השבת השחורה
מבצע של המשטר הבריטי בארץ ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע של המשטר הבריטי בארץ ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השבת השחורה הוא כינוי שניתן ליום שבת, ל' בסיוון תש"ו, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד), קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע כונה על ידי הבריטים "אגאתה" (Operation Agatha). ביישוב רווחה ההנחה שמבצע אגאתה היה חלק ממבצע גדול יותר שכונה "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות היהודית[1]. על פי ההיסטוריון מוטי גולני אין בחומר הבריטי סימוכין לתכנון מבצע גדול יותר[2].
פעולה זו של הבריטים באה בעקבות פעולות נרחבות אחדות של תנועת המרי העברי, שהבולטת בהן הייתה ליל הגשרים. כבר למחרת ליל הגשרים, ביצע הצבא הבריטי חיפושים נרחבים בקיבוצים מצובה שבגליל המערבי ובית הערבה שבצפון ים המלח, בחשד ששימשו כבסיסי יציאה לפעולות ליל הגשרים. למחרת צרו הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי.
לאחר ההתנקשות בלורד מוין בנובמבר 1944, החלו הבריטים לתכנן מבצע שנועד גם הוא לשבור את תנועת המרי העברי, תחת הכינוי "מבצע ברודסייד"[3]. אמנם הבריטים תכננו את מבצע ברודסייד בסודיות, אך פרטי התוכנית הגיעו לש"י. ראשית, צבי זהבי, מפקד הש"י באזור ראשון לציון, קיבל מקצין חינוך של החטיבה הבריטית שחנתה בבסיס סרפנד (צריפין) את התיק של הצבא הבריטי על ההגנה, שכלל רשימה של 5,000 מבוקשים[4] ואת פרטי מבצע ברודסייד. צבי זהבי העביר את המידע תוך סיכון עצמי רב. מפקדת ההגנה פרסמה את פרטי התוכנית בתחנת השידור שלה קול ישראל, בתקווה שחשיפת התוכנית תמנע את ביצועה, אך הבריטים לא נרתעו מהחשיפה המוקדמת.
בליל המבצע, הגיע הקצין ברגל מבסיס תל השומר, בו רוכזו הכוחות שיצאו למבצע, לכפר אז"ר ומסר לזלמן מסחרי וליעקב ליפשיץ את הידיעה שהמבצע יוצא לפועל[5]. את המידע העביר ליפשיץ לתל אביב באמבולנס שהוביל ילד שהתחזה לחולה[6][7]. בזכות הידיעה המוקדמת קיבלו רבים מראשי ההגנה התרעה בזמן, הסתתרו ולא נאסרו. כמו כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים[8].
_H_ih_040.JPG)
במבצע השתתפו 20,000 חיילים, ובסך הכול נעצרו בו יותר מ-2,700 איש, שהועברו ברובם לרפיח ובחלקם למחנות המעצר בעתלית ובלטרון.
בירושלים נתפסו בנייני הסוכנות היהודית וחברי ההנהלה – משה שרת, יצחק גרינבוים, דב יוסף, דוד רמז ויהודה לייב פישמן – נעצרו. דוד בן-גוריון, ששהה באותו הזמן באירופה, ניצל ממאסר. כמו כן, החרימו הבריטים מסמכים רבים, שהובלו בשלוש משאיות גדולות למלון המלך דוד בירושלים, שם שכנה מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא. מסמכים אלו הוכיחו באופן סופי את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת תנועת המרי העברי.
בקיבוץ יגור נערכה סריקה יסודית, כנראה בעקבות מידע מוקדם שהיה לסורקים על המצאות מחסני נשק במקום. ואכן, בתום שבוע נמצאו 32 סליקים ליד גני הילדים וכן הסליק הגדול והעיקרי. בסך הכל נמצאו בקיבוץ בכל מקומות המחבוא יותר מ-300 רובים, 100 מרגמות, למעלה מ-400,000 כדורים ו-78 אקדחים. זמן מה לאחר מכן, הצליחו אנשי ההגנה להשיג בחזרה כ-80% מהנשק, תמורת שוחד של כ-1,000 לירות.
