זפוריז'יה

זפוריז'יה
**Запоріжжя**
סמל זפוריז'יה סמל זפוריז'יה	דגל זפוריז'יה דגל זפוריז'יה
	פוטומונטז' של זפוריז'יה
מדינה / טריטוריה	אוקראינה
אובלסט	זפוריז'יה
ראש העיר	ולדימיר בורייק
רשות מחוקקת	מועצת העיר זפוריז'יה
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1770
על שם	Zaporozhzhia
שטח	334 קמ"ר
גובה	86 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	710,052 (1 בינואר 2022)
‑ במטרופולין	1,200,000
‑ צפיפות	2,365 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	47°50′00″N 35°10′00″E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.meria.zp.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים זפוריז'יה

זפוריז'יה (באוקראינית: Запоріжжя, "מעבר לאשדים") היא עיר בדרום-מזרח אוקראינה המהווה את מרכז מחוז זפוריז'יה. העיר נמצאת על הנהר דנייפר ממול לאי חורטיצה - בסיסם הראשון של הקוזקים במאה ה־17. אוכלוסיית העיר מונה כ-740,000 תושבים (נכון ל-2018), וכמו כן בעיר קיימת קהילה יהודית.

עובדות מהירות מדינה / טריטוריה, אובלסט ...

סגירה

העיר נוסדה ב-1770 לאחר סיפוח השטח לרוסיה בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה. שמה הראשון של העיר היה אלכסנדרובסק על שם הנסיך אלכסנדר גוליצין. בסוף המאה ה־19 נבנתה בסמוך לעיר מסילת ברזל ממוסקבה לקרים, דבר שהוביל לפיתוחה המהיר של העיר. ב-1921 שונה שם העיר לזפוריז'יה על שם בסיסו הראשון של החיל הקוזקי, ששכן באי סמוך לעיר. ב-1927 נבנתה על נהר הדנייפר ליד העיר תחנת כוח הידרואלקטרית דנייפרוגס הגדולה ביותר בכל ברית המועצות, ובתי חרושת לאלומיניום וברזל.

לפי מפקד האוכלוסין האוקראיני של 2001, 70.28% מתושבי העיר הם אוקראינים, ו25.39% הם רוסים.^[1] עם זאת, רוסית היא שפת האם של 56.8% מהתושבים, ואוקראינית של 41.6% מהם.^[2]

העיר היא המרכז התעשייתי השלישי בגודלו באוקראינה. קיימים בשטחה כ-280 מפעלים, ביניהם מפעל רכב שייצר את הדגם זאפורוז'ץ, הנמצא כיום בבעלותו של תאגיד הרכב האוקראיני, וכן תעשיית מנועים למטוסים. ליד תחנת הכוח נבנה יישוב עירוני חדש שחובר לעיר העתיקה על ידי שדרות לנין באורך 13 ק"מ, אחד מהרחובות הארוכים בכל אירופה.

הידיעות על יהודים באזור החלו בשנת 1846. הקהילה היהודית נפגעה בפרעות בשנים 1881 ו-1905. בשנת 1926 התגוררו בעיר למעלה מ-11 אלף יהודים. רבים מהקהילה היהודית בזפוריז'יה, אשר מנתה ערב מלחמת העולם השנייה כ-35,000 נפש, הושמדו על ידי הגרמנים מיד לאחר כיבוש העיר באוקטובר 1941. באתר ההריגה נמצאת שכונת מגורים ובמרכזה אנדרטה לזכר הנספים (הכתובת מדברת על אזרחים סובייטים שנרצחו, אך הכוונה ליהודי העיר).

לאחר המלחמה חזרו יהודים לעיר, אולם תחת המשטר הקומוניסטי נמנעה כל פעילות דתית יהודית. רק לאחר נפילת ברית המועצות ועצמאות אוקראינה ב-1991, קמו מחדש מוסדות הקהילה, כולל מוסדות חינוך קטנים.

ב-1995 שלח ארגון הג'וינט לקהילה את הרב נועם שלזינגר אשר שיקם את החיים הדתיים היהודים בעיר. מ-1997 החליף אותו שליח חב"ד, הרב נחום ערנטרוי.

כיום, מונה הקהילה היהודית כ-10,000 יהודים בעיר ובמחוז. ברשות הקהילה היהודית קיימים בית ספר וגן ילדים מהמתקדמים והמצטיינים בעיר. ב-2012 הוקם בית כנסת ומרכז קהילתי חדש במרכז העיר "גימת רוזה", אשר החליף את בית הכנסת הישן שהוקם לפני 120 שנה ברחוב טורגנייבה 22. הקהילה מנהלת גם את הפעילות היהודית בערים ברדיאנסק ומליטופול.