Loading AI tools
משפחת שפות המדוברות במזואמריקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפות המאיה מהוות משפחת שפות המדוברות במסו-אמריקה ובצפון אמריקה המרכזית. שפות המאיה מדוברות על ידי לפחות 6 מיליון בני מאיה, בעיקר בגואטמלה, מקסיקו, בליז, אל סלוודור והונדורס. בשנת 1996, גואטמלה הכירה רשמית ב-21 שפות של בני המאיה,[1] ומקסיקו מכירה בשמונה בתחומה.
 | |
| תפוצה גאוגרפית | מסואמריקה; דרום מקסיקו; גואטמלה; בליז; מערב הונדורס ואל סלוודור; קבוצות מהגרים בעיקר בארצות הברית וקנדה |
|---|---|
| צורה קדומה | פרוטו-מאיה |
| חלוקות משנה |
שפות הוסטקאן שפות יוקטן שפות צ'ולאן שפות קאנג'ובאלאן שפות קישו-מאמאן |
| מזהים | |
| קוד ISO 639-2 | myn |
| קוד ISO 639-5 | myn |
| מפת תפוצה | |
 | |
| מפה עולמית של אזורים בהם דוברים שפות מאיה | |
  | |
משפחת שפות המאיה היא אחת המתועדות והנחקרות ביותר באמריקה.[2] שפות המאיה המודרניות התפתחו משפת הפרוטו-מאיה, שחושבים כי הייתה מדוברת לפני 5,000 שנה לפחות; היא שוחזרה חלקית בשיטה ההשוואתית. השפה הפרוטו-מאייתית התפשטה לפחות לשישה ענפים שונים: הענפים הווסטקניים, הקישיים, יוקטקנים, הקאנג'ובאלנים, המאמאנים והצ'ולנים – צלטלנים.
שפות המאיה מהוות חלק מאזור השפה המסו-אמריקאית, אזור של התכנסות לשונית שהתפתח לאורך אלפי שנות אינטראקציה בין עמי מסו-אמריקה. כל שפות המאיה מציגות את התכונות המאפיינות את אזור לשוני זה. לדוגמה, כולם משתמשים בשמות עצם יחסיים במקום במילות יחס כדי לתאר יחסים מרחביים. יש להן גם מאפיינים דקדוקיים וטיפולוגיים המייחדים אותן משפות אחרות של מסו-אמריקה, כגון שימוש בארגטיביות בטיפול דקדוקי בפעלים ובנושא והנשוא שלהם, קטגוריות הטיה ספציפיות של פעלים וחלקי הדיבר מיוחד של "פוזיציות" האופייני לכל שפות המאיה.
במהלך התקופה הפרה-קולומביאנית של ההיסטוריה המסו-אמריקנית, כמה משפות המאיה נכתבו בלולוגרמת כתב מאיה. השימוש בה היה נפוץ במיוחד בתקופה הקלאסית של תרבות המאיה (בשנים 250–900 לספירה). הקורפוס של מעל 5000 כתובות מאיה על בניינים, אנדרטאות, כלי חרס וקודקסים מנייר קליפה,[3] בשילוב עם הספרות העשירה בשפות המאיה שנכתבו בכתב הלטיני לאחר הכיבוש, מספק בסיס של ההבנה המודרנית של ההיסטוריה הטרום קולומביאנית שאין דומה לה באמריקה.
