Loading AI tools
כלכלן ואיש עסקים צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-בטיסט סה, לעיתים קרובות נודע בעברית בתעתיק "סיי", (בצרפתית: Jean-Baptiste Say, 5 בינואר 1767 ליון – 14 בנובמבר 1832 פריז) היה כלכלן קלאסי, איש עסקים ועיתונאי צרפתי. סה נמנה עם היזמים ההוגנוטים של תעשיית הכותנה בצרפת. הוא נודע בעמדותיו הליברליות ודגל בעידוד התחרות, הסחר החופשי ובהסרת המגבלות על העסקים. בשנת 1803 פרסם סה ספר לימוד מקיף לכלכלה פוליטית – Traité d'économie politique. הוא ציין במיוחד את החלוקה המשולשת "ייצור – הפצה – צריכה" וניסח את "חוק השווקים" הקרוי לפי שמו – חוק סה(אנ'), שלפיו, בניסוח מאוחר יותר, במצב של תחרות חופשית, ההיצע יוצר את ביקושו.
| ערך ללא מקורות | |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוחים לא בהירים, שם הערך שגוי, הפניות תמוהות, הערות על אם הדרך. | |
 | |
| לידה |
5 בינואר 1767 ליון, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1832 (בגיל 65) פריז, הרובע השני לשעבר |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| תקופת הפעילות | מ-1785 |
| מעסיק |
קולז' דה פראנס, הקונסרבטואר הלאומי לאומנויות ולמלאכות |
  | |
סה נולד בעיר ליון בשנת 1767 כבן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, ז'אן-אטיין סה (יליד 1739), היה בן למשפחה קלוויניסטית ("הוגנוטית") שבעקבות ביטול האדיקט של נאנט היגרה מנפת פלוראק של המחוז לוזר לז'נבה. סה האב נולד כאזרח העיר ז'נבה. האם, פרנסואז לבית קסטאנה, השתייכה למשפחה של סוחרי מוצרי משי פרוטסטנטים מליון, שמקורם היה בעיר נים. בני הזוג הכירו אחרי שז'אן-אטיין סה התקבל לעבודה אצל קסטאנה, חמיו לעתיד.[1]
סה גדל בליון. אביו שאף להעניק לו חינוך רחב מתוך רצון להגן עליו מפני השפעת החינוך הדתי הקתולי. אחרי שלמד אצל כומר חובב פיזיקה[2], בגיל תשע נשלח סה ללמוד בפנימיה ביישוב אקילי(אנ'), על יד ליון, שנוהלה על ידי שני מורים איטלקים לא שגרתיים, ג'ירו והאב גוראטי, שדגלו בשיטות חינוך חדשות. בעקבות קשיים בעסקי המשי שהביאה לפשיטת רגל עבר אב המשפחה עם אשתו וילדיו לפריז ועשה הסבה מקצועית לתיווך הלוואות בבנקים וסחר מניות.[3].הגיל חמש עשרה התחיל ז'אן-בטיסט לעבוד כמוכר בחנויות הידועות של לבאל ווִילפסהיים ואחר כך לואי ז'וליין בפריז הוא התכוון ללמוד מסחר ובשנת 1785, בגיל 18, יחד עם אחיו אוראס בן ה-14, נשלח להשתלם באנגליה בתחום המסחר והשפה האנגלית. התגורר זמן מה בקרוידון(אנ') ואחר כך בפולהם ועבד ברציפות בשתי חברות לסחר בסוכר שפעלו בלונדון – "ג'יימס ביילי ושות'" ובהתאמה, "סמואל ויליאם היברט". באותם הימים נחשף סה הצעיר לתנופה היוצאת דופן של התעשייה האנגלית. בסוף שנת 1786 הוא ליווה את מעבידו החולה, סמואל היברט, במסע למטרת מרפא לבורדו שבמהלכו בדצמבר אותה שנה מת היברט בעת שהייה בנאנט . סה שב לפריז ומצא עבודה חדשה כפקיד בנק בחברת ביטוח חיים שבניהולו של אטיין קלאווייר(אנ'), שבדומה לאביו היה נוצרי קלוויניסט מז'נבה. ב-1789 ניסה סה את כישוריו הספרותיים וכתב מחזה קצר "la Tante et le Prétendu (הדודה והמעמיד פנים) ואחר כך את "הכומר המאוהב", מחזה אנטיקלריקלי שהוצג באחד מתיאטראות הבולוואר. פעילותו כמחזאי נמשכה עד 1795 כשכתב לברית לאופרה קומית "Les Deux Perdrix" (שני קוראים).
