רוסלאן

רוּסְלָאן (בכתיב רוסי ארכאי: Русланъ; בכתיב המקובל כיום: Руслан) שנשאה את שמו של הגיבור הרוסי רוסלאן מהפואמה "רוסלאן ולודמילה"^[1] הייתה האונייה המאורגנת הרשמית הראשונה, ולמעשה גם האחרונה, שהפליגה מהאימפריה הרוסית לשעבר לארץ ישראל בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועל סיפונה 671 נוסעים.^[2] "רוסלאן" נחשבת לסנונית הראשונה שפתחה את תקופת העלייה השלישית, אף שלמעשה הייתה אחת האוניות האחרונות שהגיעו לחופי יפו באותה שנה. על סיפון הרוסלאן היו חלוצי תרבות ואמנות שהיו חלק מדור המייסדים של התרבות בישראל.

רוסלאן
Русланъ

האניה רוסלאן עוגנת בנמל קושטא בדרכה מהעיר אודסה לארץ-ישראל. 1919
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית נוסעים

הצלם שמעון קורבמן, בחוף הים בסמוך ליפו, 1920

רקע

ב-1918 הגיעו כמה מאות מתושבי צפת ויפו שלנוכח המלחמה והרעב ששררו בארץ ישראל עזבו את בתיהם ונדדו דרך סוריה וקושטא והגיעו לנמל אודסה, בעת בה נמצא הצבא האוסטרו-הונגרי שם, בתקווה כי בתור נתיני אוסטריה יינתן להם להגיע לאוסטריה. ניסיונם זה נכשל והם נאלצו להישאר באודסה וסבלו מקור ומגשמים. לעזרתם נחלצו צעירים יהודים - חברי הארגונים "התחיה", "צעירי ציון" ואחרים, והעבירו אותם מהנמל לקסרקטיני הצבא האוסטרי שנעזבו בינתיים. למרות סיוע זה נפטרו חלק מהפליטים.

הצעירים, מנהיגי התנועות הציוניות הללו, סייעו לפליטים להקים את "ועד פליטי ארץ ישראל" שביקש לשוב לארץ ישראל עם תום המלחמה.^[3] באותו זמן התקבצו באודסה יהודים רבים שביקשו לעלות לארץ ישראל. מנהיגי הארגונים החליטו לנצל את קיום קבוצת כמה עשרות הפליטים שחפצו לשוב והגזימו במספר הפליטים כדי לאפשר לעולים להצטרף לקבוצת הפליטים. מנחם אוסישקין ומאיר דיזנגוף יצרו קשר עם שר החוץ הבריטי, הלורד קרזון, ושכנעו אותו כי אין מדובר בבולשביקים. ארגון העולים היה מבצע מסובך. הימים ברוסיה היו מלאי תהפוכות, השלטון התחלף במהירות בין הבולשביקים לכוחות המתנגדים, רוסיה הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים.^[4]

קורות ההפלגה

העולים היו צריכים להוכיח את זכאותם לעלייה כ"פליטים מארץ ישראל" שנתקעו ברוסיה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. לצורך כך התקיימו קורסים ל"הכשרת פליטים" מארץ ישראל בו למדו המבקשים פרטים שונים על הארץ. "רוסלאן" הפליגה ב-27 בנובמבר 1919 מנמל אודסה שבדרום אוקראינה ועגנה בנמל יפו ב-19 בדצמבר 1919, נר שלישי של חנוכה כ"ז בכסלו ה'תר"ף.^[5] ההפלגה לוותה בקשיים ובעיות, בכל הנמלים בהם עגנה לא הורשו הנוסעים לרדת מחשש שמא הנוסעים הם בולשביקים שמטרתם להסתנן ולחולל מהפכות.

מצטטת זהבה בקמן את אליהו הגלעדי, שנמנה עם העולים:

בשנת 1919, כשדרום אוקראינה נכבשה על ידי חיילות דניקין ה"לבנים", פנה הוועד האודיסאי לשלטונות בבקשה לאפשר לתושבי פלשתינה לחזור לבתיהם. בדרכים שונות הושג הרישיון ואז החלה מלאכת הזיופים של תעודות לידה מפלשתינה וצורפו לרשימה של תושבי צפת מאות אנשים שהיו להם זיקה וקשרים לארץ.

