Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות ברזיל היא הקהילה היהודית השנייה בגודלה באמריקה הלטינית (אחרי יהדות ארגנטינה), ותחילתה במאה ה-16 באזור מדינת ברזיל של היום.
 | |
| כתובה מברזיל | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-107,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| סאו פאולו, ריו דה ז'ניירו, פורטו אלגרה, ברור חיל | |
| שפות | |
| פורטוגזית, עברית | |
| דת | |
| יהדות |
ליהודים היה חלק עקיף ב"גילוי" ברזיל על ידי האירופים. גילויים ושיפורים טכנולוגיים רבים שנעשו על ידי יהודים מומחים בתחומים של טכנולוגיות שיט ואסטרונומיה (כמו לוי בן גרשום שפיתח כמאתיים שנים קודם מכשירי תצפית אסטרונומיים ואברהם זכות ששיפר את האַצְטְרוֹלָב) הם שאפשרו לפורטוגזי פדרו אלברש קברל לגלות את ברזיל ב-1500. בנוסף, באותה תקופה יהודים שימשו כמתורגמנים ויועצים במסעות לגילוי יבשות חדשות (לדוגמה, פדרו נונס) בגלל הידע של המנהגים של מדינות אחרות וידע במספר שפות. ייתכן מאוד שגם במסעו של קברל בו גילה את ברזיל, היו בצוותו יהודים, אם כי הדבר אינו וודאי.
בברזיל היה עץ שהיה מבוקש מאוד באירופה באותה תקופה (pau-brazil) וסוחרים היו שטים לברזיל כדי להביא ממנו לאירופה. עקב המסעות האלו החלה להיווצר אוכלוסייה של קבע בברזיל. בשנים 1500–1570 מספר היהודים שהיגרו לברזיל היה גדול, ובאופן הדרגתי נוצרה קהילה יהודית. ב-1567 הוחל איסור יציאת אנוסים מפורטוגל שבשנת 1580 (כאשר פורטוגל איבדה את עצמאותה לספרד) הפך לחוק. לכן יציאת יהודים לברזיל הפכה קשה יותר, אך למרות זאת, תמורת תשלום, ההגירה של יהודים לברזיל המשיכה. זו הייתה תחילתה של תקופה קשה לקהילה היהודית, וחבריה נזהרו מאוד מלהבליט את יהדותם. קיימים מספר מיתוסים, לפיהם בין כובשי ברזיל היו יהודים אנוסים.
ב-1630 כבש צי של 70 אוניות הולנדיות את מדינת פרנמבוקו באזור הצפון מזרחי של ברזיל. בגלל התנגדות התושבים המקומיים התקופה שבין 1630–1635 הייתה לא יציבה וקשה גם ליהודים, אבל מ-1635 הקהילה היהודית בברזיל שגשגה כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופה זו החלו להגיע לברזיל יהודים גם מהולנד.
יהודי הולנד היו בעיקר יהודים שנמלטו מספרד ומפורטוגל כדי ליהנות מהחופש הדתי ששרר בהולנד בזמן הייסוד מחדש של האינקוויזיציה בפורטוגל וספרד. רבים מיהודים אלו היו סוחרים, בין השאר כיוון שידעו הולנדית וגם פורטוגזית, וחלקם היגר לברזיל. באמסטרדם ובערים הולנדיות נוספות קמו קהילות יהודיות קטנות. למרות זאת, נחסמו בפני היהודים אפשרויות מסחר ואף אפשרויות רבות נוספות. הקהילה הכילה במהרה יותר חברים משיכלה לתמוך בהם. כדי לפתוח בפני היהודים באמסטרדם אפשרויות מסחר וכדי לספק בית ליהודים שלא יכלו לממן זאת, הובילו סוחרים הולנדים משלחת שנועדה להשתלט על ברזיל ומטעי הסוכר שלה מפורטוגל שנחלשה תחת שלטון ספרדי. על אף אזהרות מוקדמות של שנים מפני בלשים, המשלחת ההולנדית השתלטה בקלות על ברזיל וכל רסיפה בקרב השני של גואררפס. במשך עשרים שנה, המושבה שגשגה יחד עם היהודים שבתוכה. למרות הטינה שהופנתה כלפיהם על ידי נוצרים הולנדים ופורטוגזים, היה צורך ביהודים בתהליכי המסחר מפני שהיו היחידים שדיברו הולנדית ופורטוגזית מלכתחילה.
