Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבול מצרים – רצועת עזה הוא גבול באורך 12 קילומטרים בין רצועת עזה למצרים. ישנו אזור חיץ לאורך הגבול שאורכו כ-14 ק"מ.
מעבר רפיח הוא נקודת המעבר היחידה בין מצרים לרצועת עזה. הוא ממוקם על הגבול הבינלאומי שאושר בהסכם השלום בין מצרים לישראל משנת 1979. במעבר רפיח מאושר מעבר אנשים לבד. מעבר סחורות חייב להתבצע במעבר כרם שלום שבשליטת ישראל.
ב-1 באוקטובר 1906 הוסכם קו הגבול בין ארץ ישראל בשלטון העות'מאני לבין מצרים שנשלטה אז על ידי הבריטים, בין טאבה לרפיח. עם תום מלחמת העולם הראשונה עבר ארץ ישראל לשלטון המנדט הבריטי, והגבול נשמר כדי לשלוט בתנועת הבדואים המקומיים. בשנת 1948 נכבשה עזה על ידי מצרים. כתוצאה מכך, היה הגבול בין רצועת עזה למצרים עצמה לגבול מינהלי בלבד וללא ביקורת גבולות. ב-1967 במהלך מלחמת ששת הימים נכבשו חצי האי סיני ורצועת עזה ועברו מידי מצרים לישראל.[1][2]
ב-1979 נחתם הסכם שלום בין ישראל ומצרים שהחזיר את חצי האי סיני, הגובל ברצועת עזה, לשליטה מצרית. כחלק מאותו הסכם, הוקמה אזור חיץ בין רצועת עזה למצרים ברוחב 100 מטר, הידוע בשם ציר פילדלפי.[3] בהסכם השלום, גבול עזה-מצרים שהוקם מחדש עבר דרך העיר רפיח. כשישראל נסוגה מסיני ב-1982, חולקה רפיח לחלקים מצריים ופלסטינים, תוך פיצול משפחות, שהופרדו על ידי מחסומי תיל.[4]
ציר פילדלפי[hebrew 1] הוא רצועת חיץ בין רצועת עזה למצרים, שהוקמה עם העברת סיני מישראל למצרים ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, והייתה בשליטה ביטחונית ישראלית גם לאחר הסכמי אוסלו, עד ספטמבר 2005.
הקמת הציר והגדר לאורכו החלה בינואר 1982.[5] עם תחילת העבודות, העלה שר הביטחון אריאל שרון הצעה של הרגע האחרון, לחילופי שטחים בין ישראל למצרים כך ששכונת קנדה תישאר בצד הישראלי. בהסכם השלום נקבע שתושבי השכונה יעברו לצד הישראלי לשכונה חדשה ב"תל סולטאן" בצפון מערב רפיח.[6][7] עבודות ההקמה נמשכו עד אפריל 1983, במהלכן פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברוחב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם מעבר רפיח שסביבו ארבע גדרות.
במהלך האינתיפאדה השנייה השקיע צה"ל מאמצים בניסיון לחשוף את המנהרות מתחת לציר, אך הצלחתו הייתה מוגבלת. ציר פילדלפי הפך לזירת קרב שבה ירו מחבלים פלסטינים מאות טילים ורקטות נ"ט, הפעילו מאות מטענים וביצעו אלפי אירועי ירי לעבר כוחות ומוצבי צה"ל בציר.[8] בתגובה ולשם הרתעה, הרס צה"ל מאות בתים לאורך הציר, הקים שני מוצבים חדשים[9] לאורכו ובקטע מסוים אף בנה חומת ברזל בגובה 10 מטר שנודעה בשם "קיר השיגומים". מטרת החומה הייתה להגן על החיילים השומרים על הציר וכן למנוע חפירת מנהרות בעומק של עד 20 מטרים.[10]
באסון הנגמ"שים, אחד האירועים הקשים במסגרת הלחימה בציר, נפגע נגמ"ש של צה"ל שנסע בציר ועסק באיתור מנהרות, ונהרגו חמישה חיילים.[11] בתגובה פתח צה"ל במבצע קשת בענן למלחמה בתשתית הטרור של רפיח. במבצע נהרגו בצד הפלסטיני 41 מחבלים ו-12 אזרחים, אותרו שלוש מנהרות ונהרסו 56 בתים.[12]
ב-12 בדצמבר 2004 הושמד כליל המוצב הצפוני אשר חצץ בין מעבר רפיח לשטח הרשות הפלסטינית (JVT) באמצעות מנהרת תופת שחפרו מחבלים פלסטינים. חמישה חיילים מגדוד הסיור הבדואי נהרגו באירוע. מאז ירדה כמות תקריות האש באזור, אם כי אירעו מספר פיגועים כנגד חיילים ואזרחים שעבדו על תחזוקת מערכת ההגנה על הציר.