— זהבה בקמן, מפי אליהו הגלעדי

דמויות בולטות בין הנוסעים

דמויות בולטות ברשימת המפליגים, אשר השפעתן על היישוב ועל מדינת ישראל ניכרה בשנים שלאחר מכן, זיכו את הרוסלאן בתואר "המייפלאואר הציונית". מבין הנוסעים על הרוסלאן: ההיסטוריון יוסף קלוזנר, האדריכלים זאב רכטר ויהודה מגידוביץ', עורך "הארץ" לעתיד משה יוסף גליקסון, אריה נבון בן ה-10, לימים קריקטוריסט וצייר, שעלה עם משפחתו, הרקדן ברוך אגדתי ואחיו איש הקולנוע יצחק אגדתי, הוריה של הטייסת זהרה לביטוב, ישראל גורי (לעתיד חבר הכנסת ואביו של המשורר חיים גורי), המחנכת פנינה היילפרין עם בניה, אוריאל (לימים המשורר יונתן רטוש), גמליאל צבי (לימים הבלשן צבי רין) והבת מרים (לימים המשוררת מירי דור); הרופא הגלילי ד"ר שניאור זלמן אביגדורי, ד"ר חיים יסקי, מנהל בית החולים הדסה שנרצח בשיירת הרופאים ב-1948, הרופא אריה דוסטרובסקי ובתו יוכבד דוסטרובסקי, לימים מייסדת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, הציירים פנחס ליטבינובסקי ויצחק פרנקל, רוזה כהן (אימו של יצחק רבין), הפסל משה ציפר, חברת הכנסת הראשונה רחל כהן-כגן (החתומה על מגילת העצמאות), ד"ר ברוך ניסנבוים, מייסד מד"א בחיפה, שמואל נבון, נחום חת (לעתיד חבר כנסת ונשיא הוועדה האולימפית), אברהם קמיני (לעתיד יושב ראש הוועד הארצי של הקרן הקיימת לישראל) ורבים אחרים. עוד באוניה הגיעו גם ששת חברי קבוצת החלוצים שהתיישבה בדילב, לימים קרית-ענבים. באונייה זו חזרו לארץ רחל המשוררת, השחקן מאיר תאומי והאמן יוסף קונסטנט.

אזכורים בספרות

הספר, "אלף לבבות", של דן צלקה מספר את סיפורה של "רוסלאן". ספרה של יוכי ברנדס, "וידוי", מתאר את קורותיה של "רוסלאן" מנקודת מבטה של נערה צעירה.

ספר החיים - יומנה של קבוצת קרית-ענבים תר"פ-תרפ"ט.

לקריאה נוספת

• אריה רפאלי (צנציפר), במאבק לגאולה, ספר הציונות הרוסית ממהפכת 1917 עד ימינו, תל אביב: הוצאת דבר ועיינות, תשט"ז-1947, עמ' 154–156
• זאב הים. נתיבי ים - תולדות הספנות הישראלית. תל אביב, הוצאת מלוא בשיתוף עם חבל ימי לישראל, תשל"ב-1972. עמ' 189–190
• רב חובל הלל ירקוני. הים, האנייה ועם ישראל. חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2009. הערך "רוסלאן", עמ' 253

קישורים חיצוניים

• ״והספינה שטה״ - חלוצי תרבות על סיפון ה"רוסלאן" - תערוכה לרגל 100 שנות הארכיון הציוני המרכזי, באתר מוזיאון ישראל
• ידיעות עיתונאיות על האונייה "רוסלן" באתר שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
• מידע על רוסלאן בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיפוש רוסלאן בעיתונות יהודית היסטורית
• תמונת הרוסלאן, באתר berkovich-zametki.com
• ד"ר מרדכי נאור, אניית הבכורה של המנדט
• עשור לעולי רוסלאן, דבר, 31 בדצמבר 1929
• רוסלאן הגיעה בנר שלישי, דבר, 25 בדצמבר 1959
• גור אלרואי, ‏'רוסלאן' – האומנם הסנונית הראשונה המבשרת את בוא ה'עלייה השלישית'?, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 80-63
• חן מלול, החיים הפרועים בבטן אניית המעפילים רוסלאן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.12.2017
• אושי דרמן, המייפלאואר של הסלבס היהודים: 100 שנה להפלגה של "רוסלאן" לארץ ישראל, בבלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, אוקטובר 2019
• משה גלעד, אונייה אגדית או סתם אגדה?, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2019
• פגישה חגיגית של עולי רוסלאן בתל אביב, יומני כרמל, 1936 (התחלה 0:21)
• מאה שנה לאונייה "רוסלאן", במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן
• רונן טל, על ספינה אחת הגיעו חלוצי התרבות הישראלית, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2023

הערות שוליים

1. משה גלעד, האונייה אגדית או סתם אגדה", באתר הארץ, 28 באוקטובר 2019
2. הגעת האנייה "רוסלאן" - הארכיון הציוני, באתר הארכיון הציוני
3. דוד תדהר (עורך), "משה גולדין-זהבי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5604
4. יצחק בן-חורין, מסע הרוסלאן. 70 שנה לספינה שעשתה היסטוריה, מעריב, 15 בדצמבר 1989
5. גור אלרואי, ‏'רוסלאן' – האומנם הסנונית הראשונה המבשרת את בוא ה'עלייה השלישית'?, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 80-63