בגיל 21 גילה אהדה למהפכנים. הוא הצטרף לחוגי הז'ירונדינים. ופקד גם את "הסדנה" (ל'אטלייה) של הרוזן המהפכן מיראבו. ב-1789 הוא פרסם את מאמרו הראשון, פמפלט על חופש העיתונות. סה נשאר חסיד רעיון הרפובליקה עד סוף חייו. בתקופה המהפכה עסק בהפצת העיתון של מיראבו, "לה קורייה דה פרובאנס". אצל קלווייר נחשף סה לראשונה לספרו של אדם סמית' "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" שיצא לאור באנגליה בשנת 1776 ושהשפיע מאוד על השקפתו ועל בחירתו המקצועית של סה בחקר הכלכלה.
ב-1792 השתתף סה כמתנדב בקרבות בחבל שמפאן נגד הפולשים הפרוסים. ב-1793 אימץ את כינוי העט "אטיקוס" והתמנה למזכירו של קלווייר, שכיהן באותה תקופה כשר האוצר בממשל המהפכני. ב-1793 סה התחתן עם ז'ולי גורדל דה לוֹש (Julie Gourdel de Loche), בת של עורך דין לשעבר. אווירת הטרור שהביאה, בין היתר, להתאבדותו של קלווייר השפיעה מאוד על חייו של סה.
לפי הצעתם של ניקולא שאמפור, פייר-לואי ז'נגנה ופרנסואה אנדרייה ייסד סה את כתב העת בעל הזיקה האנציקלופדיסטית La Décade philosophique, littéraire et politique (לה דקאד – העשור הפילוסופי, הספרותי והפוליטי) שהופיע כל עשרה ימים. העיתון הוקם ב-10 בפלוריאל 1794 והתפרסם עד 1807. אחרי עזיבתו של ז'נגנה, נשאר סה עורכו הראשי עדש ב-1799 התמנה בטריבונט(אנ') . זה כתב בו מאמרים בסוגיות מגוונות של ספרות, תיאטרון, שירה ובקורת ספרים. הביבליוגרפיה ששימשה אותו ב"דקאד" העידה על היכרותו הקרובה עם התרבות האנגלו-סקסית. הרגיש יותר נוח להתייחס לכתבי סוויפט או בנג'מין פרנקלין מאשר לאלו של הרומאים והיוונים העתיקים. בדפי "דקאד" הציג סה, בין היתר, לקוראים הצרפתים את תורתו של אדם סמית'. שמו כפובליציסט הלך לפניו. בשנת 1799 הוא תמך בהשכנת משטר הקונסולט והפך מקורב לנפוליאון בונפרטה. הוא ערך עבור הגנרל את רשימת הספרים שיש לקחת במסעו למצרים. בסופו של דבר התפטר סה ממערכת כתב העת כדי להמנות עם מאה חברי ה"טריבונט", הגוף המחוקק של האימפריה הצרפתית הראשונה והיה לחבר בוועדת הכספים שלו.[4]
למשך ארבע שנים כיהן סה בוועדת הכספים של הטריבונאט. ב-1800 פרסם את "אולבי, או "מסה אודות האמצעים לרפורמה במנהגי לאום" וב-1803 פרסם את ספרו המפורסם ביותר – "ספר לימוד לכלכלה פוליטית או תיאור פשוט של האופן בו מייצרים, מפיצים ומרכיבים את הנכסים" (אנ'). הספר לא מצא חן בעיני הקונסול הראשון, נפוליאון בונפארט, שדרש ממנו לשכתב חלקים מסוימים תוך שימת דגש על "כלכלת המלחמה" המבוססת על פרוטקציוניזם ורגולציות. סירובו של סה גרר את סילוקו מהתפקיד של "טריבון" ולאיסור שהוטל עליו לכתוב