Loading AI tools
חוסר אונים נרכש (וגם: חוסר אונים נלמד או אי-שליטה נלמדת), הוא מונח פסיכולוגי המתאר מצב הנוצר בעקבות חוויות מרובות של היעדר שליטה, בהן אין לפרט יכולת לשנות מצב בלתי נעים. במקרים אלו תחושת חוסר האונים נוצרת לאור התפיסה שאין תלות בין התגובות של הפרט לבין התוצאות הלא נעימות אותן הוא יחווה[1].
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה (נראה כמו סיכום לאוניברסיטה), וגם חסר חומר על המחקר בבעלי חיים. | |
חוסר אונים נרכש שונה מלמידת בריחה, שהוא מצב בו לומד הפרט איך ניתן לגרום להפסקת גירוי בלתי נעים. מצב זה שונה גם מלמידת הימנעות, בו לומד הפרט להימנע מגירוי בלתי נעים פוטנציאלי. בשני המקרים האחרונים, הפרט מאמין שיש בכוחו להשפיע על הסביבה, לשנות את המצב הקיים או את התגלגלות האירועים הבאים. אך במקרה של חוסר אונים נרכש, הפרט מקבל את מצבו הלא נעים, ללא כל ניסיון להוביל לשינוי.
מצב זה קיים הן אצל בני אדם והן אצל בעלי חיים.
התאוריה מניחה כי בחלק גדול ממצבי הלחץ האדם תופס את עצמו במידה מסוימת כחסר שליטה, או חסר אונים בלשון התאוריה, שהרי אילו הייתה לו שליטה מלאה באירועים הוא לא היה גורם לעצמו אירוע שלילי. התאוריה עוסקת בהשפעה של תחושת חוסר האונים שנחוותה במצב הלחץ על הסתגלותו של האדם בעתיד, באילו מקרים תחושת חוסר האונים תמשיך ללוות את האדם לאחר שהסתיים מצב הלחץ, וכיצד היא תשפיע על מצב רוחו ועל תפקודו.
המחקר בנושא חוסר אונים התחיל בניסויים שנערכו בכלבים ובהשפעת עונש חיובי עליהם.
בשנת 1967 ביצע הפסיכולוג מרטין סליגמן מחקר על חוסר אונים נרכש מטעם אוניברסיטת פנסילבניה בהמשך לעיסוקו בדיכאון קליני. בחלקו הראשון של הניסוי הכניסו 3 קבוצות של כלבים לכלובים הניתנים לחשמול: הקבוצה הראשונה הוצאה מהכלוב לאחר זמן הניסוי ללא חישמול של הכלוב. כל כלב בקבוצה השנייה צוות לכלב בקבוצה השלישית. הקבוצה השנייה הוכנסה לכלוב שחושמל בקבועי זמן אקראיים, אך החשמול היה נפסק במידה והכלב הפעיל לחץ על מתג בכלוב. כל כלב בקבוצה השלישית הוכנס לכלוב וחושמל אך ורק בזמן שהכלב המקביל אליו בקבוצה 2 חושמל - הכלב מקבוצה 3 היה נתון במצב של חוסר שליטה מוחלט על הופעתו או אי הופעתו של השוק החשמלי.
בחלקו השני של הניסוי העבירו את כל הכלבים לתאים מחולקים ל-2 חלקים המופרדים במחיצה. החוקרים חישמלו חלק אחד של התא בפרקי זמן אקראיים כך שהכלבים יכלו לדלג מעל המחיצה ולעבור לצידו השני של התא אשר לא זרם בו חשמל. הכלבים מקבוצות 1 ו-2 למדו בהמהרה כי הם יכולים לעבור לצד השני של התא ולהימנע משוק חשמלי, אך רוב הכלבים בקבוצה 3, אשר הפנימו בחלק הראשון של הניסוי שאין השפעה למעשיהם, לא ניסו לעבור את המחיצה כאשר חושמלו.
מהניסוי עלתה ההשערה כי קיים רק פתרון אחד להתנהגות זו. כדי להשפיע על התנהגותם של הכלבים מקבוצה 3 כך שיעברו את המחיצה כאשר מעבירים בתא זרם חשמלי, על החוקרים היה להרים את הכלבים ולהזיז את רגליהם בכדי שיעברו את המחיצה ויפנימו שביכולתם לברוח מהזרם החשמלי. פעולה זו בוצעה לפחות פעמיים עד שהכלבים התחילו לבצע אותה בכוחות עצמם כאשר חוו זרם חשמלי בתא. מנגד, איומים, חיזוקים חיוביים, וצפייה בכלבים אחרים מדגימים את הפעולה, לא השפיעו על התנהגותם של הכלבים ״חסרי האונים״ בקבוצה 3.
הכלבים ״חסרי האונים״ בקבוצת ניסוי זו גילו התנהגות של דיכאון קליני, אדישות, ופעילות נמוכה, וחלקם אף נמנעו מאכילה ומשתייה. התנהגות זו המשיכה זמן רב לאחר גמר הניסוי.
חוסר אונים נרכש מתפתח בעקבות שלושה גורמים עיקריים: אקראיות, קוגניציה והתנהגות[2]. זאת משום שהאופן שבו האדם תופס מצבים של חוסר שליטה משפיע על הדרך שבה הוא יבחר להגיב להם.
ההתפתחות של חוסר אונים נרכש מערבת שינויים בתפיסת מקור השליטה. שינוי זה גורם לפרט להאמין שהיכולת לשינוי אינה נובעת ממקור פנימי שלו עצמו, אלא ממקור חיצוני כלשהו אשר עליו אין לו יכולת שליטה. לחלופין, האדם יכול לייחס אירועים שליליים לסיבות פנימיות גלובליות ויציבות אשר גם עליהן הוא אינו מסוגל לשלוט. כלומר, חוסר האונים יכול להתפתח גם כאשר האדם מאמין שהוא זה הגורם לנסיבות, אך מסיבה כלשהי אין בכוחו לפעול בדרך אחרת.