בקיבוץ מזרע פרצו החיילים למטה הפלמ"ח והחרימו מסמכים רבים, בהם כרטסת הפלמ"ח שהייתה כתובה בצופן שאותו לא הצליחו הבריטים לפענח. תפיסת המסמכים הייתה כי לא נשמרו בקפדנות הוראות ההסלקה. אמנם לא נגרם נזק אבל יגאל אלון כתב כי היה יותר הנזק המוסרי מן הנזק בפועל שכן אין זה כבוד לתנועת מחתרת כי מעון המטה שלה ייתפס בהפתעה. ואכן המטה ראה בכך כישלון מביש לעצמו[9].
בקיבוץ תל יוסף סגרו החיילים הבריטים על הקיבוץ והחלו בחיפושים. אחד מחברי הקיבוץ, חיים חרודי, נורה ונהרג על ידי הבריטים. במקום נופלו, ליד רפת הקיבוץ, הוקם עמוד לזכרו.
הפלמ"חניקים בגבעת חיים התכוננו באותה שבת לחג תנובת החלב במשק, כאשר בשעה 5 לפנות בוקר הקיפו את הקיבוץ שריוניות בריטיות ועשרות חיילים תפסו סביבו עמדות וחיכו שם לאות כדי להסתער ולערוך בתוכו חיפושים אחרי נשק בלתי-חוקי. אנשי פלוגה ה' ניסו להסוות במהירות את הסליקים שהיו פזורים ברחבי הקיבוץ.
מחשש לשפיכות דמים, קבעה מפקדת ההגנה כי ההתנגדות לחיפושים תהיה סבילה בלבד. בקיבוצים עין חרוד ותל יוסף פתחו הבריטים באש והרגו שלושה אנשים.
"תנועת המרי העברי" תכננה פעולות גמול אחדות בעקבות "השבת השחורה", אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. משה סנה, שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה. במכתב לבן-גוריון הציג סנה את עמדתו:
לא ראיתי ואינני רואה בהתקפה זו של ה-29 ביוני, הנמשכת למעשה עד היום הזה, לא אסון ולא כישלון. אדרבה, ההתקפה הוכיחה כי השלטון רואה בכוחנו הפעיל גורם רציני, ולכן הוא הגיע לכלל מסקנה, שהוא מוכרח את הכוח הזה לשבור. ההיגיון המדיני חייב להפעיל שוב את כוחנו מיד לאחר ה-29 ביוני, כדי להוכיח, כי כוחנו לא נשבר ואף רצוננו להשתמש בו לא נשבר.
תנועת המרי העברי שינתה לכאורה גישה והחליטה לשים דגש על הפעלת לחץ בינלאומי בשילוב הגברת הפעילות לעלייה והתיישבות בארץ. בפועל תכננה התנועה את פיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946. כישלון הפעולה, עקב אי שעייתם של הבריטים לאזהרה ולקריאה לפינוי המלון, גבה את חייהם של 91 קרבנות יהודים, ערבים ובריטים. התוצאות הרות האסון גרמו להלם בתנועה והובילו לפירוקה ולהטלת האחריות על הפיצוץ על האצ"ל בלבד, שכן היו אלה בעיקר אנשיו שהוציאו אותו לפועל.
בחקירה שערכו אנשי הש"י ביגור, העידו כמה מילדי הקיבוץ כי הבחינו במהלך הפעולה הבריטית בעולים מצ'כוסלובקיה – אוטו פרוינד וברנרד פפנק, משוטטים בקיבוץ, לבושים במדי צבא בריטי. השניים נחטפו על ידי ההגנה ב-3 ביולי 1946 ועונו בחקירתם במטרה להודות בשיתוף פעולה עם הבריטים. פרוינד הוכיח כי לא היה בקיבוץ כלל ושוחרר, ואילו על פפנק (פלגי) הוטל עונש מוות, אולם הוא הצליח להימלט וחזר לצ'כוסלובקיה, משם עלה שוב לישראל ב-1964 לאחר שהוכיח שלא היה לו קשר להלשנה וניקה את שמו.
עצורי השבת השחורה משוחררים ממחנה לטרון, ארכיון הסרטונים של APSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
