בעלי חיים שנכחדו בארץ ישראל

היכחדות מיני בעלי חיים בארץ ישראל מתרחשת כשמין בעל חיים המשתייך לפאונה של ארץ ישראל, נכחד מן הטבע באזור, או כשנחשב למין נכחד בעולם. ארץ ישראל היא צומת של יבשות ואזורי אקלים שונים, ומכילה מגוון רב של בעלי חיים יחסית לגודלה.^[1] תהליך הכחדה של מינים התרחש לאורך כל ההיסטוריה, אולם הפיתוח האנושי באזור זה במאות השנים האחרונות הביא להגברת ממדי ההכחדה.^[2]

4 טורפים גדולים שנעלמו מהארץ: אריה, ברדלס, דוב חום סורי ותנין היאור.

תהליך הפגיעה המואץ במגוון הביולוגי באזור הביא להיכחדותם של מינים רבים מנופי ארץ ישראל, ביניהם מינים אנדמיים ולא אנדמיים. הנתונים לגבי גודל ההכחדה אינם שלמים. בעוד אלו הנוגעים לחסרי החוליות (שהם ברובם חרקים) חסרים, הנתונים הנוגעים לחולייתנים דווקא שלמים וברורים.^[^{דרוש מקור]} במאה השנים האחרונות נכחדו שני מיני חולייתנים אנדמיים לארץ-ישראל, כמו גם 15 מיני רכיכות ושישה מיני חרקים. מלבד אלה, בארץ-ישראל נכחדו גם ארבע תת-מינים אנדמיים אליה. לבסוף, מהאזור נעלמו גם 22 מינים שעדיין חיים ושורדים בארצות אחרות.^[^{דרוש מקור]}

בתקופות קדומות יותר הפאונה של ארץ ישראל הייתה מגוונת בהרבה וכללה בעלי חיים כגון פיל ישר-חט, קרנף סטפנורינוס, ג'ירף, ואף ממותה דרומית שממצאים שלהם נמצאו באתרים שונים בארץ, כדוגמת גשר בנות יעקב,^[^{דרוש מקור]}. בעלי חיים אלו ניצודו על ידי האדם הקדמון, שכבר בתקופות קדומות הוביל לשינויים אקולוגיים ולהכחדה. אולם, ערך זה אינו עוסק בבעלי חיים שנכחדו בתקופות פרה-היסטוריות, אלא בתקופות בהן קיים תיעוד היסטורי ברור המלווה את הפעילות האנושית ואת הרקע להיכחדותם של המינים.

סיבות להיכחדות המינים

ציד

ציד חוקי ובלתי חוקי הביא להידלדלות של אוכלוסיות מינים רבים. ציד המוני בישראל החל עוד בימי האדם הקדמון, מאות-אלפי שנים לפני זמננו ותרם להכחדתם של מינים רבים, שעדויות לקיומם נמצאו אך באתרים ארכאולוגיים. התגברות הציד החלה עם כניסת הנשק החם במאה ה-16, ועם בוא הטמפלרים לארץ ישראל במאה ה-19. בתקופת המנדט הוגבל הציד על ידי חוק מנדטורי בשנת 1924, אולם הוא לא נאכף.

לאחר הקמת מדינת ישראל, נחקק החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955‏^[3] המגן על חיות הבר ואוסר על מגוון שיטות אכזריות לציד בעלי חיים, ומתיר ציד של מיני בע"ח מסוימים בלבד. הידלדלות חמורה באוכלוסיית המין חוגלת סלעים למשל, הביאה לאישורה של תקנה שצמצמה משמעותית את הציד שלהן. דוגמה נוספת למצב זה היא מקרה הסנאי הזהוב. הציד הפרוע של סנאי זה בשנות ה-80 היה אחד הגורמים להיעלמותו של הסנאי הזהוב. כיום הוא מוגדר כבעל-חיים שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, אולם מזה למעלה משש שנים לא נראה בוודאות פרט של סנאי זהוב (ב-2005 נערכה בדיקה בנוגע לכך בעקבות שמועה לפיה נראה הסנאי הזהוב בגליל).^[4]

