Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי ג'ספר (באנגלית: Jasper National Park) הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בהרי הרוקי הקנדיים, ושטחו 10,878 קילומטרים רבועים (כמחצית משטח מדינת ישראל). הפארק שוכן במרכז-מערב פרובינציית אלברטה ובסמוך לגבול עם קולומביה הבריטית, צפונית לפארק הלאומי באנף ומערבית לעיר אדמונטון. הפארק נוסד ב-1907, והוא הפארק הלאומי החמישי בקנדה. ב-1984 הכריז אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית ביחד עם פארקים נוספים הנמצאים בסמוך לו, והעניק להם את השם הקיבוצי "הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים".
מבט על העיירה ג'ספר מהר ויסלרס | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
מידע כללי | |||||||||
תאריך הקמה | 14 בספטמבר 1907 | ||||||||
מבקרים בשנה | 2,154,710 (נכון ל־2014) | ||||||||
נתונים ומידות | |||||||||
שטח | 10,878.0 קילומטר רבוע | ||||||||
מיקום | |||||||||
מדינה | קנדה | ||||||||
מיקום | Improvement District No. 12 (Jasper National Park), Jasper | ||||||||
קואורדינטות | 52°48′N 117°54′W | ||||||||
אתר רשמי | |||||||||
הגאולוגיה של הפארק מאופיינת בהרים ובעמקי נהרות רחבים. במזרח הפארק נמצאת הנקודה הנמוכה ביותר בו, שגובהה 985 מטרים מעל גובה פני הים. ההר הגבוה ביותר בפארק הוא הר קולומביה, וגובהו 3,782 מטרים. רכסי ההרים שבפארק מקבילים זה לזה מכיוון צפון-מערב לכיוון דרום-מזרח, והם אלו שיוצרים את הקטע המקומי של קו פרשת המים של אמריקה, המפריד בין גופי המים שמתנקזים לאוקיינוס הארקטי לבין אלו שזורמים לאוקיינוס השקט. רכסי ההרים שבפארק מורכבים בעיקר מאבן חול, אבן גיר, צפחה, והסלע המותמר קוורציט. ההרים הנמוכים יותר (הרי החזית) בפארק נמצאים בחלקו המזרחי. כתוצאה משגשוג הפאונה והפלורה בהרים אלו, הקרובים יותר לים, נוצרה אבן הגיר שהקנתה להרי החזית את צבעם האפור. צבעם של ההרים הגבוהים יותר הוא אדום-חום.
כ-80% משטחו של הפארק מתנקזים דרך נהר אתבסקה ויובליו, הזורם לאורך 150 קילומטרים בפארק. קטע הנהר שבתוך הפארק הוכרז על ידי ממשלת קנדה כנהר מורשת קנדי. 20% האחרים משטח הפארק, הנמצאים בחלקו הצפוני, מתנקזים דרך נהר סמוקי שמוצאו בקצה הצפון-מערבי של הפארק והוא מסתיים ליד העיירה פיס ריבר שבצפון אלברטה. המים שמוצאם מהפינה הדרום-מזרחית של הפארק מתנקזים אל הנהרות סאות'סק וברזו, שמתחברים אל נהר נורת' ססקצ'ואן. שיא הזרימה של המים מתחיל בסוף יוני עם התמוססות השלגים והתמשכות ירידת הגשם, ולנהרות אלו יש חשיבות באספקת מים ליישובים הנמצאים במורד הזרם.
עם תחילת התמוססות הקרחונים שבפארק האקלים הפך למתון יותר. במהלך עידן הקרח הקטן, בערך בין המאה ה-14 ל-1850, גרמו הטמפרטורות הנמוכות וכמות המשקעים הגבוהה להתקדמות הקרחונים מפסגות ההרים, לנסיגת קו העצים ולשגשוג של בעלי חיים המסוגלים להתקיים בקרקע מושלגת. ב-150 השנים האחרונות האקלים לא היה קבוע, והתרחשו מספר חורפים קשים, תקופות בצורת ושריפות יער. האקלים של הפארק מושפע מרוחות האוקיינוס השקט למרות שהפארק מופרד ממנו באמצעות מספר רכסי הרים. הרוחות נושבות מעל ומעבר לרכסי ההרים הגבוהים של הפארק. עננים מורידים שלגים וגשמים בפסגות ההרים. רוחות יבשות נושבות לכיוון צפון-מזרח במורד עמק אתבסקה. לאחר שהרוח המערבית שוככת, מתחילה חזית צפונית שגורמת לירידת הטמפרטורה.
