Loading AI tools
מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המסגד הלבן (ערבית: الجامع الأبيض, "אלג'אמע אלאביד") ברמלה הוא מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. המסגד עבר מספר שינויים במהלך השנים, והבולט שבהם הוא הקמת המינרט הידוע בשם "המגדל הלבן" שנוסף לו בתקופה הממלוכית. שמו המדויק של המסגד הוא "ג'אמע ארבעין אל מוע'זי", כלומר "מסגד ארבעים הלוחמים" (של מוחמד) שעל פי מסורת מימי הביניים המאוחרים, נקברו בתחומי המסגד הלבן. המסורת הנוצרית ייחסה למסגד את מקום קבורתם של ארבעים המרטירים מסיוואס שבטורקיה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסגד  |
| מיקום |
רמלה |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1268 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1268 |
| אדריכל |
עומר השני |
| קואורדינטות | 31°55′39″N 34°51′58″E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   המסגד הלבן  מצפון: __ לוד, __ מועצה אזורית שדות דן ממזרח: __ מועצה אזורית חבל מודיעין ממזרח, מדרום וממערב: __ מועצה אזורית גזר ממערב: __ באר יעקב | |
  | |
על-פי המקורות ההיסטוריים, סלימאן אבן עבד אל מלכ, בונה רמלה, החל להקים בה מסגד שבנייתו נשלמה לאחר מותו, על ידי אחיו השאם. המסגד מוזכר בספרות בפשטות כמסגד של רמלה, ללא כל שם תואר. אף על פי שהראשון שקרא למסגד הלבן בשם זה היה ההיסטוריון מוקדסי בסוף המאה ה-10, מקובל להניח כי המדובר באותו מסגד[1], ונראה כי את ראשית המסגד יש לייחס לשנות העשרים והשלושים של המאה ה-8. שמו של המסגד ניתן לו בשל העובדה שהוא היה מכוסה בשיש לבן. מוקדסי, שזכה לראות את הבניין בתפארתו כתב:
המסגד הלבן שנמצא בשוק הוא גדול ונאה יותר מהמסגד של דמשק. אין עוד מיחראב גדול יותר בכל ארצות האסלאם או דוכן תפילה העולה על זה של רמלה, מלבד דוכן התפילה שבירושלים[2]...
— מוקדסי[3]
המסגד חרב כמעט לחלוטין ברעידות האדמה של 1033 ו-1068, ושוב במהלך התקופה הצלבנית. המסגד והצריח שוקמו מחדש בתקופה הממלוכית, ואז גם נבנה המגדל הלבן. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד וחרב, ורק המגדל הלבן ומספר חורבות נותרו במקום.
עד לשנות ה-80 של המאה ה-20 התקיימו חגיגות "נבי סלאח" שנמשכו 4 ימים בסמוך למגדל הלבן ברמלה. המועד המדויק היה נקבע בהתאם למועד של "שבת האור" של הנוצרים (6 ימים לאחריה). במהלך ארבעת ימי החגיגה התקבצו אלפי מוסלמים מרחבי הארץ (לרבות יהודה, שומרון ועזה - באותה תקופה היה מעבר חופשי), אשר נהנו מיריד צבעוני, קולני וריחני. ילדי רמלה והסביבה, מכל הדתות, נהגו להגיע ליריד וליהנות מדברי המתיקה הייחודיים שנמכרו במקום[4]. חגיגות אלו מתבטאות גם באגדה שאותה מביא זאב וילנאי על אנשי לוד שנתקנאו ברמלה והחליטו לגנוב את המגדל[5]. כדי לעשות זאת התייעצו עם שייח' זקן שהיתל בהם ונתן להם חבלים לגרור בהם את המגדל. החבלים היו עשויים גומי מה שנתן ללודאים תחושה שאכן המגדל מתקרב והם התקדמו לכיוון לוד בקריאות "ג'אמע א-רמלה בתקרב" (מגדל רמלה מתקרב). הד לאגדה זאת ניתן למצוא אף בימינו בשיר על המגדל המתקרב של הזמר הירדני עומר אל-עבללאת (אנ').