הרעלה

על ידי הרעלות נפגע מעגל רחב של בעלי חיים. קודם כל נפגע בעל החיים המורעל (פרה, חזיר בר, נברנים ומכרסמים למיניהם, חרקים וכו'), ולאחר מכן מתים כל בעלי החיים שבאים לאכול אותו (תנים, נשרים, עופות דורסים למיניהם וכו'). ההרעלות נעשות במכוון בכמה שיטות, כגון: הרעלת מזון, ריסוס בחומרי הדברה, הרעלת מקורות מים וכדומה, והן נעשות ממספר סיבות. לפעמים מדובר בסכסוכי שכנים כאשר בוקר מרעיל לבוקר אחר את הפרות שלו, ולפעמים מדובר בניסיון להפטר מבעל חיים המזיק לתוצרת החקלאית, כמו זאבים, חזירי בר ומכרסמים. תוצאות ההרעלה הן הרסניות בקנה מידה גדול מאוד. אצל נשרים ואוכלי פגרים חברותיים, אשר אוכלים יחד, יכולים למות כ-60 נשרים מפגר מורעל אחד.^[^{דרוש מקור]}

פגיעה בבתי הגידול

צמצום בתי גידול

צמצום או אובדן של בתי גידול כתוצאה מפיתוח אנושי ומבנייה הביא להידלדלותן של אוכלוסיות בעלי חיים באופן משמעותי עד מוחלט. שטחים טבעיים רבים הוסבו לאזורי מגורים ופנאי, לשטחים חקלאיים, שטחים צבאיים, תעשייתיים, מטמנות, כבישים, תשתיות ועוד ועוד. כך ששיעורם של השטחים שנותרו טבעיים הלך והצטמצם עד מאוד ועודנו במגמת ירידה. יחד עם זאת, גם השטחים הטבעיים הנותרים נפגעו, והופרו בהם האיזונים הטבעיים שתומכים בקיום של בעלי החיים.

דוגמה בולטת למקרה בישראל היא מקרה ייבוש החולה לצרכים חקלאיים. מבצע הנדסי גדול זה הביא להכחדתם המוחלטת של מינים אנדמיים (בעיקר של דגים) ולא-אנדמיים לישראל, ביניהם עיטם לבן-זנב. בנוסף נגרמה פגיעה קשה ואובדן עצום של העושר והמגוון הביולוגי של העופות היציבים והנודדים בעיקר, שאזור זה שימש אותם בדרכם בארץ ישראל. הערכות גורסות שכאשר 90 אחוזים מבתי הגידול נעלמים, כ-50 אחוזים מן המינים שחיו בו עלולים להיעלם^[5].

קיטוע של בתי גידול

בשונה מצמצום של בית הגידול, הבעיה בעניין זה היא חלוקת בית הגידול לתאי שטח קטנים ומצומצמים, שלא תמיד תואמת לצורכי התפקוד והמחייה של בעלי החיים. כתוצאה מהקמת כבישים, גדרות, או תשתיות אחרות. גורם להגבלת התנועה של בע"ח, להגבלת הטריטוריה הנדרשת, להפרדה ממקורות מזון ושתייה ולהפרדה בין אוכלוסיות, מה שגורם גם לרביית שארים ולפגיעה במטען הגנטי. הפתרון לקיטוע של שטחים, הוא הקמת מסדרונות אקולוגיים.

זיהום

לעיתים מתרחש זיהום של בתי הגידול. כך למשל, לבנון הירקון (Acanthobrama telavivensis), דג אנדמי לנחלי החוף בישראל, תפוצתו הצטמצמה באופן משמעותי ביותר, וזאת בעקבות הזרמה משמעותית של ביוב ושפכים לנחלי החוף בשנות ה-50 וה-60. כיום, קיימות רק שלוש אוכלוסיות קטנות של הדג, בנחלי הירקון, תות ותנינים.

זיהום יכול להתבטא בדרכים שונות ומגוונות: זיהום אור (שמפריע למחזור הרבייה של צבי הים למשל), זיהום רעש שעלול לגרום לעקה, וכמובן בזיהום שנגרם על ידי השלכת פסולת, שמלבד היותה מטרד בבית הגידול, היא נחשבת לעיתים למזון ועלולה לגרום לנזקים ולחנק.

