בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהי ישראל אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון ונחנך ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש מלך פרס,^[1] בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהכרזת כורש. בית המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש נחנך בשנת 516 לפנה"ס בימי דריווש הראשון ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו (כולל שנות בנייתו) 420 שנים.^[2] הפער הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את בית המקדש השני והר הבית. יוסף בן מתתיהו תיאר את מבנהו לאחר ששופץ והורחב בימי הורדוס.

ערך מורחב – שיבת ציון

לאחר הכרזת כורש, בשנה הראשונה לכורש עלו לארץ ישראל שבי ציון, בראשותם של יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל.^[3] הם הקימו בהר הבית את המזבח, והתחילו להקריב עליו קרבנות ביום הראשון לחודש השביעי (שלאחר מכן נקרא תשרי), כאשר המקדש עדיין לא היה בנוי.^[4] בחודש השני (שלאחר מכן נקרא אייר) בשנה השנייה לעלייתם לארץ, הם החלו לבנות את הבית השני.^[5]

י וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: יא וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַ-ה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַ-ה' עַל הוּסַד בֵּית ה': יב וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל: יג וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק:

— ספר עזרא, פרק ג', פסוקים י'–י"ג

לאחר מריבה בין העמים מסביב (מכונים "צרי יהודה ובנימין") לבין מנהיגי העם אודות שיתוף העמים אחרים בבניית המקדש, החלו העמים לנסות להפריע לבניית המקדש.^[6]
בשנה השנייה למלכות דריווש^[7] הגיע חגי הנביא, והוכיח את העם על כך שאינם בונים את המקדש. העם נענו לתוכחתו של חגי, ובכד בכסלו, בשנה השנייה לדריווש החלו לבנות מחדש את בית המקדש.^[8] בניית המקדש הסתיימה בשנה השישית לדריווש, בג' באדר.^[1]

ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת 167 לפני הספירה, לאחר מאבקים פנימיים בין היהודים, וניסיון מרידה בשלטון היווני, הטיל המלך אנטיוכוס גזרות על היהודים בארץ ישראל, ובמסגרתן גם חילל את המקדש. ביום ט"ו בכסלו, שליחי המלך הקימו פסל על המזבח, ובכ"ה בכסלו הם הקריבו לפניו קרבנות על במה שבנו ליד המזבח.^[9] לאחר שלש שנים, במהלכם התחולל ביהודה מרד החשמונאים, הגיעו החשמונאים בראשות יהודה המכבי אל המקדש, טיהרו אותו, וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפנה"ס.

ערכים מורחבים – מקדש הורדוס, הסטיו המלכותי

לעומת המקדש שנבנה בידי עולי בבל, שהיה פשוט יחסית, הורדוס שִכלל את המקדש, והפכו ליצירת פאר במטרה להאדיר את שמו ולמצוא חן בעיני נתיניו היהודים. שטח הר הבית הוכפל באמצעות חומר מילוי וההר הוקף בחומות אדירות ששימשו גם כקירות תמך, והיה למתחם המקודש הגדול בעולם. המקדש בוצר אף הוא והוקף בסטווים מפוארים, ותוכו רוּצף וחוּפה בשיש ובזהב. ההיכל נישא לגובה של כ-70 מטרים מעל רחבת הר הבית, שאף היא הייתה גבוהה בהרבה מהעיר התחתית. קיר ההיכל נבנה מאבני שיש ירוק ולבן, ויש שסוברים גם שיש כחול.^[10] מובא שהורדוס אף ביקש לצפותו בזהב, אך חכמים מנעוהו משום שצורת המבנה הנוכחית (שורת אבנים יוצאת ושורת אבנים נכנסת) יצרה מראה של גלים.^[11] בקצה המערבי של חומת הר-הבית הצפונית בנה הורדוס את מצודת אנטוניה, ובצלע הדרומי של ההר הקים את הסטיו המלכותי ששימש גם למטרות ציבוריות. מפעל הבנייה הכביר ושיפורו התקדם אף בימי ממשיכיו של הורדוס עשרות שנים אחר מותו, כמעט עד לחורבנו של הבית בידי טיטוס.
על בית המקדש ששופץ על ידי הורדוס אמרו חז"ל:

מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו.