תוכנית צבאית לחפירת חפיר לאורך הגבול בוטלה ב-2005 לאחר שהתברר כי היא תידחה ככל הנראה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, משום שנדרשה להרוס 3,000 בתים נוספים ברפיח.[13] [14] במקום זאת, החל צה"ל בבניית חומת בטון בגובה 7–9 מטר (כ-20–30 רגל) לאורך הגבול ברצועת אבטחה ברוחב 60–100 מטר (כ-200–300 רגל), המצוידת בחיישנים אלקטרוניים ובטון תת-קרקעי ומחסומים למניעת חפירת מנהרות.[13]
בדצמבר 2009 החלה מצרים, בסיוע ארצות הברית, בבניית גדר ההפרדה בין מצרים לרצועת עזה לאורך גבול עזה, המורכבת מקיר פלדה.[15]
באוקטובר 2014 הודיעה מצרים כי היא מתכננת להרחיב את אזור החיץ בין עזה למצרים, בעקבות מתקפת טרור מעזה שבה נהרגו 31 חיילים מצרים.[16] החיץ נוצר "במהלך שנועד לעצור את המעבר של כלי נשק וחמושים דרך מנהרות הברחה חוצות גבולות, אך גם על מנת להפעיל לחץ רב יותר על חמאס".[17]
הרשויות המצריות הורו לתושבים המתגוררים לאורך הגבול המזרחי של המדינה לפנות את בתיהם לפני הריסתם. אזור החיץ היה אמור לכלול תעלות מלאות במים כדי לסכל חפירת מנהרות. רוחבו היה אמור להיות 500 מטרים ולהימשך לאורך הגבול באורך 13 ק"מ.[18] בעקבות הודעתו של ראש ממשלת מצרים, אבראהים מחלב, כי כל התושבים שלא יסכימו לעבור יסולקו בכוח מבתיהם, עזבו תושבים רבים את האזור.[19] ב-17 בנובמבר 2014 הודיעה מצרים כי אזור החיץ יוכפל לקילומטר אחד, בשל המנהרות הארוכות מהצפוי שהתגלו.[20]
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסכים עם המבצע, וטען שמנהרות ההברחה מתחת לגבול יצרו אלפי מיליונרים, ושימשו להברחת נשק, סמים, כסף מזומן וציוד לזיוף מסמכים. אבו מאזן המליץ על איטום או הרס של המנהרות, באמצעות הצפתן במי ים ולאחר מכן ענישה של בעלי הבתים שבהם נמצאו כניסות למנהרות, באמצעות הריסת אותם בתים.[21][22]
ב-8 בינואר 2015 הרסו המצרים כ-1,220 בתים,[23] תוך השמדת יותר מ-1,600 מנהרות.[24] חלק מהמנהרות שהתגלו היו באורך של יותר מקילומטר אחד, והכילו מערכות תאורה, אוורור וטלפונייה.[25] בפברואר 2015, בתגובה לפעילות המצרית, ערף דאעש את ראשם של עשרה גברים שלטענתם ריגלו עבור המוסד והצבא המצרי.[26] ביוני 2015 השלימה מצרים את חפירת התעלה במעבר רפיח, ברוחב של 20 מטר ובעומק של 10 מטר. היא ממוקמת שני קילומטרים מהגבול עם עזה מחוץ לעיר רפיח ומהווה חלק מאזור החיץ המוגדל.[27][28] ב-11 בספטמבר 2015 החל צבא מצרים להזרים מים מהים התיכון למנהרות. לדברי נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, הצפה של המנהרות בוצעה בתיאום עם הרשות הפלסטינית.[22] מספר פלגים פלסטיניים גינו את הצפת הגבול במי ים, משום שהיא מהווה איום חמור על הסביבה ומי התהום.[29]
מעבר רפיח הוא נקודת המעבר היחידה בין מצרים לרצועת עזה. הוא שוכן על הגבול הבינלאומי שאושר על ידי הסכם השלום בין מצרים לישראל משנת 1979 והנסיגה הישראלית מחצי האי סיני ב-1982. מעבר רפיח יכול לשמש רק למעבר אנשים. כל תנועת הסחורות חייבת להתבצע במעבר כרם שלום בגבול ישראל – רצועת עזה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.