הגורמים להתפתחות של חוסר אונים נרכש יכולים להיות ממוקדים או כוללניים. בעוד שגורמים ממוקדים ישפיעו בעיקר על ההיבטים הספציפיים המקושרים אליהם, גורמים כוללניים יהיו בעלי השפעה גלובאלית על תחומי חיים נרחבים[1].
מצבי סיכון
ישנה סבירות גבוהה יותר להתפתחות של חוסר אונים נרכש כאשר הכישלון הוא בלתי נשלט[2]. כתוצאה מכך ישנם מצבים מסוימים בהם קיימת סבירות גבוהה יחסית להתפתחות של חוסר אונים נרכש.
למשל, אנשים בעלי לקות למידה או הפרעת קשב עלולים להיות חשופים יותר לחוויות חוזרות של כישלון מגיל צעיר במסגרת החינוך הפורמלי, חרף השקעת מאמצים רבים בניסיון לשנות את המצב.
תופעה זו נוצרת מתהליך המזין ומעצים את עצמו. כאשר תלמיד נכשל בלימודיו מסיבה כלשהי הוא עלול להטיל ספק ביכולות הלמידה שלו. כתוצאה מכך הוא יראה את ההצלחה בלימודים כאירוע בלתי נשלט. אמונה זו מובילה לתסכול וירידה במוטיבציה להשקעת המאמץ הנחוץ למילוי משימות לימודיות. הוויתור על המאמץ והיעדר ההתמדה עלולים להוביל לכישלונות נוספים, אשר יחזקו את אותן האמונות השליליות של התלמיד לגבי יכולתו להצליח[1].
כך נוצר מצב של נבואה המגשימה את עצמה, בו האמונה של התלמיד כי אינו מסוגל להצליח בלימודים פוגעת בהישגיו.
הצלחות עתידיות לא בהכרח ישנו מצב זה משום שהתלמיד עלול לייחס אותן למזל ולא ליכולת הלמידה שלו.
תקופת הילדות
התפתחות רגשית בילדות מתארת את השינויים בבשלות הרגשית המלווים את תהליך ההתבגרות בשנות הילדות. ישנם מצבים העלולים לעורר חוסר אונים נרכש בשנים אלו ולפגוע בתפיסת המסוגלות העצמית של הילד.
להורים ישנה השפעה רבה על ההערכה העצמית של ילדיהם. חוסר אונים נרכש עלול להתפתח במקרים בהם ילדים חשים כי אין ביכולתם לעמוד בצפיות הוריהם.
עם ההתפתחות החברתית הילד מתחיל להשוות את עצמו לקבוצת השווים שלו, באופן שמשפיע על הדימוי העצמי שלו.
למצבים של חוסר שליטה יכולות להיות השלכות שליליות[3].
אנשים שחווים חוסר אונים נרכש נוטים לוותר בקלות[2]. אחד הביטויים של חוסר אונים הוא פסיביות, אשר נוצרת בעקבות הנטייה של אנשים להימנע מעשייה כאשר הם סבורים שאינם יכולים לשלוט במצב[1].
בנוסף, תחושת חוסר אונים יכולה גם לעכב תהליכי למידה[1].
על פי תאוריית חוסר האונים הנלמד דיכאון ומחלות נפש קרובות אחרות הם תוצאה של תפיסה של העדר שליטה בסיטואציה[4].
- Abrahamson, L. Y., Seligman, M. E. P., & Teasdale, J. D. (1978). Learned helplessness in humans: Critique and reformulation. Journal of Abnormal Psychology, 87, 49–74.
- Bandura, A. (1986). Social foundations of thought and action: A social cognitive theory. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall. ISBN 013815614X
- Orbach, E., and Hadas, Z. (1982). The elimination of learned helplessness deficits as a function of induced self-esteem. Journal of Research in Personality, 16, 511–523.
- Peterson, C., Maier, S.F., Seligman, M.E.P. (1995). Learned Helplessness: A Theory for the Age of Personal Control. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-504467-3
- Peterson, C., & Seligman, M. E. P. (1984). Causal explanations as a risk factor for depression: Theory and evidence. Psychological Review, 91, 347–374.
- Seligman, M.E.P. (1975). Helplessness: On Depression, Development, and Death. San Francisco: W.H. Freeman. ISBN 0-7167-2328-X
- Seligman, M.E.P. (1990). Learned Optimism. New York: Knopf. (Reissue edition, 1998, Free Press, ISBN 0-671-01911-2).
- Seligman, M.E.P. and Maier, S.F. (1967). Failure to escape traumatic shock. Journal of Experimental Psychology, 74, 1–9.
- Weiner, B. (1985). ‘Spontaneous’ causal thinking. Psychological Bulletin, 97, 74–84.
- Weiner, B. (1986). An attributional theory of motivation and emotion. New York: Springer-Verlag.
- Welbourne, J.L., Eggerth, D., Hartley, T.A., Andrew, M.E., & Sanchez, F. (2007). Coping strategies in the workplace: Relationships with attributional style and job satisfaction. Journal of Vocational Behavior, 70, 312–325.
- מאמר מבוא על חוסר אונים נלמד באתר noogenesis (באנגלית)
- דיכאון וחוסר אונים נלמד, באתר אוניברסיטת פלימות' (באנגלית)
- חוסר אונים נלמד, באתר thisiswar (באנגלית)
- חוסר אונים נרכש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מחלות וחוסר אונים נרכש בדגש על מגפת הקורונה
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