שפות המאיה התפתחו משפה אם הנקראת פרוטו-מאיה. ההערכה היא כי השפה הפרוטו-מאית דוברה בקוצ'ומטאנס שבמרכז גואטמלה באזור התואם בערך למקום בו מדברים כיום קאנג'ובאלנית.[2] ההצעה המוקדמת ביותר למקור של שפות המאיה הייתה זו של הבלשן הגרמני קארל סאפר שזיהה את אזור רמות הצ'יאפאס-גואטמלה כמקור אפשרי. טרנס קאופמן וג'ון ג'סטסון שיחזרו יותר מ-3000 פריטים מילוניים של השפה הפרוטו-מאית.[4]
על פי תוכנית הסיווג הרווחת של לייל קמפבל וטרנס קאופמן, החלוקה הראשונה התרחשה בסביבות 2200 לפני הספירה, כאשר הוסטקן התנתק מהמאיה לאחר שדובריה עברו צפונית מערבית לאורך חוף מפרץ מקסיקו.[5] דוברי פרוטו-יוקטיקן ופרוטו-צ'ולאן התנתקו לאחר מכן מהקבוצה הראשית ועברו צפונה לחצי האי יוקטן. דוברי הענף המערבי עברו דרומה לאזורים המאוכלסים כיום באנשים ממאיים וקישיים. כאשר מאוחר יותר נפרדו דוברי הפרוטו-צלטלאן מקבוצת צ'ולן ועברו דרומה לרמות צ'יאפס, הם באו במגע עם דוברי שפות מיקס – זוק.[6] על פי תיאוריה אלטרנטיבית של רוברטסון ויוסטון, הוסטקן נשאר ברמות גואטמלה עם דוברי צ'ולן – צלטלאן, ונפרד מאותו ענף במועד הרבה יותר מאוחר ממה שהציע קאופמן.[7]
בתקופה הארכאית (לפני שנת 2000 לפני הספירה) נראה כי מספר מילות השאלה משפות מיקס-זוק נכנסו לשפת הפרוטו-מאיה. זה הוביל להשערות לפיהן המאיה המוקדמת נשלטה על ידי דוברי שפות מיקס-זוק, אולי האולמקים. לעומת זאת בשפות קסינקן ולקנן, שפות המאיה לעיתים קרובות יותר הן המקור ולא מקבל מילות ההלוואה. מומחים לשפות המאיה כמו קמפבל סבורים כי הדבר מעיד על תקופה של קשר אינטנסיבי בין מאיה לאנשי לנקן וקסינקה, אולי בתקופה הקלאסית (250–900 לספירה).[2]
בתקופה הקלאסית החלו הענפים הגדולים להתפשט לשפות נפרדות. הפיצול בין פרוטו-יוקטן (בצפון, כלומר בחצי האי יוקטן) לפרוטו-צ'ולאן (בדרום, כלומר הרי צ'יאפאס ואגן פטן) כבר התרחש בתקופה הקלאסית, כאשר כתובות המאיה שעדיין קיימות נכתבו. שתי הגרסאות מתועדות בכתובות הירוגליפיות באתרי המאיה של אז, ושתיהן מכונות בדרך כלל "שפת מאיה קלאסית". אף על פי ששפת יוקרה אחת נרשמה בתדירות הגבוהה ביותר בטקסטים הירוגליפים קיימים, התגלו עדויות לשלושה זנים שונים לפחות של בני המאיה בתוך הקורפוס ההירוגליפי - זן צ'ולני מזרחי שנמצא בטקסטים שנכתבו באזור המאיה הדרומי, זן צ'ולן מערבי שהתפזר מאזור אוסומצ'ינטה מאמצע המאה השביעית ואילך,[8] וזן יוקטקן שנמצא בטקסטים מחצי האי יוקטן. הסיבה לכך שרק מעט זנים לשוניים נמצאים בטקסטים הגליפיים היא ככל הנראה שאלה שימשו כניבים יוקרתיים בכל אזור המאיה; טקסטים הירוגליפיים היו מורכבים בשפת האליטה.