בעיתונים. סה נאלץ להתפנות לעסקים ולהשתלם בתחום תעשיית הכותנה. הוא חקר את מכונות הטקסטיל שהובאו על ידי הצבא הצרפתי מן הארצות הכבושות ושהתאחסנו בין כותלי הקונסרבטואר לאמנויות ולמלאכות . במנזר לשעבר שביישוב אושי-לז-אדן (אנ') במחוז פה-דה-קאלה הוא הקים טחנת כותנה בעלת מנוע הידראולי שהעסיקה בהתחלה 80 פועלים. העסק התפתח במהירות ובשנת 1810 הצטייד במבנים חדשים ומספר עובדיו עבר ל-400, רובם נשים וילדים. במפעל טוו 100 ק"ג כותנה ביום. באותה שנה הפרפקט של המחוז פה דה קאלה מינה את סה כחבר במועצת המפעלים ובתי חרושת. בתור תעשיין מעביד גישתו הייתה פטרנליסטית. סה התעניין בבעיות החברתיות בסביבה. כפי שהעיד ידידו, אוגיסטן פיראמי דה קנדול, דאג לשלם לפועלים לא בשבת אלא ביום שני על מנת להיות בטוח שהכסף יעזור להאכלת המשפחה ולא יוותר עודף להשתכרות בבית המרזח בימי ראשון. בזמן הפנוי עבד סה על מהדורה מתוקנת של ספרו לכלכלה פוליטית שאזל בחנויות מזמן. אולם הצנזורה של האימפריה מנעה את הוצאתה לאור. בשנת 1812 עקב המדיניות הפרוטקציוניסטית של נפוליאון תעשיית הכותנה בצרפת נכנסה למשבר וסה נאלץ לסגור את מפעלו.[5]
בשנת 1814, בנסיבות כיבושה של צרפת על ידי הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, עלה בידו של סה להוציא סוף סוף לאור את המהדורה השנייה של ספרו לכלכלה פוליטית, אותה הקדיש לצאר אלכסנדר הראשון שהכריז שהוא תלמידו. באותה שנה הממשלה המלוכנית החדשה של צרפת שלחה את סה לאנגליה על מנת שיתעמק בכלכלתה. את ממצאי ביקורו פרסם סה בחוברת "על אנגליה והאנגלים" (De l'Angleterre et des Anglais). המהדורה השלישית לספר הכלכלה הפוליטית שלו הופיעה ב-1817. ב-1815 הוזמן להרצות על כלכלה במוסד חדש להשכלה בשם "האתנה המלכותי" (Athénée royal) והחל משנת 1819 התחיל להרצות קורס ראשון בקונסרבטואר הלאומי לאומנויות ולמקצועות (CNAM). במוסד זה הוקמה ב-1819 במיוחד עבורו, קתדרה לכלכלה תעשייתית. באותה שנה היה סה אחד ממייסדיו של בית הספר המיוחד למסחר ותעשייה (כיום ESCP Europe) שהיה בית ספר למנהל עסקים הראשון בעולם. בשנים 1830-1828 הוא פרסם את הקורס השלם שלו "לכלכלה פוליטית שימושית".
בשנות חייו האחרונות לקה סה באירועים וסקולרים מוחיים. בינואר 1830 נפטרה אשתו, ומאז שאיבד אותה, חלה הידרדרות מתמדת בבריאותו. כשפרצה באותה שנה מהפכת יולי 1830, התמנה לחבר במועצה הכללית של המחוז סן אך הרגיש שעליו להתפטר. ב-1831 הספיק להתמנות לפרופסור ראשון לכלכלה פוליטית בקולז' דה פראנס ולימד שם עד מותו. ז'אן-בטיסט סה הלך לעולמו בפריז בנובמבר 1832. הוא הובא לקבורה בבית הקברות פר לשז.
