Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במדינת אילינוי שבארצות הברית התקדמו משמעותית במאה ה־21, וכיום אילינוי נחשבת לאחת המדינות הליברליות והסובלניות ביותר כלפי להט"בים בארצות הברית ובעולם.[6] המדינה מכירה באיחוד אזרחי עבור זוגות חד־מיניים החל מיוני 2011,[7] ובנובמבר 2013 חתם המושל פט קווין על חוק המכיר בנישואים חד־מיניים.[8] זוגות חד־מיניים מורשים לאמץ ילדים,[5] וחוקי המדינה אוסרים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית.[3] כמו כן, טיפולי המרה עבור קטינים אינם חוקיים באילינוי.[9]
 | |
| אילינוי, ארצות הברית | |
| מעמד בחוק | הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות משנת 1962[1] |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | טרנסג'נדרים מורשים לשנות את מגדרם ללא צורך בניתוח לשינוי מין[2] |
| שירות צבאי | להט"בים מורשים לשרת בכוחות המזוינים של ארצות הברית |
| הגנה מפני אפליה | החוק אוסר אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית[3] |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | נישואים חד־מיניים חוקיים משנת 2014[4] |
| אימוץ | אימוץ ילד של בן או בת הזוג וכן אימוץ על ידי זוגות חד־מיניים חוקיים[5] |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד(כחלק מארצות הברית) |
בשיקגו, העיר הגדולה ביותר באילינוי, ישנם אירועים רבים של קהילת הלהט"ב. מצעד הגאווה הראשון בעיר התקיים בשנת 1970 (שנה לאחר מהומות סטונוול), ובשנת 2017 השתתפו בו כמיליון אנשים.
ב־28 ביולי 1961 חוקי מדינת אילינוי חודשו, ואחד השינויים היה ביטול האיסור על מעשי סדום, שכללו פעילות מינית בין בני אותו המין. השינויים בחוק נכנסו לתוקף ב־1 בינואר 1962, ואילינוי הפכה למדינה הראשונה בארצות הברית שביטלה את האיסור על יחסי מין הומוסקסואליים וקבעה גיל הסכמה של 18 שנים.[1] עם זאת, החוק החדש אסר "ללטף את גופו של אדם אחר מאותו המין במקומות ציבוריים". בשנת 1963 בתי המחוקקים של אילינוי שינו את החוק כך שיאסור ללטף כל אדם במקומות ציבוריים, ולא רק אדם מאותו המין כפי שהיה קודם לכן.[10] איסור הליטוף בוטל לחלוטין בשנת 1984, וגיל ההסכמה ירד ל־16 שנים. ב־1 בינואר 2012 גיל ההסכמה עלה ל־17 שנים.[11]
החל משנת 2006, מדינת אילינוי מעניקה הטבות לבני זוג של הומוסקסואלים ושל לסביות שעובדים בעבודות ממשלתיות של המדינה.
ב־31 בינואר 2011 פט קווין, מושל אילינוי, חתם על חוק להכרה באיחוד אזרחי של זוגות חד־מיניים. החוק נכנס לתוקף ב־1 ביוני 2011,[7] והוא אפשר למדינת אילינוי להכיר בנישואים חד־מיניים שבוצעו במדינה אחרת. על פי החוק, אם אדם נשוי עבר ניתוח לשינוי מין, נישואיו עדיין יוכרו על ידי המדינה, גם אם בעקבות הניתוח מינם של בני הזוג הנשואים הפך לזהה.
בשנת 1991 בית המשפט העליון של מדינת הוואי קבע שהאיסור על נישואים חד־מיניים מהווה אפליה על רקע מיני. קביעה זו עוררה התנגדות נחרצת, וכ־12 אלף מכתבים נכתבו נגדה על ידי אנשי כמורה וכנסייה. כתוצאה מכך, ב־1996 העלה טום ג'ונסון, נציג בבית הנבחרים של אילינוי, הצעת חוק שנועדה למנוע מהמדינה להכיר בנישואים חד־מיניים שבוצעו במדינה אחרת. מספר נציגים אחרים בבית הנבחרים הביעו את התנגדותם להצעת החוק, ואחד מהם אמר "אתם משלים את עצמכם אם אתם חושבים שאתם עושים את העבודה של אלוהים. להזכירכם, רשימה ארוכה של אנשי כמורה וקבוצות דתיות התבטאו בתקיפות נגד הצעת החוק הזו."[12] בסופו של דבר, הצעת החוק עברה ברוב של 42–9 בסנאט וברוב של 87–13 בבית הנבחרים.