סטיבן יוסטון, ג'ון רוברטסון ודייוויד סטיוארט הציעו כי הזן הספציפי של צ'ולן שנמצא ברוב הטקסטים הגלייפיים של דרום השפלה הדרומית הוא שפה שהם מכנים "צ'וליטאן קלאסית", שפת האב הקדומה של השפות צ'ולטי וצ'ורטי המודרניות. הם מציעים שמקורה באגן פטן המערבי והדרומי-מרכזי, ושהשתמשו בה בכתובות ואולי גם דוברה על ידי אליטות וכמרים.[9] עם זאת, מורה-מרין טענה שהתכונות המשותפות למאיה הקלאסית ולשפות הצ'ולטיאן הן לא חידושים, וכי הגיוון של צ'ולן למעשה התפתח אחרי התקופה הקלאסית. השפה של הכתובות הקלאסיות הייתה אז פרוטו-צ'ולנית.
במהלך הקולוניזציה הספרדית של מרכז אמריקה, כל השפות הילידיות הושמדו על ידי ספרדית, שהפכה לשפת היוקרה החדשה. השימוש בשפות המאיה בתחומים רבים וחשובים בחברה, כולל ממשל, דת וספרות, הגיע לסיומו. עם זאת אזור המאיה היה עמיד יותר בפני השפעה חיצונית מאחרים, ואולי מסיבה זו, קהילות מאיה רבות עדיין שומרות על שיעור גבוה של דוברים חד לשוניים. אזור המאיה נשלט כיום על ידי השפה הספרדית. בעוד שמספר שפות המאיה נכחדו או נחשבות בסכנת הכחדה, אחרות נותרות קיימות, כאשר הדוברים בכל קבוצות הגיל משתמשים בשפת האם בכל תחומי החברה.
עם התקדמות ארכאולוגיית המאיה במהלך המאה ה-20 והתפשטות האידאולוגיות הלאומניות מבוססות הגאווה, החלו העמים דוברי המאיה לפתח זהות אתנית משותפת כמאיה, יורשי תרבות המאיה.
המילה "מאיה" נגזרה ככל הנראה מהעיר מאיפאן של יוקטן, שמשמעותו המוגבלת יותר בתקופות טרום קולוניאליות וקולוניאליות מצביעה על מקור באזור מסוים בחצי האי יוקטן. המשמעות הרחבה יותר של "מאיה" כיום, אף על פי שהיא מוגדרת על ידי יחסים לשוניים, משמשת גם להתייחסות לתכונות אתניות או תרבותיות. מרבית המאיה מזדהה בראש ובראשונה עם קבוצה אתנית מסוימת, למשל "יוקאטק" או "קיצ'ה"; אבל הם גם מכירים בקרבה משותפת של המאיה.[10] השפה הייתה מהותית בהגדרת גבולותיה של אותה קרבה. פאברי כותב: "המונח מאיה הוא בעייתי מכיוון שעמי המאיה אינם מהווים זהות הומוגנית. מאיה, לעומת זאת, הפכה לאסטרטגיה של ייצוג עצמי לתנועות המאיה וחסידיה. האקדמיה של לנגואס מאיה דה גואטמלה (ALMG) מוצאת עשרים ואחת שפות מאיה מובחנות."[11] גאווה זו באחדות הובילה להתעקשות על הבחנות בין שפות המאיה השונות, שחלקן כל כך קרובות עד שהן יכולות בקלות להיות מכונות דיאלקטים של שפה אחת. אך בהתחשב בכך שהמונח "דיאלקט" שימש בעבר אנשים עם מאפיינים גזעניים, ומכיוון שחוקרים הבחינו בין "ניבים" אמריקאים לבין "שפות" אירופיות, השימוש המועדף במסו-אמריקה בשנים האחרונות היה ייעוד הזנים הלשוניים המדוברים על ידי קבוצות אתניות שונות כשפות נפרדות.