זיהום של מקורות מים פגע קשות גם באזורי ההתרבות של דו-חיים, אשר נוהגים להתרבות במקווי מים. דוגמה לכך היא מצבו של טריטון הפסים. פגיעה קשה באזורי הרבייה שלו כתוצאה מניקוז, זיהום סביבתי ומריסוס לצורכי הדברה הביאה לאובדן של 95 אחוזים לערך משטחי הרבייה שהיו לטריטון ביחס לתקופה של שנות ה-70. כתגובה לכך, הוקמה שמורת עין ארובות, שמגנה על הטריטון באחד ממקומות החיות שלו.

התנהלות אנושית בסביבה

מתקני תעשייה ותשתית

פגיעה ממתקנים כגון פגיעה של עופות מקווי מתח גבוה, טורבינות, "חומות שקופות" וכו'. גם הציוד המכני הכבד שהביאה עימה החקלאות המודרנית, פוגע באתרי הרבייה של בעלי חיים שנהגו במשך שנים לנצל את האדמות המעובדות של החקלאות המסורתית לצורך רבייה. פגיעה כזו מתרחשת אצל לטאת עין הנחש (Ophisops elegans), אשר המחרשות המודרניות מגיעות לעומק האדמה, ובכך פוגעות בביצי הלטאה. שדמית אדומת-כנף, עוף דוגר-קרקע, ששגשג בעבר בשדות המעובדים, נפגע גם הוא קשות כתוצאה מהשינויים שהביאה עמה החקלאות המודרנית.

מטיילים והולכי דרך

מעבר לשאר ההשפעות של האדם על הסביבה, גם לפגיעה ישירה מצד אנשים בתוך בתי הגידול, למשל מצד מטיילים בשטח, יש השפעה על בעלי החיים. איסוף של בע"ח בשטח, רמיסה של בע"ח ושל אזורי מחייתם, פעילות יתר ועומס של אנשים, שמפריעים לפעילותם התקינה של בעלי החיים ודוחקים אותם למקומות מחבוא, כל אלו עלולים להוות גורמים שליליים ליכולת הישרדותם של בעלי החיים. למשל, מתרחצים בחוף ורכבי שטח דורסים לעיתים צבי ים, וגורמים להרחקת הצבים מסביבת מחייתם הטבעית.

תאונות

שרפה: שרפות הן בין הפגיעות הקשות ביותר שנגרמות ליערות ולחורש בישראל. שריפות בישראל אינן טבעיות, והן נגרמות בין היתר מרשלנותם של מטיילים, מפעילות של צה"ל בשטח ואף מהצתות מכוונות על רקע לאומני, בחלקן על ידי "טרור הבלונים".
דריסה: דריסה על ידי אמצעי תחבורה, היא גורם מוות נפוץ מאוד: מטוסים ומסוקים, מכוניות, רכבות, רכבי שטח ועוד - כל אלו פוגעים פיזית בבעלי החיים וגורמים למותם. תאי שטח מצומצמים שמקוטעים על ידי כבישים רבים, מאיצים בבעלי החיים לנסות ולחצות אותם ותורמים למותם.

ניצול משאבי טבע

ביצוע עבודות בשטח וניצול של משאבים בשטח, עלולים גם הם לפגוע בבתי הגידול. שאיבת מי תהום לדוגמה, עלולה לייבש מעיינות ומים שקרובים לפני הקרקע ולהפוך בתי גידול לחים ורווי צמחייה לאזורים יבשים. גם פעילויות לצורך ניקוז ויצירת סכרים עלולים ליצור בעיות דומות. ניצול משאבי ים המלח לדוגמה והקמת בריכות האידוי, מזרזת את ייבושו של ים המלח ופוגעת בסביבתו על ידי יצירת "בולענים" ופגיעה בבתי הגידול של מים מליחים שבסביבתו. בית הגידול הייחודי של דג נאווית המלחות לדוגמה, נפגע בשל כך.