בנובמבר 2013 בית הנבחרים של אילינוי אישר הצעת חוק להתרת נישואים חד־מיניים ברוב של 61–54.[13] לאחר מכן, הסנאט של המדינה אישר את ההצעה ברוב של 32–21.[14] ברק אובמה (נשיא ארצות הברית דאז והסנאטור של אילינוי לשעבר) בירך על העברת החוק, וכתב בעמוד האינסטגרם שלו: "כל הכבוד, אילינוי. אהבה זו אהבה."[15] המושל פט קווין חתם על החוק ב־20 בנובמבר 2013,[8] וב־1 ביוני 2014 הוא נכנס לתוקף.[4]
במאי 2012 הארגון "Lambda Legal" והאיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות הגישו תביעות משפטיות נגד הסירוב של מחוז קוק להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד־מיניים. התובעים טענו שהאיסור על נישואים חד־מיניים במדינה (שנחקק בשנת 1996) מפר את חוקת אילינוי, המבטיחה שוויון זכויות ויחס הוגן.[16] התביעות המשפטיות הללו נזנחו בהמשך, מאחר שבתי המחוקקים של המדינה אישרו נישואים חד־מיניים בנובמבר 2013.
ב־21 בפברואר 2014 שופטת פדרלית הורתה למחוז קוק להתחיל להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד־מיניים, אף על פי שהחוק המתיר זאת תוכנן להיכנס לתוקף רק ב־1 ביוני 2014. בעקבות החלטתה של השופטת, מחוז קוק החל להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד־מיניים באופן מיידי.[17]
החל מ־1 ביוני 2006, חוקי אילינוי מגנים על להט"בים מפני אפליה בחברות ובעסקים עם 15 עובדים או יותר. חוקי המדינה אוסרים אפליה על רקע גזע, דת, קבוצה אתנית, מגדר, נטייה מינית, גיל, מצב נישואים או שירות צבאי בהעסקת עובדים, בדיור ובשירותים ציבוריים. ההגדרה של "נטייה מינית" בחוק כוללת במפורש גם זהות מגדרית.[3] העיר שיקגו חוקקה חוק נגד אפליית להט"בים עוד בשנת 1988.
בשנת 2014 החוקים נגד בריונות באילינוי הורחבו, כך שיכללו גם בריונות נגד להט"בים.[18]
ביוני 2018 בתי המחוקקים של אילינוי אישרו הצעת חוק שנועדה להרחיב את איסור האפליה נגד להט"בים, כך שיכלול גם חברות ועסקים עם פחות מ־15 עובדים.[19] עם זאת, המושל ברוס ראונר הטיל וטו על ההצעה באוגוסט 2018.[20]
מדינת אילינוי מתירה ללהט"בים יחידים ולזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים. כמו כן, ניתן לאמץ את הילד של בן או בת הזוג.[5]
החל משנת 1991, חוק פשעי השנאה של אילינוי כולל פשעים שנעשו על רקע נטייה מינית. החוק לא כלל במפורש פשעים שנעשו על רקע זהות מגדרית, אם כי לעיתים פשעים כאלה קוטלגו כפשעים שנעשו על רקע נטייה מינית ולפיכך נכללו בפועל בחוק.
ב־16 באפריל 2015 בית הנבחרים של אילינוי אישר פה אחד הצעה להוספת המילים "זהות מגדרית" לחוק פשעי השנאה של המדינה. הסנאט אישר את השינוי פה אחד ב־20 במאי 2015,[21] והמושל ברוס ראונר חתם עליו ב־20 ביולי 2015. השינוי נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2016.[22]
עד 2017 היה קיים באילינוי חוק "Gay panic defense". חוק זה אפשר לנאשמים ברצח או בתקיפה לטעון שפעלו מתוך אי־שפיות זמנית משום שהבחינו בהתנהגות מינית הומוסקסואלית או טרנסג'נדרית של הקורבן, ובכך להגן על עצמם מבחינה משפטית. ביוני 2017 בתי המחוקקים של אילינוי הצביעו פה אחד בעד ביטול ההגנה המשפטית הזו.[23] מושל אילינוי, ברוס ראונר, חתם על השינוי בחוק ב־25 באוגוסט 2017,[24] והוא נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2018.
