל כך הרבה שהוא לא יכול לזוז. האם קוראת לילד הצעיר ביותר להביא לה במהירות מספריים, מחט וקצת חוט. היא חותכת את בטן הזאב וששת הילדים קופצים החוצה ללא פגע. הם ממלאים את בטן הזאב בסלעים, והאם תופרת אותה בחזרה. כשהזאב מתעורר הוא צמא מאוד. הוא הולך לנהר לשתות, אך נופל פנימה וטובע מתחת למשקל הסלעים. מאז המשפחה חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה[3].
בגרסת סיפורי אמא אווזה יש לילדה כובע אדום והיא נקראת על שמו (Le petit chaperon rouge). הסיפור מסתיים בטריפת הילדה ובמוסר השכל לילדות להישמר מפגישה עם זאבים. גם כאלו שמסווים את עצמם[4].
בגרסת האחים גרים יש לאגדה סוף שונה, שדומה מאוד לזה של הזאב ושבעת הגדיים: צייד מחלץ את כיפה אדומה מתוך בטן הזאב. לאחר מכן יש חזרה על הסיפור עם זאב נוסף, והפעם כיפה אדומה וסבתה מצליחות להערים על הזאב.
בשפת המקור, גרמנית, נקראת גיבורת הסיפור "Rotkäppchen", מילולית "הילדה בברדס הרכיבה האדום" (גם השם האנגלי "Little Red Riding Hood" משמעותו דומה). הסיפור תורגם לעברית תחת השם "כיפה אדומה", וזאת למרות העובדה שכיפה אינה השם המקורי, ויתרה מזו, היא מזוהה בתרבות היהודית עם גברים. כיסויי ראש בכלל, וברדס בפרט, וברדס רכיבה אף יותר, מסמלים בתרבות האירופית דבקות בערכים דתיים, והמתרגם בחר כיסוי ראש המוכר לקורא העברי כמייצג דתיות. בישראל יצא לאור לראשונה הסיפור בעברית בתרגומו של לוין קיפניס בליווי ציורים של ק. מטהמורוס בהוצאת שמואל זימזון.
על-פי פרשנותו של אריך פרום[5], המשמעות אמנם נסובה על עניין המיניות הנשית. הכיפה הקטנה מקטיפה אדומה מסמלת את הווסת - המחזור של האישה, הדימום מאזור הפות המעיד על היותה פורייה. האזהרה שלא לשבור את בקבוק היין היא למעשה אזהרה מפני קיום יחסי מין ואובדן הבתולים (בקבוק היין הוא כנראה דימוי לפין). עם זאת הוא תוהה מהו תפקידו של הגבר וכיצד מוצגת המיניות, וכן מיניותו של הגבר, בסיפור. לטענתו, הגבר מצטייר כבעל חיים ערמומי ואכזר, ויחסי המין מתוארים כיחסים קניבליים שבהם הגבר בולע את האישה (זהו דווקא אינו אקט מיני). תיאור זה מבטא איבה עמוקה כלפי הגבר וכלפי מין, שיש להניח שאיננה מקובלת על נשים שמחבבות גברים ונהנות מיחסי מין. גם במילוי כרסו של הזאב באבנים הוא רואה הצגה של איבה ודעה קדומה כלפי הגברים. כדי להעמיד את הגבר באור מגוחך, נותנים לו למלא תפקיד של אישה הרה, אך שמים בבטנו אבנים שהם סמל לעקרות, שכובדן ממית אותו. על פי פרום, סיפור אגדה זה הוא סיפור של שלושה דורות של נשים המסמלות את הסכסוך העתיק של גבר-אישה.
בישראל, מעשיה זו עובדה פעמים רבות להצגות, מחזות זמר, תיאטרוני בובות ועוד. הבולטים ביניהם היו בשנת 2006 בה שיחקו מיכל צפיר בתור כיפה אדומה, דפנה ארמוני בתפקיד האמא, שולה חן כסבתא, צחי נוי בתור הזאב וקלוד דדיה בתפקיד כפול של הצייד וקיפוד. את המחזה כתב וביים עידן עמית ואת המוזיקה הלחינה רינת גבאי.[6] עיבוד נוסף למעשיה עלה בשנת 2014, אותו כתב וביים רועי ניגרי שגם הלחין את המוזיקה בשיתוף אורי קריב שהיה על הייעוץ המוזיקלי. בהצגה שיחקו רויטל זלצמן / קרן שיניוק / רוני דותן בתפקיד כיפה אדומה, אלון חמאווי בתור הזאב, שרון פרידמן / יובל דהן בתור הצייד ובתפקיד הארנבים וההורים של כיפה אדומה יובל סטוניס ותמר שטיין ששיחקה גם את הסבתא.[7][8]
כיפה אדומה (סיפור), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