שלא כמו באמסטרדם ובפורטוגל, היהודים ששהו ברסיפה חוו סובלנות דתית יוצאת דופן הכוללת אישור לתהלוכות ציבוריות, ובניית בית כנסת, בתי ספר דתיים ואף מקווה. ב-1640 נפתח בית הכנסת קהל צור ישראל. מלחמת אזרחים שנתמכה על ידי המלכות הספרדית גרמה להרס במושבה בעוד שברזילאים-פורטוגזים, אשר היו נוצרים קתולים, לחמו לסילוק ההולנדים הפרוטסטנטים. בעוד שמלחמת הגרילה פגעה קשות במסחר בסוכר, יהודים רבים שבו לאמסטרדם כשהשאירו חלק מהקהילה מאחוריהם.
המלחמה בין הפורטוגזים להולנדים על ברזיל הגיעה לשיאה בכניעת רסיפה ב־26 בינואר 1654. הסכם הכניעה אפשר תקופה של הנהגה בטוחה למשך שלושה חודשים, עבור הולנדים אשר ביקשו לעזוב את ברזיל. בעוד שביטחון היהודים היה מובטח, הם בוודאי הרגישו לא בנוח כשעין האינקוויזיציה על ראשם וחיילים שוהים בבתי הכנסת שלהם. כיוון ששטח הובלה היה נדיר מאוד, הגנרל הפורטוגזי אשר נחל ניצחון הגדיל את ביטחון הנוצרים והיהודים אשר לא נטבלו טבילה נוצרית מאז שלושת החודשים שנקצבו.[דרושה הבהרה] כשהגיע ה־26 באפריל, נראה היה כי כל היהודים ששהו בברזיל נסו להולנד, לקולוניות הולנדיות בקריביים או לצפון אמריקה.
יהודים שבו לברזיל בעשור הראשון של המאה ה־19, לאחר קבלת עצמאותה וההגירה אליה עלתה במשך המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. מרבית המהגרים בתקופה זו היו יהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית, עם התפוררותה של זו. מרבית המהגרים הגיעו מסוריה, טורקיה ולבנון; אך הגיעו גם יהודים מהמגרב ובפרט ממרוקו.
בסוף העשור השמיני של המאה ה־19, חברי התנועה הציונית שקלו ליישב יהודים רבים בברזיל כדי להימלט מהפוגרומים ברוסיה, אך חוקי הגירה נוקשים וסכסוך פוליטי גרמו לנטישת הרעיון. המהגרים שבכל זאת הגיעו לברזיל באו מקהילות יהודיות שונות מכל העולם והפכו את הקהילה היהודית הברזילאית למגוונת מאוד ובדרכים רבות למיקרוקוסמוס של החברה הברזילאית ככלל. בין המהגרים היו גם "סוחרי נשים", אשר הביאו עימם צעירות יהודיות ממזרח אירופה לעבודה בזנות (בדומה להגירה דומה בארגנטינה).
בשנות ה-90 של המאה ה-19 החלה הגירה גדולה של יהודים ממזרח אירופה לברזיל. ברזיל לא הייתה יעד מועדף ליהודים, שהעדיפו את ארצות הברית וארגנטינה. ממשלת ברזיל, ברצותה למשוך מהגרים, חילקה למהגרים כרטיסי נסיעה חינם לברזיל. חלק מהמהגרים המשיכו הלאה לארגנטינה, אולם חלקם נשארו בברזיל. רוב המהגרים היהודים התפרנסו מרוכלות בערי החוף הגדולות של ברזיל[1]. למרות התגברות כמות היהודים בברזיל לא נתכוננו בערים קהילות יהודיות ורוב היהודים לא נתנו לילדיהם חינוך יהודי[2].
בראשית המאה ה-20 רכשה יק"א שטח של 996.5 קמ"ר בדרום ברזיל לצורך יישוב איכרים יהודים שיעסקו בגידול טבק[3]. בשנת 1910 דווח על 300–400 יהודים, רובם מבסרביה, במושבה "פיליפסון" של יק"א. מהגרים שהגיעו בתחילה למושבה של יק"א עברו בהמשך לערים וכך גדל מספר היהודים בערי ברזיל. בשנת 1910 היו בפורטו אלגרה 15-20 משפחות יהודיות שקיימו פעילות יהודית משותפת[4].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה חיו בברזיל כ-5,000–7,000 יהודים[5], מדיניות ההגירה של ברזיל השתנתה לאחר המלחמה והיא הרשתה הגירה של מהגרים המעוניינים לעבוד בחקלאות, בלבד. בשנת 1920 הודיעה ממשלת ברזיל שהיא מוכנה לקלוט 2500 משפחות של פליטים יהודים מאוקראינה וליישבם כחקלאים על חשבונה[6]. בשנת 1924 הרשתה ברזיל הגירה של יהודים המעוניינים לעסוק בחקלאות בלבד תוך דרישה מהארגונים היהודיים להתחייב להשיב לאירופה מהגרים שהממשלה אינה מעוניינת בהם[7].