בגואטמלה, עניינים כמו פיתוח אורתוגרפיות סטנדרטיות לשפות המאיה נשלטים על ידי האקדמיה דה לנגואס מאיה דה גואטמלה (ALMG; האקדמיה לגואטמלה לשפות המאיה), שנוסדה על ידי ארגוני המאיה בשנת 1986. בעקבות הסכמי השלום של 1996 היא זכתה להכרה הולכת וגוברת כסמכות הרגולטורית בשפות המאיה בקרב חוקרי המאיה וגם בקרב בני המאיה.[12]
למשפחת שפת המאיה אין קשר גנטי מוכח למשפחות שפות אחרות. הדמיון לכמה שפות של מסו-אמריקה נובע מפיזור תכונות לשוניות משפות שכנות למאיה ולא ממוצא משותף. מסאו-אמריקה הוכחה כאזור של דיפוזיה לשונית משמעותית.[13]
מגוון רחב של הצעות ניסו לקשר את משפחת המאיה למשפחות או לבודדים בשפות אחרות, אך אף אחת מהן אינה נתמכת על ידי בלשנים. דוגמאות כוללות קישור המאיה עם השפות אורו-צ'יפאיה, מפוצ'ה, לנקאן, פורפצ'ה ואואב. מאיה נכללת גם בהשערות שונות של שפות הוקאן ופנוטיאן. הבלשן ג'וזף גרינברג כלל את מאיה בהשערת אמרינד שלו השנויה במחלוקת, אשר נדחית על ידי רוב הבלשנים ההיסטוריים כי היא בלתי נתמכת בראיות זמינות.[14]
בכתיבה בשנת 1997, טען לייל קמפבל, מומחה בשפות המאיה ובלשנות היסטורית, כי ההצעה המבטיחה ביותר היא השערת "מאקרו-מאיה", המציגה קשרים בין המאיה, שפות מיקס-זוק ושפות טוטונאקן, אך מחקרים נוספים נדרשים כדי או לתמוך או להפריך השערה זו. בשנת 2015 ציין קמפבל כי ראיות עדכניות שהציג דייוויד מורה-מארין הופכות את המקרה של יחסים בין שפות המאיה למיקס-זוקיאן לסביר הרבה יותר.[15]
משפחת המאיה מורכבת משלושים שפות. בדרך כלל, שפות אלה מקובצות ל-5–6 קבוצות משנה עיקריות (יוקטקאן, הווסטקאן, צ'ולן-צלטלאן, ק'אנג'ובאלאן, מאמאן וקייצ'יאן).[16] משפחת שפות המאיה מתועדות היטב, ותוכנית הסיווג הפנימי שלה מקובלת ומבוססת, למעט כמה הבדלים קלים שלא נפתרו.[17]
נקודה אחת שעומדת על הפרק היא עמדתם של צ'ולאן וקאנג'ובאלאן – צ'וג'אן. יש חוקרים שחושבים שאלו מהווים ענף מערבי נפרד[16] (כמו בתרשים להלן). בלשנים אחרים אינם תומכים בהצבת מערכת יחסים קרובה במיוחד בין צ'ולאן לקאנג'ובאלאן – צ'וג'אן; כתוצאה מכך הם מסווגים כשני ענפים מובחנים הנובעים ישירות מהשפה הפרוטו.[18] סיווג מוצע חלופי מקבץ את ענף האוסטקן כענף מהצומת צ'ולאן-צלטלן, ולא כענף מרוחק שנובע ישירות מהצומת הפרוטו-מאי.[19]
מחקרים מעריכים כי יותר מ-6 מיליון אנשים מדברים בשפות המאיה. רובם גרים בגואטמלה, שם לפי ההערכות בין 40%-60% מהאוכלוסייה דוברת שפת מאיה. במקסיקו נאמדה אוכלוסיית דוברי המאיה ב-2.5 מיליון איש בשנת 2010, ואילו אוכלוסיית הדוברים בליזיה מונה כ-30,000 תושבים.[20]
בעבר השפות הצ'ולניות היו נפוצות בכל אזור המאיה, אך כיום השפה עם רוב הדוברים היא צ'ול, המדוברת על ידי 130,000 אנשים בצ'יאפס. השפה הקרובה ביותר לשפה זו, שפת צ'ונה מאיה, מדוברת על ידי 55,000 אנשים במדינת טבסקו.[21] שפה קשורה נוספת, שנמצאת היום בסכנת הכחדה, היא צ'ורטי, אותה מדברים 30,000 אנשים בגואטמלה.[22] בעבר שפה זו דוברה גם במערב הקיצוני של הונדורס ואל סלבדור, אך הניב הסלבדורי נכחד והניב המדובר בהונדורס עומד להיכחד. צ'ולטי, שפה אחות של צ'ורטי, נכחדה גם היא. ההערכה היא כי שפות הצ'ולן הן השמרניות ביותר באוצר המילים והפונולוגיה, והן קשורות בקשר הדוק לשפת כתובות המאיה של התקופה הקלאסית הנמצאות באזור השפלה המרכזית. ייתכן שהן שימשו כשפות יוקרה, בדו קיום עם ניבים אחרים באזורים מסוימים. הנחה זו מספקת הסבר מתקבל על הדעת למרחק הגאוגרפי בין אזור צ'ורטי לאזורים בהם מדברים צ'ול וצ'ונטל.