סה היה נשוי לז'ולי גורדל דה לוש. בנם, אוראס, היה גם הוא פרופסור בקונסרבטואר לאומנויות ולמקצועות ובקולז' דה פראנס וכן חבר במכון של צרפת. שניים מנכדיו של סה הצטיינו גם כן בתחום הפיננסים והכלכלה:אחד היה חבר במועצה הכללית של הבנק דה פראנס (אנ') ואחר חיבר "לקסיקון חדש לכלכלה פוליטית" וכיהן כשר האוצר של צרפת בימי הרפובליקה השלישית.[6]
לסה היו שלושה אחים: דני-אנדרה (1771-1768), שנפטר בינקותו, ז'אן-אונורה שנודע כ"אוראס" (1799-1771) היה מתמטיקאי ופילוסוף, היה מקורב לגנרל קפרלי ולנפוליאון ונהרג כמפקד גדוד להנדסה קרבית במצור על עכו בשנת 1799. אחיו הקטן, לואי סה (1840-1774) תעשיין וכלכלן, הקים את מפעלי הסוכר "סה" (מ-1973 – "בגן-סה"). דעותיו בתחום הכלכלה לא השתוו תמיד עם אלו של ז'אן-בטיסט.
סה דגל בהשקפה כלכלית ליברלית: הוא העמיד מעל הכל את הרכוש הפרטי, התחרות החופשית וההגבלה המרבית בהתערבות המדינה בכלכלה. בכך הוא נמנה עם ממשיכי האסכולה הליברלית הצרפתית לכלכלה פוליטית: גורנה, טורגו, פרנסואה קניי או די פון דה נמור.
חבים לסה את החלוקה המשולשת הקלאסית של הפעילות הכלכלית: ייצור – חלוקה (שיווק) – צריכה. לפיה הוא חילק את פרקי ספרו לכלכלה פוליטית.
לפי מסורת האסכולה הצרפתית, תמך סה בתורת הערך של התועלת. הוא סבר שערכן של הסחורות עומד בתועלתן לצרכנים ואינו נובע מהעמל שהושקע בייצורן.[7]
תועלת הדברים היא היסוד הראשון לערכם
— ז'.ב.סה - ספר הלימוד לכלכלה פוליטית, פרק א
הוא הבחין בין סחורות ולנכסים והדגיש שהייצור הוא קודם כל יצירת "נכסים", כלומר של תועלת. משום כך סה נחשב במידת מה למבשר של האסכולה האוסטרית לכלכלה.
ז'אן בטיסט סה ידוע במידה רבה הודות לניסוח בשנת 1803 של הקווים העיקריים של "חוק סה", שכונה על ידי ג'ון מיינרד קיינס "חוק השווקים" (בצרפתית - La loi des débouchés). לפי סה, ההיצע יוצר את ההכנסה ומכיוון שהצרכנים משתמשים בכל הכנסתם, אם רוצים ליצור צמיחה, יש לעודד את ההיצע.
Les produits s'échangent contre produits
מוצרים מוחלפים תמורת מוצרים
במילים אחרות, כל פעם שמפעל מייצר דבר מה, הוא מחלק בצורת משכורות ודיבידננדים לבעלי המניות שלו כוח קנייה שווה ערך לערכו של המוצר שייצר. כל מוצר שנמכר מצא כך מולו את כוח הקנייה הנדרש לרכישתו. [8] [, « ÉCONOMIE [on line], 8 février 2018.
