Loading AI tools
אנתרופולוגית פינו-שוודית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הילמה נטליה גרנקוויסט (בשוודית: Hilma Natalia Granqvist; 17 ביולי 1890, סיפּוֹ (אנ'), הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית – 25 בפברואר 1972, הלסינקי, פינלנד) הייתה אנתרופולוגית פֿינו-שוודית שערכה בשנות ה-20 מחקרי שדה בכפרים ערביים בארץ ישראל המנדטורית. נחשבת לחלוצת המחקר האנתרופולוגי המודרני בארץ ישראל.
 | |
| לידה |
17 ביולי 1890 סיפו, פינלנד  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1972 (בגיל 81) הלסינקי, פינלנד |
| ענף מדעי | אנתרופולוגיה, סוציולוגיה |
| עיסוק | חקר החברה הכפרית הפלסטינית |
| מקום לימודים | אוניברסיטת הלסינקי |
| מוסדות |
האוניברסיטה האקדמית של אובו |
  | |
בלימודיה לתואר ראשון בפילוסופיה, פדגוגיה והיסטוריה באוניברסיטת הלסינקי הייתה תלמידתו של הסוציולוג אדוורד ווסטרמרק (Edvard Westermark), שפעל גם בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון. ב-1921 עקרה לברלין להשתלמות בלימודי דת באוניברסיטת פרידריך וילהלם והתכוונה לחבֵּר ספר על נשים במקרא. מתוך כך ביקשה להגיע לארץ ישראל כדי להכיר את חייה של האישה הערבייה המקומית. דחפה לכך ההנחה הנפוצה בזמנהּ לפיה הווי החיים במזרח לא השתנה במרוצת הדורות ולכן יש בו לשקף את הווי החיים בימי קדם. גרנקוויסט הגיעה לירושלים בשלהי קיץ 1925 והשתתפה בקורסים בארכאולוגיה של המכון הגרמני האוונגלי למדע קדמוניות ארץ הקודש (גר') בהנהלת חוקר המקרא אלברכט אלט.
גרנקוויסט בחרה כמושא למחקריהּ את הכפר ארטאס שמדרום לבית לחם, סמוך לבריכות שלמה. הבחירה בארטאס נפלה בשל הקשר עם לואיזה בלדנספרגר (Baldensperger),[1] שחיה במקום ודיברה ערבית. לואיזה ("סית לואיזה" בפי המקומיים) העמידה את בית המשפחה לרשותה של גרנקוויסט וכן את היומנים והרשימות שלה. גרנקוויסט הסתייעה בשתים מבנות המקום, עאליה וחמידה, שהועסקו במשק הבית ובשמירה עליו. הן הקלו על שילובהּ בחיי הכפר. בזכות קשריה רכשה את אמונם של התושבים, בעיקר הנשים, שסיפקו את התנאים לעבודתה. גרנקוויסט, בכינויהּ "סית הלימה", שהתה בארטאס במשך 20 חודשים עד מרץ 1927. כעבור שלוש שנים חזרה למקום למשך 15 חודשים נוספים. בתקופות אלה תיעדה בפרוטרוט היבטים שונים של החיים בכפר והפיקה למעלה מאלף תצלומים. היא זנחה את מחקרהּ הראשון על נשים במקרא והתמקדה בתיעוד תצפיות בנושאי משפחה ומחזור חיי אדם מהלידה עד המוות במציאות המקומית.
בשנים הבאות עיבדה ופרסמה את מחקריה. רובם ראו אור בשפה האנגלית, ובכך הוקלה הגישה אליהם. את תואר הדוקטור קיבלה ב-1932 באוניברסיטה האקדמית של אובו בטורקו. למרות ההכרה לה זכתה בקהילת האנתרופולוגים העולמית, עבודתה נתקלה בביקורת ובדחייה מצד מנחיה בפינלנד, שהתקשו לקבל את הגישה הפונקציונליסטית שנקטה במחקרה, והיא לא הצליחה להשתלב בממסד האקדמי בארצהּ.[2]
בשהותה בארץ נכחה בבקיעים הרעיוניים והאישיים אצל בני המושבה האמריקאית-שוודית בירושלים. ברבות הימים החלה לעסוק בתולדות המושבה וטענה שהרומן "ירושלים" של סלמה לגרלף מכיל שורה של שגיאות עובדתיות. גרנקוויסט אף נסעה לכפר Nås בדלרנה, שממנו יצאו ב-1896 האיכרים השוודים לירושלים, וראיינה את קרוביהם. גרסתה לתולדות הקהילה ולהווי חייה, "חולמים ומדמיינים במציאות ובשירה", לא זכתה לראות אור בדפוס.[3]
ב-1958 חזרה בפעם האחרונה לארץ ישראל. הביקור היה מתסכל עבורה. ירושלים השתנתה מן היסוד ומעטים זכרו אותה בכפר ארטאס.