החפירות הארכאולוגיות במקום התעכבו עד שנת 1984, ויעקב קפלן היה הארכאולוג הראשון שחפר במקום. קפלן זיהה שלושה שלבי בנייה במסגד: הראשון, שנבנה ישירות על גבי החולות שנתנו לרמלה את שמה, השני, שניכר היטב בסטייה בת 6 המעלות באולם התפילה, שבו נוסף האגף המערבי, והשלישי, שבו התווסף המגדל הלבן:
שלב אפשרי נוסף, שתיארוכו קשה במיוחד שלב הקמת מאגרי המים. בריכת הקשתות ברמלה, בה נעשה לראשונה בעולם שימוש שיטתי בקשת המחודדת, היא המבנה הבודד בארץ ישראל שניתן לשייכו בוודאות לתקופה העבאסית וזאת על פי כתובת שהתגלתה באתר ומציינת את שנת 789 כשנת הבנייה[7]. אם כי בתוך המאגרים שבמסגד לא התגלו ממצאים המסייעים בתיארוכו, הדמיון הרב לברכת הקשתות מצביע על כך שהמדובר בתוספת עבאסית למבנה, דבר המצביע על כך שהשלב השני של המסגד אכן נבנה במחציתו השנייה של המאה ה-8. בהזדמנות זו, הורחבה חצר המסגד צפונה[8].
המסגד, בעל תוכנית הקרקע המלבנית, השתרע על שטח 93x84 מטר. מרבית השטח נתפס על ידי חצר. בצידה הדרומי של החצר שכן אולם מקורה, ובו קיר הקיבלה שבאמצעיתו המחראב. בצמוד למרכזו של הקיר הצפוני של המסגד ניצב המגדל, ובמרכזה של החצר שלושה מאגרי מים תת-קרקעיים בעלי קיבולת של כאלפיים ממ"ק כל אחד, הקשורים לאמת המים שהקים סלימאן עם ייסוד העיר. עוד נמצא בחצר מבנה נוסף שעל מהותו נחלקים החוקרים. המבנה המסיבי, שרק יסודותיו נחשפו, היה בצורת ריבוע שאורך צלעותיו שמונה מטרים, וסביב לו הייתה מעין מדרכה מוגבהת. קפלן שיער כי המדובר בסביל, אך הוא לא היה בטוח בכך. מספר הצעות הועלו לגבי שימושו של המבנה, ובהן בית אוצר[9], ואף שריד למינרט בן המאה ה-13[10]
המגדל הלבן, שהוקם בשנת 1318 על ידי הסולטאן אל מלכ אל נאצר מוחמד בן קלאון, הוא מהאלמנטים הבולטים ביותר בנופה של רמלה. מאז ימי הביניים נודע המגדל גם בשם "מגדל הארבעים", וההיסטוריון והשופט מוג'יר א-דין כתב אודותיו כדלקמן:
"ובנה בו (במסגד) הסלטאן אל מלכ אל נאצר מחמד בן קלאון צריח והוא מפלאי עולם בצורתו ובגובהו והזכירו הנוסעים שהוא מן הדברים שאין להם אח ורע."[דרוש מקור]
המגדל הרשים את הבריטים עד כדי כך ששלטונות המנדט הבריטי בחרו בשנת 1927 בתמונתו כדי לעטר שטרות כסף של לירות ארץ ישראליות בערכים שונים וזאת בצד מבנים אחרים כמו מערת המכפלה,קבר רחל והר הבית. כמו כן לא נבנו במשטרת רמלה הסמוכה מגדלים, כדי שלא יאפילו עליו.
