Loading AI tools
מחנך ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה אֲבִידוֹר (בּוּרשטיין) (7 בינואר 1906 – 30 במאי 1985) היה איש חינוך ישראלי, מורה ומפקח, מנכ"ל משרד החינוך (1954–1960), מנכ"ל הסוכנות היהודית, יו"ר הוועד הישראלי לאונסק"ו ושגריר ישראל לאונסק"ו, מזכיר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
לידה | 7 בינואר 1906 | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | 30 במאי 1985 (בגיל 79) | ||||||
מדינה | ישראל | ||||||
מקום קבורה | הר המנוחות | ||||||
תפקיד |
| ||||||
אבידור נולד בשם משה בורשטיין בינואר 1906 בעיר קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), השני מחמשת ילדיהם (שלושה בנים ושתי בנות) של ציפורה לבית בּוּכְמַן ואברהם מאיר בורשטיין. בילדותו, ב-1913, עלה לארץ ישראל ולמד בגימנסיה הרצליה עמה גלה לכפר סבא בגירוש תל אביב[1]. נסע ללמוד בארצות הברית. לאחר שקיבל בשנת 1929 תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת ניו יורק, המשיך ללימודים מתקדמים במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה, וקיבל בה תואר שני (1931) ותואר דוקטור (1933). עבודת המוסמך הייתה בנושא החיים הקהילתיים היהודיים בארץ ישראל בשנים 1917–1927 ("A decade of Jewish communal life in Palestine, 1917-1927")[2], והדיסרטציה שלו, בנושא הממשל העצמי של היהודים בארץ ישראל מאז 1900 ("Self-Government of the Jews in Palestine Since 1900"),[3] התפרסמה ב-1934 בהוצאת הפועל הצעיר (ושוב ב-1976 בווסטפורט, בהוצאת Hyperion Press).
ב-1933, עם תום לימודיו, שב לארץ ישראל והיה למורה להיסטוריה בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב עד 1942, אז התמנה כמפקח במחלקה לחינוך של ממשלת המנדט, ומילא תפקיד זה עד 1948. מ-1948 ועד 1952 היה למנהל המרכז לחינוך בתפוצות במשרד החינוך והתרבות. במסגרת תפקידו ייצג את ישראל בוועידה של אונסק"ו[4]. בשנים 1952–1953 כיהן כסמנכ"ל משרד החינוך והתרבות תחת השר בן-ציון דינור, ומיולי 1954 היה מנכ"ל המשרד[1] (תחילה תחת דינור ומסוף 1955 תחת זלמן ארן) עד פרישתו ב-1960 על רקע סכסוך עם ארן. ב-1960 התמנה כמנכ"ל הסוכנות היהודית (זאת לאחר שפוצל תפקיד מזכיר הסוכנות למנכ"ל ומזכ"ל; משה ריבלין היה המזכיר לצדו). באותה שנה היה אחד משלושת חברי הוועדה שמינה ראש עיריית תל אביב הנכנס מרדכי נמיר לבדיקת מצב המוסדות לחינוך גבוה בעיר ("ועדת שרת" - לצד ראש העירייה לשעבר חיים לבנון ובראשות משה שרת). הוועדה המליצה על כינון אוניברסיטה בעיר (אוניברסיטת תל אביב), והמלצותיה התקבלו פה אחד[5]. באביב 1966 התפטר מתפקידו בסוכנות[6]. בסוף אותה שנה היה למזכיר (מנכ"ל) האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[7], תחת הנשיא פרופ' אהרן קציר וסגנו פרופ' גרשם שלום[8].
בנוסף כיהן כיו"ר הוועד הישראלי לאונסק"ו משנת 1955 ועד סוף 1968, עת התמנה כשגריר ישראל לאונסק"ו בפריז[9], וכיהן בתפקיד זה עד סוף 1970, אז שב לארץ[10]. באוגוסט 1971, בשנה ה-66 לחייו, נפצע קשה בתאונת דרכים בירושלים[11] ולא התאושש ממנה עוד. נפטר באביב 1985, ונטמן בהר המנוחות.
בשנת 1954 היה לנשיא הראשון של התאחדות הצופים והצופות בישראל.
באפריל 1933 נישא לאידה ריְינִיש (1912–1998), ולזוג נולדו שלוש בנות: דקלה לרנר, פרופ' רמונה מרגלית, ורדה אבידור. אחד מנכדיו הוא עמיר לרנר, מנכ"ל בית איזי שפירא.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.