בעבר מדינת אילינוי התירה לטרנסג'נדרים לשנות את מינם בתעודת הלידה, אך החוק כלל דרישות רבות שהקשו על אנשים מסוימים לעשות זאת. החוק באילינוי דרש מטרנסג'נדרים לעבור לפחות ניתוח לשינוי מין, הסרת שיער בלייזר מהפנים, אפילציה בפנים וניתוח בחזה כדי שיוכלו לשנות את מינם בתעודת הלידה. טרנסג'נדרים מסוימים לא יכלו לממן את כל הטיפולים הרפואיים הנדרשים או לא היו מעוניינים לעבור אותם, מה שמנע מהם לבצע את שינוי המין בתעודת הלידה.[25]
ב־31 במאי 2017 בתי המחוקקים של אילינוי אישרו חקיקה לביטול הדרישה לניתוח לשינוי מין לצורך שינוי המגדר ברישיונות נהיגה, בתעודות לידה ובמסמכים ממשלתיים אחרים של המדינה.[26] מושל אילינוי, ברוס ראונר, חתם על החוק ב־25 באוגוסט 2017,[24] והוא נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2018.
באפריל 2015 בתי המחוקקים של אילינוי אישרו הצעת חוק המאפשרת לכל אדם לבחור את כינוי המין הדקדוקי שבו ייעשה שימוש בהלווייתו.[27] המושל ברוס ראונר חתם על החוק ב־20 באוגוסט 2015, והוא נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2016.[28]
ב־10 באפריל 2014 בית הנבחרים של אילינוי דחה הצעת חוק שנועדה לאסור על ביצוע טיפולי המרה עבור קטינים להט"בים. 44 מחוקקים הצביעו בעד ההצעה, 51 הצביעו נגדה ו־22 לא הצביעו כלל.[29]
הצעת החוק הועלתה מחדש בשנת 2015. בית הנבחרים אישר אותה ב־19 במאי 2015 ברוב של 68–43, והסנאט אישר אותה ב־29 במאי 2015 ברוב של 34–19. המושל ברוס ראונר חתם על החוק ב־20 באוגוסט 2015, והוא נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2016,[30][28][9] מה שהפך את אילינוי למדינה הרביעית בארצות הברית שאסרה לבצע טיפולי המרה עבור קטינים.[31]
חוקי מדינת אילינוי אינם מחייבים את בתי הספר לקיים שיעורי חינוך מיני, אך בתי ספר שמקיימים שיעורים כאלה חייבים לספק לתלמידים מידע בנוגע לאמצעי מניעה ולמחלות מין (כולל HIV). המידע חייב להתאים לגילם של התלמידים, והוא חייב להיות מדויק מבחינה רפואית. הורים מורשים להחליט שילדיהם לא ישתתפו בשיעורים אלה.[32]
במאי 2018 הסנאט של אילינוי אישר הצעת חוק שנועדה להוסיף את ההיסטוריה של קהילת הלהט"ב לתוכנית הלימודים של בתי הספר הציבוריים, במטרה "לעודד חמלה והבנה וכן לספק מודלים היסטוריים עבור תלמידים להט"בים". כרגע הצעת החוק ממתינה להצבעה בבית הנבחרים.[33]
סקר שנערך בשנת 2017 על ידי המכון הציבורי לחקר דת (PRRI) מצא ש־65% מתושבי אילינוי תומכים בנישואים חד־מיניים, בעוד ש־25% מתנגדים ו־10% לא בטוחים או מחזיקים בעמדה נייטרלית.[34]
אותו הסקר מצא ש־71% מתושבי אילינוי תומכים בחוקים האוסרים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, בעוד ש־21% מתנגדים לחוקים כאלה.[35] זאת ועוד, הסקר מצא ש־59% מהתושבים סבורים שאין לאפשר לעסקים לסרב להעניק שירותים להומוסקסואלים וללסביות מטעם אמונה דתית, בעוד ש־33% סבורים שיש לאפשר לעסקים לעשות זאת.[36]
| הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות |  (משנת 1962)[1] |
| גיל ההסכמה שווה | [11] |
| חוקים נגד אפליה בהעסקת עובדים |  / (משנת 2006, בחברות ובעסקים עם 15 עובדים או יותר)[3] |
| חוקים נגד אפליה באספקת מוצרים ושירותים | (משנת 2006)[3] |
| הכרה בזוגיות חד־מינית במסגרת איחוד אזרחי | (משנת 2011)[7] |
| נישואים חד־מיניים | (משנת 2014)[4] |
| התרת אימוץ ללהט"בים יחידים | [5] |
| התרת אימוץ ילד של בן או בת הזוג | [5] |
| התרת אימוץ לזוגות חד־מיניים | [5] |
| זכות לשינוי המגדר החוקי | [2] |
| טיפולי המרה אסורים עבור קטינים | (משנת 2016)[9] |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