חוק זה נושא בחובו השלכות חיוביות ואופטימיסטיות. "ככל שמספר היצרנים גדול יותר והתפוקה מגוונת יותר, נעשים השווקים יותר קלים, מגוונים ורחבים". הייצור הוא זה שפותח את השוק בפני המוצרים. לפי סה, הכלכלה, (שאינה מכונה עדיין "כלכלת שוק") היא מסוגלת לווסת את עצמה באופן עצמוני ולהפעיל שיווי משקל עצמוני בזרימות כלכליות (ייצור = צריכה + השקעה, חיסכון= השקעה). בעיניו משברים של ייצור-יתר כללי לטווח ארוך אינם אפשריים: לא ייתכן אי מאזן גלובלי בכלכלות השוק וביזמות החופשית. סה אינו פוסל את האפשרות להצטברויות של יותר מדי סחורות, של סחורות שאינן מוצאות צרכנים, אבל משברי תפוקת היתר נוגעים, לדעתו, רק למגזרים כלכליים מסוימים והם קצרי טווח. חוק סה מצומצם לעיתים בטעות לנוסחה "כל היצע מייצר את צריכתו" (כנראה ניסוח השייך לג'יימס מיל)[9] או לכלכלן האמריקאי פרד מ. טיילור ב"עקרונות הכלכלה" שכתב בשנת 1921[10]. סה, למעשה, כתב: "מרגע ייצורו, פותח המוצר המוגמר אפשרות שיווק למוצרים אחרים שעלותם שווה לעלותו". בעיני סה אין הבדל בין מה שנקרא שוק וייצור (במושגים מודרניים: היצע וביקוש). כדבריו "מחליפים מוצרים תמורת מוצרים". יחד עם זאת, מייחס סה לייצור תפקיד מניע, והוא נחשב באופן רטרוספקטיבי, לאחד ממגיני כלכלת ההיצע. זאת מנוגדת לכלכלת הביקוש, זו של תומאס מלתוס ומאוחר יותר, זו של קיינס, שתוך הנהגת המונח "ביקוש יעיל" – מתח בקורת על העקרונות של סה, שאותם החשיב כבלתי מציאותיים.
סה פיתח את הרעיון לפיו קביעתם החופשית של המחירים ושל ההכנסות היא התנאי ל"צדק הכלכלי". כליברל כלכלי לימד סה סנגוריה על הסחר החופשי והדגיש את העובדה שהמוצרים הזרים הם משולמים באמצעות מוצרים תוצרת הארץ ומשום כך הם ממריצים את הביקוש
הרכישות שעושים בחו"ל באמצעות סחורות או כסף מספקות לתעשייה הלאומית שווקים דומים
— ספר הלימוד לכלכלה פוליטית, פרק י"ה.
סה מציין כי המחיר הוא מדד תועלת הדברים . אין להסיק את המסקנה האבסורדית כי עלייה בכוח של המחיר תעלה את התועלת. (ספר הלימוד לכלכלה פוליטית) אם מאיזושהי סיבה, אולץ הקונה לשלם על מוצר מעבר לערכו עבורו (תועלתו), הוא שילם על ערך שאינו קיים ושמשום כך, איננו מספק לו תמורה כלשהי. לכן כל פעולה של המדינה המעלה צריכה של מוצר או מעלה לו את המחיר, היא מזיקה מבחינה כלכלית, מכיוון שגורמת לקונה לשלם על מוצר שלא סופק לו (סה מבחין בין המוצר ולתועלת הצפויה ממנו). אותו היגיון תקף גם לגבי כל הורדה מאולצת של צריכה או של מחירים.
סה הדגיש את האפקטים השליליים של גביית מיסים ספציפיים על מוצר כלשהו, הם מייקרים את המחיר ופוגעים בתועלתם להצרכנים. כדי לעודד את ציד הליוויתנים אסרה ממשלת בריטניה על השמנים הצמחיים ששימשו בצרפת במנורות עם זרם אוויר. אם מנורה כזאת עלתה לאזרח צרפתי 60 פרנק בשנה, היא עלתה לאזרח בריטי 150 פרנק. היו שאמרו כי על מנת לסייע לצי ולהגביר את מספר הימאים, כל נורת מנורה עלתה לבריטים ב-90 פרנק יותר מאשר בצרפת. במקרה זה העלאת מספר הימאים נעשית באמצעות הפסד מסחרי. עדיף היה להשיג אותה על ידי סחר רווחי. בנוסף, כשהמוצר הממוסה, משמש בייצור, התפוקה הכללית פוחתת לרעת הפועל והמדינה עצמה. פועל חרוץ אחד, סיפרו למחבר, נהג לעבוד בתאורה. הוא חישב שבמשמרתו הוא צרך נר בשווי 4 פרוטות והרוויח בעבודה 8 פרוטות. מס על השומנים המופקים מבעלי חיים ועוד מס על ייצור הנרות העלו ב-5 פרוטות את הוצאתו על התאורה, שהפכה יותר יקרה מערך המוצר. עם בוא הלילה הפועל נשאר עם הידיים שלובות. הוא הפסיד את 4 הפרוטות שיכל להרוויח מעבודתו כשרשויות המס לא גבו כלום על תוצרת זו. הפסד דומה יכול להיות משוכפל במספר הפועלים של עיר ומספר ימי השנה.
