ראש אמ"ן ופוליטיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן יריב (רבינוביץ') (20 בדצמבר 1920 – 7 במאי 1994) היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
אהרן יריב, 1970 | |||||||||||||||||
לידה |
20 בדצמבר 1920 רוסיה | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
7 במאי 1994 (בגיל 73) כפר סבא, ישראל | ||||||||||||||||
תאריך עלייה | 1935 | ||||||||||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||
השתייכות |
ההגנה הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל | ||||||||||||||||
תקופת הפעילות |
1938–1972 1973 – 1974 | ||||||||||||||||
דרגה | אלוף | ||||||||||||||||
תפקידים בשירות | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
פעולות ומבצעים | |||||||||||||||||
מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |||||||||||||||||
תפקידים אזרחיים | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
יריב נולד במוסקבה במשפחתו של חיים רבינוביץ, רופא יליד לטביה. כעבור שנה עזבה משפחתו את רוסיה לברלין. בשנת 1924 הם עברו ללטביה (שהייתה אז מדינה עצמאית). בשנת 1935 עלה אהרן יריב עם כל המשפחה לארץ ישראל. בארץ למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. הוא היה חבר קיבוץ גבע בשנים 1940 עד 1941.
יריב החל את שירותו הצבאי בהגנה בשנת 1938[1] ובשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, בו הגיע לדרגת סרן. לאחר מלחמת העולם השנייה היה פעיל בהצלת פליטים יהודים ועסק ברכש. ב-1946 נבחר להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית. בשנת 1947 חזר לשירות בהגנה כשלישו של יעקב דורי, מפקד ההגנה. עם הקמת צה"ל (1948) מונה לסגן מפקד גדוד בחטיבת אלכסנדרוני ולאחר מכן באותה שנה למפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי. בתפקידו כמג"ד (מפקד גדוד) השתתף בקרבות בצפון ובכיבוש נצרת במהלך מלחמת העצמאות.
בשנת 1951 מונה לראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 1954–1956. לאחר מכן שירת כראש מטה פיקוד המרכז. בין השנים 1957–1960 שירת כנספח הצבאי בארצות הברית וקנדה.
באפריל 1960 מונה למפקד חטיבת גולני, באוגוסט 1961 מונה לעוזר ראש אגף המודיעין. בינואר 1964 מונה לראש אמ"ן[2], ושירת בתפקיד עד 1972 (תקופת הכהונה הארוכה ביותר של ראש אמ"ן). כיהן כראש האגף במלחמת ששת הימים. באוקטובר 1972, לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור[3].
בזמן מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, גויס כעוזר מיוחד לרמטכ”ל[4], ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. שיחות אלו היו השיחות הישירות הרשמיות הראשונות בין ישראל ומצרים מאז הסכמי שביתת הנשק ב-1949. ב-11 בנובמבר 1973 חתם יריב עם מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי על הסכם שש הנקודות, בו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות, חילופי שבויים, המשך האספקה לארמייה השלישית המצרית המכותרת והסרת ההסגר המצרי שהוטל בתחילת המלחמה במצרי באב אל מנדב בים סוף. ההסכם הוביל להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים בינואר 1974[5][6].
לאחר פרישתו מצה"ל, הצטרף למפלגת העבודה, שהייתה חלק מרשימת המערך. יריב כיהן כחבר הכנסת מטעם "המערך" בכנסת השמינית (בשנים 1977–1974). הוא שימש שר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה.
בשנת 1974 הגה, יחד עם שר הבריאות ויקטור שם טוב, את נוסחת יריב - שם טוב, שבה קראו למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא ומתן לשלום עם הפלסטינים.
בפברואר 1975 התפטר מהממשלה לאחר שלא התקבלו רעיונותיו המדיניים. במאי 1977, ערב הבחירות, התפטר מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). מאוחר יותר שב למפלגת העבודה.
משנת 1977 ועד מותו ב-1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1984–1986 עמד בראש ועדות שבחנו את מבנה קהילת המודיעין הישראלית. בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולביטחון[7].
יריב השתייך לאגף ה"יוני" במפלגת העבודה. בתקופת כהונתו בחבר הכנסת ושר בממשלת ישראל גיבש עם ויקטור שם-טוב את נוסחת יריב - שם טוב, הקוראת לניהול משא-ומתן עם הפלסטינים, אולם היא לא התקבלה על דעת הממשלה.
יריב סבר שלאחר טבח הספורטאים במינכן לא הייתה לישראל ברירה אלא להנהיג מדיניות חיסולים כדי לעצור את הטרור הפלסטיני[8].
יריב היה נשוי לנחמה ואב לאסף. התגורר ברמת השרון. אחיו היה גוטמן רבינוביץ, מנהלו לשעבר של העיתון מעריב במשך שנים רבות, אחיינו הוא פרופסור איתמר רבינוביץ, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא אוניברסיטת תל אביב.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.