השפות הקרובות ביותר לשפות הצ'ולן הן שפות ענף צלטלן, צוציל וצלטל. השתיים האחרונות מדוברות בצ'יאפס על ידי אוכלוסיות גדולות ויציבות או גדלות (265,000 דוברים עבור צוציל ו-215,000 דוברים עבור צלטל). לצלטל יש עשרות אלפי דוברים חד לשוניים.[23]
קאנג'ובאל מדוברת על ידי 77,700 אנשים בהואואיטננגו בגואטמלה, ועל ידי אוכלוסיות קטנות במקומות אחרים. האזור של דוברי קאנג'ובאלאן בגואטמלה, בגלל מדיניות רצח עם במהלך מלחמת האזרחים וקרבתו לגבול מקסיקו, היה מקורם של מספר פליטים. לפיכך יש כיום אוכלוסיות קטנות שדוברות קאנג'ובאל, ג'קלטק ואקאטק במקומות שונים במקסיקו, ארצות הברית, ועקב יישוב מחדש לאחר המלחמה גם בחלקים אחרים של גואטמלה. ג'קלטק (הידועה גם בשם פופטי) מדוברת על ידי כמעט 100,000 אנשים בכמה עיריות בהואואיטננגו בגואטמלה. שפה נוספת בענף זה היא אקאטק, עם למעלה מ-50,000 דוברים בסן מיגל אקטאן ובסן רפאל לה אינדפנדנסיה.
צ'וג מדוברת על ידי 40,000 אנשים בהואואיטננגו, ועל ידי 9,500 אנשים, בעיקר פליטים, מעל הגבול במקסיקו, בעיריית לה טריניטריה, צ'יאפס, והכפרים ציסקאו וקואוטמוק. טוג'ולבאל מדוברים במזרח צ'יאפס על ידי 36,000 איש.
השפות והניבים הקישיים-ממאיים, המכילים שני ענפי משנה ושלוש תת-משפחות, מדוברים ברמות של גואטמלה.