באופן כללי, כרייה של משאבי טבע, כגון חול, עץ וכדומה, גורמים לשינויים שפוגעים בסביבה הטבעית. לאורך ההיסטוריה, שימוש בעץ בארץ ישראל לצורכי בישול, הסקה, בנייה ותעשייה הביא לבירוא כמעט מוחלט של כל יערות ישראל. בתקופת השלטון העות'מאני, נעשה שימוש מוגבר בעץ לצורך יצירת פחם והפעלת הרכבת הצבאית העות'מאנית, מה שהפך את העץ למשאב נדיר בארץ.

שינויים אקולוגיים

ערעור המאזן האקולוגי

פגיעה בבע"ח אחד עלולה לגרום לפגיעה בבע"ח אחר. מיני בע"ח שונים תלויים זה בזה, והוצאה של מין אחד מהמשוואה עלולה לגרום לזעזוע של המערכת האקולוגית כולה. גם שינוי בהרכב הצמחייה, שנגרם על ידי שריפות, בירוא יערות והתבססות של צמחים פולשים על חשבונם של צמחים מקומיים, עלול להוות גורם מכריע שיפגע במינים מסוימים התלויים בצמחייה לצורך קיום ומזון (למשל העלמות של מין צמח אחד עלולה להעלים מין של חיפושית התלויה בו לשם מזון, ובתורה לפגוע בציפור הניזונה מהחיפושית וכן הלאה).

מינים פולשים

כאשר בעלי חיים חודרים לאזור מחיה שלא חיו בו בעבר, הם עלולים להביא ליצירתה של תחרות ביניהם, המינים החדשים, לבין המינים ה"ותיקים" באזור זה. אם המינים החדשים חזקים יותר, הם יביאו בהכרח לדחיקת רגליהם של המינים הקודמים, ומכאן שאזורי מחייתם של אלו הוותיקים יצטמצמו. דחיקה על ידי מינים אחרים עלולה להיגרם גם על ידי חדירתם של מינים מבויתים, אלא שהסכנה שיוצרים מינים אלו היא כפולה. מצד אחד, המינים המבויתים הם בדרך-כלל רבים יותר, הודות לטיפולו ולמזונו של האדם. מצד אחר, המינים המבויתים עלולים להזדווג עם מיני הבר המקבילים (חתול הבית עם חתול הבר למשל), ובכך ייטשטש הייחוד הגנטי, ההתנהגותי והאקולוגי של מיני הבר.

דוגמאות לדחיקה משני הסוגים נמצאות בארץ ישראל. כך למשל, הדלק דחק את הסמור מאזורי המחיה שלו, בעיקר משום שהם מתחרים על אותם אזורי מחיה ועל אותם מקורות מזון. הדלק גם צמצם את תפוצתו של הסנאי הזהוב, שנטרף גם על ידי חתולי בית משוטטים.

הכחדה טבעית

הכחדה טבעית היא סוג של הכחדה, המתרחשת כתוצאה מכמה סיבות אפשריות הנחשבות לטבעיות. סיבות אפשריות הן תפוצה מוגבלת, תזונה ממין יחיד המוגבל בתפוצתו או תלות במשאב טבע מוגבל. מינים הנכחדים טבעית הם לרוב מינים שתפוצתם מוגבלת למדי, ולכן גם אירועים חד-פעמיים ואקראיים, כמו שרפה, מגפה או אירוע אקלימי, יכולים להביא להכחדתם של המינים.

בארץ-ישראל נפוצים כמה מינים שנמצאים על סף הכחדה טבעית, או שכבר נכחדו, ביניהם סלעונית הגליל (Pene galilaea), שבלולית פיקרד (Trochoidea picardi), לבנין המרואה (Colotis chrysonome), כחליל הקדד (Tomares nesimachus) ונחושית נחשונית (Chalcides guentheri).