גרנקוויסט לא הקימה משפחה. רוב חייה נתמכה בידי אחיה ולטר וכן במלגות מחקר. היא מתה ב-1972 בהלסינקי ונקברה בחלקה המשפחתית בבית העלמין הייטאניימי (Hietaniemi).[4]
גרנקוויסט ערכה עבודת שדה בשיטה שפיתח האתנולוג ברוניסלב מלינובסקי במחקריו באיי טרוֹבּריינד (אנ'), מול חופי גינאה החדשה, ואשר זכתה לתהודה גדולה ולחסידים. עיקריה היו חיים בקרב בני הקבוצה הנחקרת תוך תצפית משתתפת בשגרת חייהם ובתרבותם, ובבסיסהּ עמדה התפיסה הידועה כפונקציונליזם, לפיה התרבות פועלת כדי לענות על צורכיהם של יחידים ולא דווקא של החברה. יודגש כי גרנקוויסט מיעטה מאוד בדיונים תאורטיים בכתביה. דני רבינוביץ טוען שבניתוח ממצאיה לא נמצא שימוש של ממש ברעיונות הפונקציונליסטים מבית מדרשם של ברוניסלב מלינובסקי וריימונד פירת (אנ'), אצלם למדה ב-LSE ב-1938.[5]
ב-1931 פרסמה גרנקוויסט את הכרך הראשון של ספרהּ "חיי נישואין בכפר פלסטיני". הכרך השני, שהוקדש אף הוא לנושא השידוכים, הנישואים, הגירושים וכו', ראה אור ב-1935.[6] ב-1939 ראה אור בסטוקהולם ספרהּ (בשפה השוודית) "חיי המשפחה הערבית",[7] שזיכה אותה בפרס בתחום הספרות המדעית הפופולרית מטעם האגודה לספרות שוודית בפינלנד (אנ'). עבודתה של גרנקוויסט התעכבה במהלך מלחמות החורף וההמשך בפינלנד ובשנות המצוקה אחריהן. ב-1947 פרסמה את "לידה וילדוּת בקרב הערבים",[8] וב-1950 – את "בעיות של ילדים בקרב הערבים".[9] בסוף 1959, 28 שנים לאחר שעזבה את ארטאס, והיא בת 69, חזרה גרנקוויסט לכפר למשך ארבעה חודשים. לאחר מכן פרסמה את ספרה האחרון על המקום, "מוות וקבורה אצל המוסלמים".[10][11] מלבד חיבורים אלה כתבה שני ספרים כלליים על ארץ ישראל ועל עבודתה בה. מאמרים פרי עטה פורסמו בעיתונות מדעית, בהם רבעון הקרן לחקר ארץ ישראל ושנתון המכון האוונגלי הגרמני (Palästinajahrbuch).
גרנקוויסט הרבתה לצלם. יותר מ-1000 תצלומים אצורים בארכיב הקרן לחקר ארץ ישראל בלונדון.[12] ב-1981 פורסם לקט מהתצלומים שיצרה בכפר ארטאס, והם מעמידים תמונה של כפר פלסטיני מסורתי לפני חדירת מודרניזציה מערבית.[13]
בשנותיה האחרונות עסקה גרנקוויסט במיון רשימותיה, מאמריה ומכתביה במטרה לרכזם לארכיב שיהיה זמין לחוקרים. מסמכיה בפינית ובשוודית אצורים באוניברסיטה האקדמית של אובו. התצלומים והרשימות באנגלית, גרמנית וערבית הופקדו במחלקה לאתנוגרפיה של המוזיאון הבריטי והועברו בחלקם לארכיון הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) בלונדון.[14] עבודת המיון הראשונית של עזבונה נערכה ב-1973, סמוך למותה של גרנקוויסט, על ידי החוקר הישראלי עמנואל מרקס.
חיבוריה של גרנקוויסט כוללים דיווחים מפורטים של מַסרָניהָ ומאפשרים גישה לחומר הגולמי שעליו ביססה את מסקנותיה. ערכם של מחקריה הוא בראשוניות של תצפיות פרטניות באורחות החיים והמנהגים של קהילה קטנה יחסית בתקופת זמן ארוכה יחסית. יצוין כי ההיבט הכלכלי והפוליטי בעבודתה היה שולי. גרנקוויסט סיפקה עושר של ממצאים, אך נמנעה מהכללות ומדיון תאורטי. החוקרים הישראלים שבחנו את עבודתה עמדו על החיסרון במחקר משווה. בסקירתו על ספרהּ מ-1965 ("מוות וקבורה אצל המוסלמים") כתב עמנואל מרקס כי גרנקוויסט "אינה מגלה עניין בדיון השוואתי בנושא שלה".[15] על דרך מחקרה של גרנקוויסט (כגון ביחס למנהגי המוהר בחברה המוסלמית) ציין האנתרופולוג גדעון קרסל ש"ראויה לבחינה מיוחדת עבודתה הסגולית של הילמה גרנקויסט אשר לפי שעה אין כמותה לעושר אתנולוגי – – – גרנקויסט מפרטת – – – ומלווה כל מקרה בניתוח ענייני עדין של זוויות המבט האישיות השונות של הצדדים לעסקות הנישואין. עם זאת (ואולי משום כך) איננו רואים את המכלול, את המבנה החברתי בשלמותו, את ההיגיון השיטתי שבקיום המינהג".[16]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