המגדל מתנשא לגובה של 30 מטרים, ובנוי מאבני גזית בגווני לבן-צהבהב, בשילוב של שיש לבן במקומות שונים, לרוב בשימוש משני. אורך כל אחת מצלעות המגדל הוא כשבעה מטרים, ובשלוש קומותיו הראשונות, הוא מחוזק על ידי זוג אומנות אחוזות בכל צלע, המעבות את בסיסו לכדי שמונה מטרים. פתח הכניסה פונה דרומה. מבחוץ, המגדל נראה כמחולק לשישה מפלסים, אולם מבפנים הוא מחולק אף לתתי-קומות, המחוברות ביניהן ב-119 מדרגות (כיום ניתן לטפס 111 מתוכן).
בדרך כלל נטען שהמגדל נועד להיות מינרט, אך דעה זו מעוררת קשיים בשל גובהו העצום העולה על זה של צריחי מסגדים המוכרים לנו. למגדל קירות עבים במיוחד, חלונותיו עוצבו כחרכי ירי ולכל אחת מקומותיו נקבעו עיטורים שונים. לפני דלתו נבנתה קשת מקדימה האופיינית לשערים מבוצרים. תפקידה היה ליצור פתח עילי כדי לירות במנסה לפרוץ את השער או לשפוך על ראשו נוזלים רותחים. המבנה בוצר במכוון. מעל הכניסה הותקן חדר קטן המאפשר גישה אל אשנב ההגנה והמעקה שלידו. מסדרונות שתי וערב, החוצים את מבנהו של המגדל, מאפשרים קשר מהיר, ראייה לכל הצדדים וגישה אל חרכי הירי. מראש המגדל תצפית מצוינת לכל הכיוונים. מאפיינים אלה מתאימים לביצור צבאי יותר מאשר לתפקוד דתי. התצפית מראש המגדל אפשרה גילוי אויב מתקרב כבר ממרחק רב. סביר על כן שסיבת הקמת המגדל הייתה קודם כל צבאית, גם אם שימש לתכלית דתית בחיי היומיום.
ליד פתח הכניסה אל המגדל קבועה כתובת הקדשה שתרגומה כדלהלן[11]:
בשם אללה הרחמן והרחום. את מסגדי אללה יכונן וישמור רק המאמין באללה וביום האחרון והמקיים את התפילה והנותן צדקה והירא את אללה לבדו (קוראן, סורה 9, פסוק 18). ציווה על בניית המָאְדָ'ה המבורכת הזאת אדוננו הסולטאן, אל־מלכ אל־נאצר, המלומד, הצודק, הלוחם במלחמת הקודש, הלוחם בגבולות, מגן הספר, סולטאן האסלאם והמוסלמים, מחייה הצדק בקרב הברואים, ממית הכופרים והפוליתאיסטים, מלך הערבים והפרסים, השולט על האומות, משגיח על ארצות אללה, שומר על העולם הזה ומגן על הדת, אבו אל־פתח מחמד, בן אדוננו הסולטאן השהיד, אל־מלכ אל־מנצור סַיִף העולם הזה והדת, קלאון אל־צלאחי, שותף של אמיר המאמינים, יאריך אללה את ימיו ויפיץ את דגליו ונסיו באמצעות הניצחון. בנייתה (של המאד'נה) הסתיימה באמצע חודש שעבאן, שנת 718 (אמצע אוקטובר 1318)
בסמוך למגדל ניצב מבנה קטן בו מראים המוסלמים את קברו של נבי סאלח. נבי סאלח נזכר בקוראן שבע פעמים כאדם שקרא לתושבי מדאאן סאלח לחזור בהם מעבודת האלילים ולהאמין באללה לבדו. כאשר סירבו נהפכה עליהם הארץ והם מתו כולם. עד 1948 היה הקבר יעד לעלייה שנתית לרגל של אלפים, אך כיום מבקרים אותו עולי רגל מוסלמים במספר קטן בימי שישי[12].
המסגד הלבן (רמלה), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