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד', עמוד א'

המחקר הארכאולוגי מצא ממצאים רבים התומכים בעדויות כתובות מהתקופה, בהם כתבי יוסף בן מתתיהו המתארים את מבנה המקדש. הורדוס הרחיב את חצר בית המקדש לכיוון דרום, ובנה בדרומו את הסטיו המלכותי - בזיליקה ששימשה לסנהדרין קטנה ולצורכי מסחר, בדומה לפורומים אחרים בעולם העתיק, אך זו שבנה הורדוס בירושלים הייתה גדולה ומפוארת יותר מכל מה שנבנה עד אז בעולם העתיק.

שיפוץ בית המקדש לא התבצע באופן של הרחבת הקיים או שימוש משני בחומרי בניין קיימים כפי שנעשה באתרים ארכאולוגיים רבים אחרים, ולכן לא הותיר עדויות רבות למקדשים שקדמו לו. במהלך פרויקט סינון עפר הר הבית, הצליחו מומחים וחוקרים להרכיב מהממצאים שפונו מהר הבית חלקים מרצפת הר הבית כפי שהייתה בזמן הורדוס. הרצפה, לפחות בחלקה, הורכבה מלוחות רבועים, בהם שובצו אבני פסיפס צבעוניות בשילובי צורות הנדסיות בסגנון אופוס סקטילה.

מטרתם של העולים הייתה שיקום בית ה' החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישבה הסנהדרין. בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך והספרים החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת תהלים והמנוני דת שונים. הבאים לבית המקדש היו זובחים קרבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או למשפט.

המקדש היה מורכב משלושה חלקים, זה לפנים מזה:

הר הבית – שטח ההר, המוקף בחומה חיצונית. הסורג הבדיל בינו לבין החיל, ואחריו באה עזרת הנשים המוקפת חומה.
העזרה – בעזרה עמד מזבח העולה וגם היא הייתה מוקפת חומה. כללה את עזרת ישראל, עזרת כהנים ושאר השטח סביב ההיכל.
הקודש וקודש הקודשים – עמדו בראש הר הבית, בעוד העזרות היו נמוכות יותר:

לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" מכיוון שסביב קירותיה היו בונים מרפסת ארעית בכל ערב סוכות, כדי שיוכלו הנשים לראות ממנה את שמחת בית השואבה המתקיימת בחג הסוכות.^[12]^[13] (בבית ראשון,^[14] בזמן שמחת בית השואבה, היו הנשים בהר הבית והגברים בחצר החיצונה, ובבית שני נוצר ממצב זה ערבוב ביניהם על כן בנו להם מרפסת בעזרת נשים.^[13]) עזרת הנשים שימשה גם למעמד הקהל, בו המלך היה קורא בתורה לפני העם בכל מוצאי שנת שמיטה.

מידע נוסף חלקי בית המקדש השני, מקרא ...

חלקי בית המקדש השני

צפון החיל הסורג עזרת נשים לשכת העצים לשכת הנזירים לשכת השמנים לשכת המצורעים שער ניקנור העזרה המזבח כבש הכיור בית המטבחיים הדביר האולם ההיכל 1 2 2 3 לשכת הגזית בית המוקד 4 4 5 6 7 א ב ג ד ה ו ז ח ט י י

מקרא
1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת
שערי המקדש
א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה / הניצוץ ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר / המוקד י. שער בלי שם

סגירה

את הקרבנות היו מקריבים בעזרה הפנימית שהקיפה את ההיכל, בהיכל היו שלושה כלים. מזבח הזהב, עליו הוקטרה קטורת. המנורה, שהודלקה בכל ערב,^[15] ושולחן לחם הפנים שעליו הונח בכל שבוע לחם לפני ה'. בקודש הקודשים - הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכוהן הגדול קטורת פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.^[16]

העם היה מביא למקדש קרבנות בוקר וערב, העבודה הייתה מלווה בשירת תהלים ובקריאה בתורה. את הקרבנות היו מקריבים הכהנים. אולם חובת עבודת המקדש הייתה בידי העם, ועל כן היה מחויב לכלכלו – על ידי תרומה שנתית בשם "מחצית השקל". אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם למקדש הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח, בסוכות ובשבועות.

בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, צנצנת המן (לחם שמים שניתן לישראל במדבר), האורים והתומים ומטה אהרן, אבל היו בו המנורה וכלי פולחן נוספים.

ערכים מורחבים – חורבן בית שני, חורבן בית המקדש

בית המקדש השני נחרב על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, במהלך דיכוי המרד הגדול, בט' באב ג'תת"ל - 5 באוגוסט 70,^[17] ולא הוקם מחדש. חז"ל תלו את הסיבה העיקרית לחורבנו בשנאת חינם.