קייצ'י, המהווה ענף משנה משלה בתוך משפחת השפות הקישיות-ממאיות, מדוברת על ידי כ-800,000 אנשים במחוזות דרום פטן, איזבל ואלטה ורפז של גואטמלה, וגם בבליז על ידי 9,000 דוברים. באל סלבדור ישנם 12,000 דוברים כתוצאה מהגירות שהתרחשו בזמן האחרון.[24]
שפת האוספנטק, הנובעת ישירות מהצומת הקיצ'ינית-מאמאית, מדוברת באל-קיש ויש לה 3,000 דוברים.[25]
בתוך ענף המשנה הקישאי, שפת המאיה הנפוצה ביותר מדוברת על ידי כ-1,000,000 מאיה-קישיים בהרי גואטמלה, באזור העיירות צ'יצ'יקסטנגו וקווצלטננגו ובהרי קוצ'ומאטאן, וכן על ידי מהגרים עירוניים בגואטמלה סיטי. המסמך המיתולוגי המפורסם של מאיה, פופול וו, נכתב בקיצ'ה מיושנת המכונה לעיתים קרובות קיש הקלאסית. תרבות הקיצ'ה הייתה בשיאה בזמן הכיבוש הספרדי. קו'מרקאג', הממוקמת ליד העיר סנטה קרוז דל קיש של ימינו, הייתה המרכז הכלכלי והטקסי שלה.[26] השפה אשי מדוברת על ידי 85,000 איש בקובולקו וברבינאל, שתי מוניציפליות של באחה ורפז. בכמה סיווגים, למשל זה של קמפבל, אשי נחשבת לסוג של שפה קישאית. עם זאת, בשל חלוקה היסטורית בין שתי הקבוצות האתניות, בני מאיה דוברי אשי אינם רואים עצמם כקיצ'ה. את שפת הקצ'יקל מדברים כ-400,000 איש באזור המשתרע מעיר גואטמלה מערבה עד לחופו הצפוני של אגם אטיטלן. בצ'וטוג'יל יש כ-90,000 דוברים בסביבת אגם אטיטלן. שפות נוספות בענף הקיצ'יאני הן סקפולטק, המדוברת על ידי כ-15,000 איש בעיקר באל-קיש, והשפה סיפאקאפנס, שמדוברת על ידי 8,000 אנשים בסיפאקאפה, סן מרקוס.
השפה הגדולה ביותר בענף המשנה של השפות הממאיות היא מאם, המדוברת על ידי 478,000 אנשים בסן מרקוס והואואיטנגו. אוואקאטק היא השפה של 20,000 תושבים במרכז אגואקטאן, עירייה נוספת של הואואיטנגו. איקסיל (אולי אלו שלוש שפות שונות) מדוברת על ידי 70,000 אנשים באזור "משולש איקסיל" באל-קיש. טקטיטק (או טקו) מדוברת על ידי מעל 6,000 אנשים בעיריית טקטיטאן, ועל ידי 1,000 פליטים במקסיקו. על פי האתנולוג מספר הדוברים של טקטיטק ממשיך לגדול.
שפות הפוקום קשורות בקשר הדוק לליבה הקוויצ'ית, בה הן מהוות ענף משנה פוקום-ק'יצ'י בצומת הקוויצ'י-מאמי.[14] פוקומצ'י מדוברת על ידי 90,000 איש בפורולה, באחה ורפז ובעיריות הבאות באלטה ורפז: סנטה קרוז ורפז, סן קריסטובל ורפז, טקטיקה, טמאחו וטוקורו. את פוקומאם מדברים כ-49,000 איש בכמה מקומות בגואטמלה.
יוקטן-מאיה (המכונה בפשטות "מאיה" לדובריה) היא שפת המאיה הנפוצה ביותר במקסיקו. כיום היא מדוברת על ידי כ-800,000 איש, שרובם הגדול נמצא בחצי האי יוקטן. היא נותרה נפוצה ביוקטן ובמדינות הסמוכות קווינטנה רו וקמפצ'ה.
שלוש השפות האחרות של יוקטן הן מופאן, המדוברת על ידי כ-10,000 דוברים בעיקר בבליז; איצה, שפה שנכחדה או עומדת להיכחד מאגן פטן בגואטמלה; ולאקנדון או לקנטום, גם היא בסכנת הכחדה עם כ-1,000 דוברים בכפרים ספורים בפאתי סלבה לקנדונה, בצ'יאפס.