מזג האוויר בפארק נקבע בהתאם לקו הרוחב, הגובה ותופעת מדבר צל גשם. עונת הקיץ קצרה יותר לעומת החורף. טווח הטמפרטורות בעמקים שבפארק הוא מינוס 7 מעלות צלזיוס (ינואר) עד 22 מעלות צלזיוס (יולי). הטמפרטורה יורדת ככל שעולים בגובה. כמות המשקעים השנתית היא בין 380 מילימטרים ל-1,250 מילימטרים.
הבדלי האקלים בין הגבהים השונים בפארק, בנוסף לטופוגרפיה שלו, יוצרים שלושה בתי גידול במערכת האקולוגית של הפארק - הררי, תת-אלפיני ואלפיני. גורמים נוספים שמשפיעים על המערכת האקולוגית בפארק הם זמינות המזון, תחרות עם מינים אחרים, ותנאי הקרקע. עצים אינם מסוגלים לגדול באזורים שגובהם מעל ל-2,200 מטרים. הפארק הוא בית גידול עבור 53 מינים של יונקים, ובשל הקרבה ליישובים ולכבישים מהירים נהרגים בכל שנה בכבישים העוברים בפארק בעלי חיים רבים. מבין 53 מיני היונקים 29 הם של יונקים המגיעים עד למשקל של כ-20 קילוגרם. ארנבים, חדפיים, ועטלפים, הם בעלי החיים בפארק שאינם יונקים.
האזור ההררי מוגדר כתחתית עמקי הנהרות אתבסקה ומינט, והוא החם והיבש ביותר בג'ספר. בפארק גדלה האוכלוסייה הצפונית ביותר באלברטה של אשוחי דאגלס. הרוחות הנושבות בעמקים ממיסות את השלג ומאפשרות ליונקים שונים (כגון אייל צפון ואייל קורא) לרעות בערבות הדשא. דובים שחורים ודובי גריזלי המתעוררים מתרדמת חורף מגיעים עד לאזור זה שבו נמצא טרפם, וכך גם טורפים אחרים. עופות כגון שלך ועיטם לבן-ראש מקננים באזור זה. באזור זה נמצאים היישובים והמבנים של האדם, ובהם העיירה ג'ספר, מתקני נופש וכבישים מהירים.
האזור התת-אלפיני נמצא מעל האזור ההררי. אזור זה מכוסה בעיקר ביערות המקיפים את מדרונות ההרים, ובהם גדלים בעיקר עצי אשוח, אשוחית, ואורן, המשמשים בית גידול עבור מספר קטן יותר של בעלי חיים. אלו כוללים בין היתר גרגרן, דלק, וסמור, ובחורף גם אייל הצפון, אייל קורא, ושונר. בעבר התרחשו בפארק שרפות יער שגרמו לנזקים נרחבים ליערות התת-אלפיניים, ובשריפות שהתחוללו בין 1888 ל-1889 הושמדו כ-40% משטח היערות.
האזור האלפיני הוא העוין ביותר למחיה בפארק, והוא מוגדר באמצעות הרוחות העזות הנושבות בו. צמחים מעטים בלבד מסוגלים להתקיים בו, והם בעלי אמצעי הסתגלות כגון פיגמנטים אדומים בפרחיהם המאפשרים להם לספוג יותר טוב את אור השמש ולמנוע את קפיאת הצמח. יונקים קטנים כגון מרמיטה ופיקה מתגוררים בעיקר מתחת לסלעים, והסוג שכווי הוא העוף היחיד שמקנן באזור האלפיני באופן קבוע. אזור זה הוא הרגיש ביותר בפארק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.