Loading AI tools
סופר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק ספיבק (1 במרץ 1886 – 13 במרץ 1977) היה מחנך, מתרגם, סופר ילדים ונוער ומחבר ספרי לימוד ברוסיה ובישראל. (עם כינוייו הספרותיים: 'יצחק בן אשר', 'י. אחי לאה' ו'י. שפי'.)
יצחק ספיבק | |
לידה |
1 במרץ 1886 אורחיי, פלך בסרביה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
13 במרץ 1977 (בגיל 91) רמת גן, ישראל |
מדינה | ישראל |
מעסיק | האוניברסיטה העברית בירושלים |
ספיבק נולד באביב 1886 באורהיוב שבפלך בֵּסָרַבְּיָה שברוסיה (כיום במולדובה), בנם של שפינצה ואשר, מגדל טבק. בילדותו למד ב"חדר" ובישיבה בעיר קלויז ועבד כעוזר בחנות ספרים. מאוחר יותר למד את מקצוע כריכת הספרים, ולצד זאת המשיך להשתלם ולהתקדם בלימודיו.
ספיבק היה שותף לפתיחת בית ספר במושבה החקלאית דומברוביצה, שם לימד מקצועות בעברית. לאחר שנתיים עבר לעיר קאלאראש, שם עסק בהוראה. בנוסף, השתלם בשיטות פדגוגיות, למד במשך למעלה משנתיים קורסים פדגוגיים בחברת "מפיצי השכלה" בגרודנה והוכשר למורה יהודי עבור בתי ספר ברוסיה בשנת 1910. לאחר מספר שנים ניהל בית ספר עירוני בפרסיפ שבאודסה.
באודסה הצטרף לחבורת סופרים עבריים, ובהמלצתו של ביאליק קיבל בקשה לתרגם ספרי קריאה לילדים ונוער מהוצאת "אמנות", בהם "מסעו ופגעיו של הקפיטן הָטֶרָס" לז'ול ורן (אנ') ו"הנער ויליאם" ו"בתחתית האניה" לתומאס מין-ריד. בנוסף, כתב בעברית יחד עם יעקב רבינוביץ ספר לימוד לחשבון ופרסם מאמרים וביקורות ב"הגינה", כתב העת לחינוך לילדים בגן הילדים שבעריכת יחיאל היילפרין, וב"השלח" שבעריכת יוסף קלוזנר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה היה חלק מקבוצת מורים שיסדה את הוצאת הספרים "ספרי", שהוציאה למעלה מ-30 חוברות קריאה מנוקדות ומצוירות עבור ילדים.
בשלהי 1919 עלה לארץ ישראל באונייה "רוסלאן". בארץ התקבל להוראה בבית הספר אחד העם בתל אביב. היה חבר ועד "קוהלת" – הוצאת ספרים עבור ספרי עזר למורה ולתלמיד. וכן היה חבר הוועד המנהל של "קופת הספר" שהוקמה על ידי הסתדרות המורים ואגודת הסופרים, והוציאה לאור ספרי קריאה ועיון לילדים, בהוצאה זו פרסם מספר מחיבוריו ותרגומיו.
בשנת תרפ"ט (1929) הועבר, לבקשתו, ללמד בבית הספר לֶמֶל בירושלים, ובמשך שלוש שנים המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית. בירושלים חיבר, יחד עם חיים אריה זוטא, את שלושת חלקי הספר "דברי ימי עמנו" עבור לימוד תולדות עם ישראל לכיתות הגבוהות. לאחר שחברת "קוהלת" העתיקה את מקום מושבה מתל אביב לירושלים, נבחר לכהן כיושב ראשה, וניהלה עד לשנת תש"ח (1948), בתקופה זו ערך והוציא מספר ספרי יסוד בתחום החינוך ותולדותיו.
בין היתר, עיבד את ספרו של יהודה לייב פינסקר "אוטואמנסיפציה" לצורכי בית הספר. כן תרגם וכתב את "עמים מספרים" בהוצאת יבנה, את "רש"י - תקופתו, תולדותיו ופועל חייו" בהוצאת דביר, את "רב סעדיה גאון" ועוד. ספיבק השתתף בארגונה ובניהולה של מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל ונבחר לחבר המערכת של הספרייה "לנוער" ושל הספרייה "מולדתי"[1].
בשנים תרצ"ב - תרצ"ו (1936-1932) ערך את סדרת החוברות "מפי ילדי הארץ" עבור ילדי התפוצות. בנוסף, חיבר בשיתוף עם משה אבידור את שלשת חלקיו של ספר הלימוד להיסטוריה "ישראל בארצו ובנכר" בהוצאת מסדה; תרגם את סיפורי שמעון שמואל פרוג בהוצאת עמיחי, וחיבר יחד עם שרגא פייבל קלעי את כרך ט' באנציקלופדיה מעין וערך את ספר היזכור "קהילת אורהייב וסביבותיה" (1959).
ספיבק גרס כי בספרות ילדים, המהווה גורם חינוכי עבור הילד, יש לנקוט בלשון נעדרת ממלאכותיות ומצורך להסתגל לילד ולטעמו. בספרו, "עמים מספרים", תרגם את הסיפורים בסגנון שאינו מתחבר אל תמימות נעורים, אלא אל חכמת חיים מפוכחת.
עם פרישתו לגמלאות עבר להתגורר ברמת גן. ספיבק נפטר בסמוך ליום הולדתו ה-91, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] הותיר אחריו את אשתו, יהודית (נפטרה בניסן תשמ"ב-1982, בגיל 84[3]).
מאמרים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.