Loading AI tools
דיסציפלינה אקדמית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התאוריה הקולנועית (באנגלית: Film theory) היא ענף בתחום לימודי הקולנוע (אנ'), הכולל קבוצות שונות של גישות ותאוריות אודות הקולנוע. התאוריה הקולנועית עסקה בתחילתה בעיקר בבשאלות אודות מהות הקולנוע, בתנאים ההכרחיים להיות הקולנוע "קולנועי" ובייחודיות מדיום הקולנוע בייחס לאומנויות האחרות ולדרכי תקשורות שונות. בהמשך, התאוריה הקולנועית התרחבה, והיא מהווה מסגרות רעיונית להבנת הקשר שבין הקולנוע לבין המציאות, המנגנונים השונים המעורבים בתהליך הצפייה בסרט, הצופה היחיד וההחברה על גווניה.[1] אין לבלבל את התאוריה הקולנועית עם תחומי המחקר האחרים של לימודי הקולנוע, עם ביקורות אמנות או עם חקר ההיסטוריה של הקולנוע, על אף שתחומים אלו קשורים זה בזה. התאוריה הקולנועית נשענת על תחומי מחקר חוץ-קולנועיים (בדומה לתורת הספרות). מבחינות רבות, התיאוריה הקולנועית חופפת לפילוסופיה של הקולנוע.[2]
תאוריות קולנועיות מוקדמות נוצרו בעידן הראינוע, בעיקר סביב דיון במהות הקולנוע, בהגדרת מרכיבי המדיום (בתנאיו ההכרחיים). הדיון האונטולוגי דן ב"ישות" הקולנועית, בין אם מפרספקטיבה של "אמנות ריאליסטית", הרואה בקולנוע משקף מציאות באופן מימטי ובין אם מפרספקטיבה של "אמנות פורמליסטית" המדגישה את הסגנון והמבע הקולנועי. הדיון התפתח ברובו דרך יצירותיהם של במאים כמו ז'אן אפשטיין (אנ'), סרגיי אייזנשטיין, לב קולושוב (אנ') דג'יגה ורטוב, ותאורטיקנים כמו רודולף ארנהיים (אנ'), בלה באלאז' וזיגפריד קרקאואר.[3] הוגים אלה הדגישו באופנים שונים כיצד הקולנוע נבדל מהמציאות וכיצד הוא יכול להיחשב כצורת אמנות לגיטימית (בעידן בו הוא נחשב בעיקר כסוגה של בידור בלבד). בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מבקר הקולנוע והתאורטיקן הצרפתי אנדרה באזאן דגל בריאליזם קולנועי, וטען כי מהות הקולנוע טמונה ביכולתו לשעתק באופן מכני את המציאות נאמנה.[4][דרוש מקור: המקור הקיים אינו ממוקד מספיק]
השאלה האונטולוגית "מהו קולנוע" התחלפה (אם כי לא נעלמה) בשאלה מתודולוגית "מאילו פרספקטיבות מחקריות ניתן להתבונן בקולנוע?" ובשאלה אפיסטמולוגית "איזה ידע מועבר באמצעות הקולנוע, וכיצד?". התאוריה הקולנועית ייבאה מתודות ונושאים מתחומים כמו: פסיכואנליזה, לימודי מגדר, אנתרופולוגיה, סמיוטיקה ובלשנות. התאוריה הקולנועית השופעה בעיקר מאסכולות של תורת הספרות כמו: פורמליזם רוסי, סטרוקטורליזם ופוסט סטרוקטורליזם, נאו-מרקסיזם, פמיניזם, תאוריה קווירית, דקונסטרוקציה, פוסט קולוניאליזם ופרגמטיזם. לכן, ניתן לראות בתאוריה הקולנועית גם כפועל יוצא של התאוריה הביקורתית בכלל.
התאורטיקן כריסטיאן מץ (אנ') נעזר במתודולוגיה של תורת הסימנים של דה סוסיר בניתוח הקולנוע, כחלק מהתבוננות במדיום הקולנוע כ"שפה". התאורטיקן ויוצר הקולנוע פיטר וולן (אנ') היה מראשוני החוקרים שעברו לפרדיגמה המתודולוגית כששילב בין תאוריית האוטר לבין הסמיולוגיה והסטרוקטרליזם. התאוריה הקולנועית כשלעצמה הפכה דומיננטית באקדמיה, בעיקר על בסיס תאוריית האוטר. תאוריה זו התפתחה דרך הביקורת של מבקרי "מחברות הקונוע" ובמאי הגל החדש הצרפתי, והתמקדה באלמנטים המעשיים-סגנוניים של כתיבת סרטים, בימוי, הפקה, עריכה וביקורת, ובדגש על חשיבותו של הבמאי (האוטר).[5] התאוריה המשיכה להתפתח באמצעות מבקר הקולנוע של העיתון "וילג' ווייס" אנדרו סאריס.[6] בהמשך, תאוריה זו נזנחה לטובת גישות פוסטמדרניסטיות שזנחו את מרכזיותו של הסובייקט (בעיקר "מות האוטר").
התאוריה הקולנועית התפתחה לדון בנקודת המבט של ה"צופה" וב"מבט" הקולנועי בכלל. לורה מאלווי, שילבה בין פסיכואנליזה ופמניזים, ודיברה לראשונה על "המבט הגברי" כמחפיץ. הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק מנתח את המבט הקולנועי בהקשר של הדיון של לאקאן ב"תשוקה אל הממשי".[7]
התאורטיקן האמריקני דייוויד בורדוול והפילוסוף נואל קרול פיתחו גישה שכינו "פוסט-תאוריה", המתיימרת להתנער מן "החולות הרעות" של התאוריה הקולנועית.[8] בורדוול דוגל בגישה הקוגניטיבית בקולנוע, ומתנגד להתפתחויות בתאוריה הקולנועית מאז שנות השבעים, המבוסס על סטרוקטורליזם, פסיכואנליזה, נאו-מרקסיזם ופוסט-סטרוקטורליזם ומתייחס אל תאוריות אלו במונח הגנאי "תאורית S.L.A.B" (ראשי תיבות של: סוסיר, לאקאן, אלתוסר בארת). במקום זאת, בורדוול מקדם את מה שהוא מתאר כ"נאו-פורמליזם", כתחייה של יסודות הפורמליזם הקולנועי (אנ'). הוא מתבסס בעיקר על מתודות השאובות מפסיכולוגיה קוגניטיבית, בגישה המכונה גם "הגישה הקוגניטיבית בקולנוע".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.