ווסטק מדוברת במדינות מקסיקו וראקרוס וסן לואיס פוטוסי על ידי כ-110,000 איש. זוהי השפה השונה ביותר משפות המאיה המודרניות. צ'יקומולקלטק הייתה שפה הקשורה לוואסטק אשר דוברה בצ'יאפס, ונכחדה זמן מה לפני 1982.[27]
מספר מילות השאלה שמקורן בשפות המאיה נמצאות בשפות אחרות, בעיקר בספרדית, אנגלית וכמה שפות מסואמריקאיות שכנות. בנוסף, שפות המאיה לוו מילים, במיוחד מספרדית.[28]
מילת הלוואה של בני המאיה היא סיגר. סיק היא המילה המאיית ל"טבק" וסיקר פירושו "לעשן עלי טבק". זהו המקור הסביר ביותר למילה סיגריה.[29]
המילה האנגלית "הוריקן", שהיא הלוואה מהמילה הספרדית "huracán" נחשבת קשורה לשמה של אלת הסערה של מאיה, ג'ון רקאן. עם זאת, סביר להניח שהמילה עברה לשפות אירופאיות משפת הקריבאן או משפת הטאינו.[30]
הכתיב המורכב ששימש לכתיבת שפות המאיה בתקופה הטרום קולומביאנית ואשר ידוע כיום מתחריטים בכמה אתרים ארכאולוגיים של המאיה פוענח כמעט לחלוטין. הכתיב הוא שילוב בין מערכת לוגוגרפית למערכת סילבית.
בתקופה הקולוניאלית שפות המאיה נכתבו בכתב שמקורו באלפבית הלטיני; אורתוגרפיות פותחו בעיקר על ידי מדקדקים מיסיונרים.[31] לא בכל שפות המאיה המודרניות יש אורתוגרפיות סטנדרטיות, אך שפות המאיה בגואטמלה משתמשות במערכת איות פונמית סטנדרטית המבוססת על לטינית שפותחה על ידי האקדמיה דה לאנגואס מאיה דה גואטמלה (ALMG). אורטוגרפיות לשפות מקסיקו מפותחות בימים אלה על ידי המכון הלאומי לשפות הילידים (INALI).
ציוויליזציית המאיה הפרה-קולומביאנית פיתחה והשתמשה במערכת כתיבה מורכבת ומתפקדת לחלוטין, שהיא הכתיב המסו-אמריקני היחיד שניתן לומר שהוא מפוענח כמעט לחלוטין. ציוויליזציות שהוקמו מוקדם יותר ממערב ומצפון לארצות מולדה של המאיה, שהיו להן גם תכתיבים בכתובות ששרדו, כוללות את האזור זאפוטק, אולמק, והעמים דוברי הזוק בדרום וראקרוס ואזור צ'יאפס המערבי - אך הכתבים שלהם עדיין לא מפוענחים ברובם. מוסכם בדרך כלל שמערכת הכתיבה של המאיה הותאמה מאחת או יותר מהמערכות הקודמות הללו. מספר אזכורים מזהים את הכתב הלא-מפוענח של אולמק כקדום ביותר.[32][33]
במהלך הפענוח של הכתב ההירוגליפי של המאיה, החוקרים הבינו שמדובר במערכת כתיבה מתפקדת לחלוטין בה ניתן היה לבטא באופן חד משמעי כל משפט בשפה המדוברת. המערכת היא מסוג המסווג בצורה הטובה ביותר, בה ניתן להשתמש בסמלים (גליפים או גרפים). יש תוספת מלאה (אף על פי שעדיין לא זוהו כל ההברות האפשריות), וסופר מאיה היה מסוגל לכתוב כל דבר בצורה פונטית, הברה לפי הברה, באמצעות סמלים אלה.