המשבר הכלכלי של שנות ה-20' הביא לברזיל כמה אלפי יהודים שהיגרו ממדינות מזרח אירופה, בעיקר פולין, וכן מארץ-ישראל. ג'פרי לסר, חוקר ההגירה היהודית לברזיל, טען כי בשנים 1881–1920 נכנסו לברזיל 18,889 יהודים. ואילו בין השנים 1920–1929 היגרו אליה יותר מ-30,000 יהודים[8].
באופן כללי, הקהילה עברה רדיפות רבות שכללו החרמת כל ארגוני ההגירה, כולל ארגונים קהילתיים יהודיים על ידי הממשלה למשך תקופה מסוימת במהלך מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1948 הוקמה הקונפדרציה היהודית של ברזיל. עיתון "המשקיף" דיווח שגרים בברזיל 108,000 אשכנזים ו-8,000 ספרדים[9].
לאחר מלחמת העולם השנייה התרחשו מספר גלי הגירה של יהודים לברזיל. כך, נמלטה חלק מיהדות קובה, כמו גם יהודים ממצרים והונגריה לברזיל בעקבות המהפכות במדינות אלו (הונגריה ומצרים בסוף 1956; קובה ב-1959). הייתה גם הגירה פנימית בתוך אמריקה הלטינית, בעיקר מבוליביה ולברזיל היגרו גם יהודים מישראל.
בשנות החמישים והשישים פרחו בברזיל תנועות הנוער הציוניות החלוציות, ומאות צעירים עלו לישראל במסגרת גרעיני התיישבות חלוציים והשתקעו בקיבוצים ברחבי הארץ[10].
חלק מן התהפוכות הפוליטיות בברזיל פגעו גם ביהודים ושמם של חלק מן המשטרים הימניים (למשל זה של ז'טוליו ורגאס) והצבאיים נקשר גם באנטישמיות.
אף כי לא קיימים נתונים מדויקים על כך, העריך המכון לתכנון מדיניות העם היהודי כי בעשור הראשון של המאה ה-21 חיים בברזיל כ-107,000 יהודים[11] והם מהווים חלק אינטגרלי בכל תחומי החיים במדינה[12]. כמחצית מהיהודים הברזילאים חיים בסאו פאולו וכרבע מהיהודים בריו דה ז'ניירו. כאשר יש נוכחות משמעותית וקהילות פעילות של כמה אלפי יהודים גם בפורטו אלגרה וקוריטיבה. ושאר היהודים מפוזרים בקהילות קטנות של כמה מאות אנשים בממוצע ברחבי ברזיל. הקהילה מקיימת מוסדות חינוך, תרבות ודת. בברזיל פועלים גם ארגונים ציוניים כמו קרן קיימת לישראל ותנועות נוער ציוניות.
הקהילה היהודית בסאו פאולו הקימה את בית החולים היהודי אלברט איינשטיין, הנחשב לטוב במדינה ובאמריקה הלטינית. בית החולים נחנך בשנת 1971.
עולים מברזיל היו מעורבים בפיתוח והקמה של מספר יישובים בישראל, הבולט שבהם הוא קיבוץ ברור חיל, אשר מקיים אירועים ברוח תרבות ברזיל.
העיתון הראשון ביידיש בברזיל היה 'די מענטשהייט' שיצא בפורטו אלגרה בשנת 1915. שנה אחר כך הופיע בריו דה ז'ניירו העיתון היהודי הראשון בפורטוגזית A columna. מ-1923 החל להופיע בריו דה ז'ניירו 'דאס אידישע וואכנבלאט', אשר שינה את שמו ל-'בראזיליאנער יידשע פרעסע' משנת 1927. עיתונים נוספים שהופיעו בריו דה ז'ניירו הם 'די אידישע פאלקסציינטונג' שהופיע עד 1941 ו'יידישע פרעסע' משנת 1930. בסאו פאולו הופיעו גם שני עיתונים ביידיש מתחילת שנות ה-30. מ-1950 החל להופיע בה העיתון 'דער נייער מאמענט' שנוסד ב 1950. ובמקביל גם עיתונים בפורטוגזית.