רשימת מינים שנכחדו מארץ ישראל

שם	שם מדעי	זמן הכחדה בארץ ישראל	הכחדה מלאה מהעולם	משפחה
אייל אדמוני	Cervus elaphus	המאה ה-16	לא	אייליים
אריה אסייתי	Panthera leo persica	המאה ה-16/17	לא	חתוליים
בובאל צפוני	Alcelaphus buselaphus buselaphus	תחילת המאה ה-20	כן	פריים
ברדלס אסייתי	Acinonyx jubatus venaticus	שנת 1960	לא (מצוי בסכנת הכחדה חמורה)	חתוליים
גחן מצוי	Genetta genetta	בערך 1930	לא	גחניים
דוב חום סורי	Ursus arctos syriacus	בערך 1917	לא	דוביים
היפופוטם	Hippopotamus amphibius	המאה ה-8 לפנה"ס	לא	היפופוטמיים
חדף המים	Neomys anomalus	בערך 1910	לא	חדפיים
חתול חולות	Felis margarita	ככל הנראה נכחד לאחרונה מאזור הערבה. ב-2007 נעשו ניסיונות לחדש את האוכלוסייה ללא הצלחה.	לא	חתוליים
טברנון חולתי	Tristramella simonis intermedia	שנות ה-50 של המאה ה-20	כן (נכחד עם ייבוש החולה)	אמנוניים
טברנון לסתני	Tristramella sacra	שנת 1990	כן (נכחד ככל הנראה עם התייבשות הכנרת)	אמנוניים
יען הנגב	Struthio camelus syriacus	שנות ה-20 של המאה ה-20	כן, ככל הנראה בשנת 1966	יעניים
כוח הנילוס	Varanus niloticus	תצפית אחרונה מסוף המאה ה-19, מערכת הירדן	לא	כוחיים
לבנון החולה	Acanthobrama hulensis	נכחד עם ייבוש החולה	כן, בשנות ה־60 של המאה ה־20	קרפיוניים
נברן מים	Arvicola terrestris	שנות ה-50 של המאה ה-20 יחד עם יבוש אגם החולה	לא	אוגריים
עגולסת סדום	Garra ghorensis		לא	קרפיוניים
פרסף חיוור	Rhinolophus mehelyi	שנות ה-30 של המאה ה-20	לא	פרספיים
צב ביצות אירופי	Emys orbicularis		לא	צבים ביצתיים
צפע מזרחי	Macrovipera lebetina	בתחילת המאה ה-20	לא	צפעיים
קטופה מצויה	Ketupa zeylonensis	שנת 1975	לא	ינשופיים
שבלולית פיקרד	Xerocrassa davidiana picardi	שנת 2012	כן	שבלוליתיים
שור הבר	Bos primigenius	המאה החמישית לפנה"ס בארץ ישראל	כן, סביב שנת 1627	פריים
נמר אנטולי	Panthera pardus	נכחד מהגליל בשנת 1954, מין אחר נמר פרסי נפוץ בגני חיות.	לא	חתוליים

רשימת מינים שנכחדו אך הושבו לטבע או נמצאים בגרעיני רבייה

שם	שם מדעי	זמן הכחדה והשבה לארץ ישראל^[6]	משפחה
אייל הכרמל	Capreolus capreolus	שנת 1912 אך הושב לטבע 74 שנים אחר כך בשנת 1996.	אייליים
דישון מקראי	Addax nasomaculatus	סוף המאה ה-19. הושב לחי בר יטבתה.	פריים
יחמור פרסי	Dama mesopotamica	נכחד בשנות ה-20 של המאה ה-20. לאחר מכן הושב לטבע וכיום קיימת אוכלוסייה יציבה	אייליים
עז הבר	Capra aegagrus	לא ידוע. מספר פרטים הובאו לחי בר כרמל החל משנת 1975.	פריים
ערוד	Equus asinus	סוף תקופת הפלייסטוקן אך הושב לחי בר יטבתה בשנת 1972.	סוסיים
פרא	Equus hemionus	תת-המין פרא סורי נכחד מהעולם בשנת 1927. לישראל הושבו פראים טורקמנים ופרסיים. אוכלוסייתם יציבה בנגב.	סוסיים
ראם לבן	Oryx leucoryx	נכחד מהטבע בשנת 1962. הושב לטבע בשנת 1978 וכיום יש אוכלוסייה גדלה בחי בר יטבתה.	פריים
נמר המדבר	Panthera pardus	נצפה ב-2007 ונכחד ב-2019 ובשנת 2024 יביאו נמרים נוספים מחצי האי ערב, מין אחר נמר פרסי נפוץ בגני חיות.	חתוליים
תנין היאור	Crocodylus niloticus	שנת 1912 וכיום הם נמצאים בחוות תנינאים	תניניים