גנבת דעת

גנבת דעת בהלכה היהודית הוא האיסור להטעות את הזולת ולגרום לו לחשוב באופן מוטעה דבר מסוים, ובכללו לתת לזולת רושם מוטעה על כוונותיך האמיתיות כלפיו. איסור גנבת דעת הוא דווקא כאשר האדם גורם במעשיו לגנבת דעת ועושה מעשה מיוחד לשם כך, אבל אם השני טועה מדעתו וחושב שהלה עשה בשבילו מעשה מיוחד, ללא שהעושה עשה פעולה כדי שיחשוב כך, אין בכך איסור גנבת דעת.

גנבת דעת במקורות

המקור במקרא לדעת חז"ל הוא בפסוק "לא תגנבו"^[1] שכולל גם גנבת דעת בכלל שאר הגנבות.

בתנ"ך אנו מוצאים פעמיים גנבת דעת תוך שימוש בביטוי של "גנבת לב":

1. ”וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי, עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא.”^[2]
2. ”וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה, לְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט, אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַיְגַנֵּב, אַבְשָׁלוֹם, אֶת-לֵב, אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.”^[3]

בתוספתא^[4] נכתב כי "שבעה גנבין הן: הראשון שבכולן גונב דעת הבריות . . ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה היה גונב, שכל הגונב דעת הבריות - נקרא גנב".

בתוספתא שם נכתב עוד שישראל גנבו את הדעת העליונה של הקב"ה כאשר אמרו במעמד הר סיני "נעשה ונשמע", מפני שלא התכוונו להגשים את הדבר.

בתלמוד^[5] גנבת דעת מוזכרת בהקשר של אדם שתובע חוב שלא קיים באמת, וגורם לציבור לחשוב שקיים חוב שכזה. "'ובאה אל בית הגנב' - זה הגונב דעת הבריות, שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו".

הלכה

הרמב"ם פוסק:

אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו; והעניין שבלב, הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הגוי.
כיצד? לא ימכור לגוי בשר נבלה בכלל שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה. ולא יסרב [יפציר] בחברו שיאכל אצלו, והוא יודע שאינו אוכל, וירבה לו בתקרובת, והוא יודע שאינו מקבל; ויפתח לו חביות שהוא צריך לפתוח אותן למוכרן, כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח. וכן כל כיוצא בזה. אפילו מילה אחת של פיתוי ושל גנבת הדעת, אסורה; אלא שפת אמת ורוח נכון, ולב טהור מכל עמל והוות.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ב'

דוגמאות

איסור העתקה בבחינות נובע מאיסור זה של גנבת דעת, מפני שמטעה אחרים וגורם להם לחשוב שהישגיו טובים מכפי שהם באמת.^[6]

בתנ"ך יש מספר מקרים שבהם נעשה גנבת דעת שלכאורה מוצדקים, כאשר אברהם מבקש משרה לטעון שהיא אחותו ולא אשתו, כאשר יעקב מקבל את הברכות בטענה שהוא עשו, וכאשר משה מבקש מפרעה לצאת למדבר לשלשה ימים של הקרבה, כאשר הוא מתכוון לעזוב לגמרי.

ראו גם

• גנבה (משפט עברי)
• איסור הכשלת עיוור
• הונאה
• התחזות
• חנופה

קישורים חיצוניים

• גנבת דעת בקיצור שולחן ערוך
• הרב אליעזר מלמד, הלכות גניבת דעת, אתר ישיבה
• הרב יובל שרלו, מדבר שקר תרחק - קונטרס הלכות שקר (אורכב 24.09.2017 בארכיון Wayback Machine), אתר ישיבת אורות שאול
• אסופת מאמרים בנושא גניבת דעת, באתר ספריית אסיף
• הרב אליעזר אלטשולר, גניבת דעת בהעתקה בבחינות, אתר כיפה
• הרב בראלי, אישור הזמנה לחתונה, כאשר המאשר אינו מתכוון הגיע, אתר כיפה
• הערך "גנבת דעת", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

1. ויקרא יט, יא.
2. בראשית ל"א כ.
3. שמואל ב', ט"ו ו'.
4. מסכת בבא קמא, פרק ז, משנה ג
5. תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ט, עמוד א'.
6. יט - העתקה בבחינה, באתר פניני הלכה, ‏2000-08-02

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.