הספר היידי הראשון שהודפס בברזיל הוא 'ציון' שיצא בשנת 1925[13]. בשנת 1932 התפרסם ספרו של אדולף קישינובסקי 'נייע היימען' (בתי מולדת חדשים) וספר זה שעוסק בחיי הרוכלים-המהגרים מהווה לדעת דב סדן את ראשית ספרות היידיש שנכתבה בברזיל. כעבור שנתיים התפרסם הספר 'אויסן אלטן ברונעם' (מתוך הבאר הישן) מאת מנשה הלפרן שהיגר לברזיל כתשע שנים לפני כן. אך הספר עוסק בזיכרונות מהמולדת הישנה ולא בהווי של ברזיל. בשנת 1935 יצחק רייזמן פרסם ספר שעוסק בהווי החיים בברזיל. בשנות מלחמת העולם 1941–1945 נאסרה עיתונות בשפות זרות ועיתוני היידיש נסגרו. בשנות ה-50 התחדשה ספרות הפרוזה בברזיל על ידי שלושת הסופרים: רוזה פלאטניק- 'קראשניק-ריא' (1953), הרש שווארץ- 'דער אנהויב' (1954) ומאיר קוטשינסקי-'נוסח ברזיל'. וכן ספר הזיכרונות של הלפרן 'פארמעטן' (1952) וספר שיריו 'לידער' (1959). כן יצאה בתקופה זו אנתולוגיה ראשונה של ספרות היידיש בברזיל 'אודנזער בייטראג' ('תרומתנו', 1956)[14].
בשנת 1906 נפתח במושבת יק"א פיליפסון בית הספר היהודי המאורגן הראשון, כשלושה מורים לימדו בו כחמישים תלמידים. לאחר ארבע שנים נפתח בפרוטו אלגרה בית הספר השני. בסאו פאולו נפתח ב 1916 'תלמוד תורה' וב 44 תלמידים. ובאותה השנה יש ידיעה על בית ספר בריו דז'ניירו. ב-1929 נערך כינוס ראשון של המורים היהודיים בברזיל. בכינוס השתתפו 32 מורים מ 19 בתי ספר. החשובים בבתי הספר היו: 'מגן דוד (לאחר מכן הגימנסיה העברית-ברזיליאנית 'התחיה') בריו דה ז'ניירו נוסד 1922, בית ספר 'התחיה' בסאו פאלו, נוסד 1923. בשנות ה-60 היו בברזיל מעל 30 מוסדות חינוך יהודיים שלמדו בהם כ 11,000 תלמידים[15].
בפטרופוליס הוקמה בשנת 1966 הישיבה היהודית הראשונה[16] בברזיל. הישיבה - "מחנה ישראל - חב"ד ליובאוויטש" - בראשותו של הרב חיים בנימיני ובניהולו של בנו הרב אברהם דוד בנימיני. בשנת 1995 הקים הרב שמאי ענדע, בוגר הישיבה בפטרופוליס, ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש במתחם מוסדות החינוך של ליובאוויטש בשכונת בום רטירו שבסאו פאולו. ישיבה גדולה הקיימת במקום היא ישיבת באר אברהם בראשות הרב ארי פריאדמן. בוגר ישיבה פטרופוליס.
בקוצ'יה (אזור בפרברי סאו פאולו) קיימת ישיבת אור ישראל אשר הוקמה ב-1990. הישיבה היא ישיבה תיכונית ולומדים בה כשמונים תלמידים מזרמים שונים בקרב יהדות ברזיל: חלבים, ליטאים, חב"ד ועוד. הישיבה שוכנת באזור כפרי, ראש הישיבה ומייסדה הוא הרב רפאל שמאע. בוגר ישיבה פטרופוליס.
מערכת כשרות נחשבת היא BKA, אשר עומדת תחת פיקוחו של הרב מאיר אברהם איליאוויטש.[דרוש מקור] מערכת כשרות נוספת וגם נחשבת היא המערכת BDK אשר עומדת תחת פיקוחו של הרב שמואל הבלין.
קיים כולל אברכים באזור ז'רדין בבית המדרש מאור התורה-יבנה. קיים כולל נוסף בקהילת מקור חיים של הרב דישי בוגר ישיבה פטרופוליס באזור היג'ינופוליס.
אלירן ארזי, בית הקברות של הזונות היהודיות, באתר הארץ, 16 באפריל 2015
יהודים - ברזיל, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