בכלל, בניגוד לדעתו של דייוויד ריקרדו, בעיני סה האפקט השלילי של המיסים על התפוקה בולט לעין. דייוויד ריקרדו הבטיח שהעלאת המיסים אינה פוגעת בכלום בתפוקה ובצריכה במדינה כלשהי. אך ניתן להוכיח כל הזמן נגדו, כי פרט לנסיבות המעודדות במיוחד את התפוקה, המס נוגד את הייצור. (קורס שלם לכלכלה פוליטית). המס הטוב ביותר הוא המס הקטן ככל האפשר.
אין בבקורות הנ"ל להבין דחייה של פעולות המדינה ושל כל מערכת מיסים: סה מכיר בלגיטימיות המדינה ובערך של חלק מפעולותיה. המס הופך לפרודוקטיבי כשמשמש ליצירת דרכי תחבורה ותקשורת, בניית גשרים, בניית מבנים מועילים.
אפילו כשמתרחשים מצבי חוסר איזון זמני, משברים כללים אינם אפשריים ולכן התערבות המדינה היא, לפי סה, מיותרת (אם לא מזיקה)
סה היה מאוד אופטימי לגבי זמינותם של משאבי הטבע. לדבריו, "משאבי הטבע הם בלתי נדלים, כי אחרת, לא היינו יכולים להשיג אותם חינם. הם לא יכולים להתרבות אף לא לאזול, אינם האובייקט של המדעים הכלכליים.
ידידו הבריטי, תומאס מלתוס, שאיתו ניהל סה התכתבות קדחתנית, טען כנגדו שבעלי ההון אינם משקיעים מחדש, בהכרח, את הרווחים שלהם ונוטים לאגור אותם. אז גידול ההוצאה אינו משקף תמיד גידול בביקוש, כי אם עלות המלאי שלא נמכר.[11]
בשנות ה-30 של המאה ה-20 טען ג'ון מ. קיינס שחוק סה שגוי. קיינס גרס, במעין חזרה לתורת הערך של העבודה, שההיצע נגזר מהוצאות גורמי הייצור, ללא תלות מוחלטת בביקוש למוצר וסבר כי הביקוש המצרפי אינו שווה תמיד להיצע המצרפי.[12] בעוד ארנסט טיאק החשיב את סה למייסד גאוני של "הכלכלה החברתית", אחרים ראו בו רק תלמיד לא חשוב במיוחד ומפיץ רעיונותיו של אדם סמית' [13]
סה השתמש לראשונה במונח "יזם" (entrepreneur) והיה שותף להקמת בית הספר הראשון למנהל עסקים בעולם – בית הספר המיוחד למסחר ותעשייה בפריז, לימים ESCP Europe[14] סה נחשב למייסד האסכולה הצרפתית לכלכלה. הוא השפיע על השקפותיהם של כלכלנים כמו פרדריק בסטייה (בסטיא), פלגרינו רוסי, אדולף בלאנקי, מישל שבלייה, אנרי בודריאר, וכן על הוגים חברתיים כמו סן סימון ופרודון הושפעו על ידו. רעיונות ה"פרודוקטיביזם" של סה מצאו הערכה מיוחדת אצל הנרי צ'ארלס קרי (Carey), נציר האסכולה הקפיטליסטית האמריקאית. תמימי דעים איתו היו פרנצ'סקו פרארה באיטליה וויליאם סטנלי ג'בונס באנגליה.[15]
Encyclopédie progressive – J.B.Say Économie politique, 1826, ע' 171-228, באתר Wikisource (בצרפתית)
ירון כהן צמח, הערת שוליים, באתר TheMarker, 17 בינואר 2016
ז'אן-בטיסט סה, ברשת החברתית GoodreadsSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