לפחות שתי שפות עיקריות של בני המאיה זוהו בבירור בטקסטים הירוגליפיים, וככל הנראה לפחות שפה אחת אחרת זוהתה. מגוון שפות ארכאיות המכונה מאיה הקלאסית מוזכרות ברוב טקסטים אלה, במיוחד בכתובות בתקופת הקלאסיקה של אזורי השפלה הדרומיים והמרכזיים. שפה זו קשורה באופן הדוק ביותר לענף הצ'ולאני של משפחת השפות, אשר צאצאיהם המודרניים כוללים את צ'ול, צ'ורטי וצ'ונטל. כתובות בשפה יוקטית מוקדמת (האב הקדמון של השפה היוקטית הטובה ביותר ששרדה) הוכרו או הוצעו, בעיקר באזור חצי האי יוקטן ומתקופה מאוחרת יותר. שלושה מארבעת קודקודי המאיה הקיימים מבוססים על יוקאטק. הוערך כי כמה כתובות שנמצאו באזור הרמות צ'יאפס עשויות להיות בשפה צלטית אשר צאצאיה המודרניים הם צלטל וצוציל. משערים כי נעשה שימוש גם בזנים ודיאלקטים אזוריים אחרים, אך הם טרם זוהו בוודאות.
השימוש והידע בכתיב המאיה נמשך עד לכיבוש ספרד של המאה ה-16 לפחות. הבישוף דייגו דה לנדה קלדרון מהארכידוכסיה הקתולית של יוקטן אסר על השימוש בשפה הכתובה, ובכך סיים את מסורת האוריינות בכתב המקומי. הוא עבד עם המתיישבים הספרדים להשמדת עיקר הטקסטים של בני המאיה כחלק ממאמציו להמיר את בני המקום לנצרות ולהתרחק ממה שהוא ראה כעבודת אלילים אלילית.
כתיב קולוניאלי מסומן על ידי שימוש ב-c עבור / k /, k עבור / q / בגואטמלה או עבור / kʼ / ביוקטן, h עבור / x /, ו-tz עבור / ts, השימוש ב-u עבור / w /, ושימוש המשתנים z, ç, s עבור / s /. ההבדל הגדול ביותר מהכתיב המודרני, לעומת זאת, הוא בניסיונות השונים לתמלל את העיצורים המוצלחים.
באזור שנת 1550 המציא פרנסיסקו דה לה פארה אותיות ייחודיות להוצאת שפות בשפות המאיה של גואטמלה, הטרזיו וקואטרילו (ונגזרות). אלה שימשו בכל הכתיבה הפרנציסקנית שלאחר מכן, והם נראים לעיתים גם היום ומערכות דומות הותאמו למאיה. גישה אחרת, ביוקאטק, הייתה להדגיש אות או תו או להכפיל את שורש המילה.
| פונמה | יוקטן | פארה |
|---|---|---|
| pʼ | pp, ꝑ, ꝑꝑ, 𝕡* | |
| tʼ | th, tħ, ŧ | tt, th |
| tsʼ | ɔ, dz | ꜯ |
| tʃʼ | cħ | ꜯh |
| kʼ | k | ꜭ |
| qʼ | ꜫ |
מאז התקופה הקולוניאלית כמעט כל כתבי המאיה השתמשו באלפבית לטיני. בעבר אלה התבססו בעיקר על האלף-בית הספרדי ושונו בין מחברים, ורק לאחרונה התבסס אלפבית סטנדרטי. האלף-בית המקובל הראשון נוצר עבור יוקאטק מאיה על ידי מחבריו ותורמיו של הדיקיצ'ריו מאיה קורדמקס, פרויקט שביים אלפרדו באררה ווסקז ופורסם לראשונה בשנת 1980.
לאחר מכן, האקדמיה הגואטמלית לשפות המאיה, שנוסדה בשנת 1986, התאימה סטנדרטים אלה ל-22 שפות המאיה (בעיקר בגואטמלה). התסריט הוא ברובו פונמי, אך זנח את ההבחנה בין אפוסטרוף לעיצורי פליטה לבין עצירת הזוהר, כך ש - / tʼ / והרצף / tʔ / כתובים שניהם בתור tʼ.
שפות עיקריות אחרות של המאיה, בעיקר במדינת צ'יאפס המקסיקנית, כגון צוציל, צלטל, צ'ול וטוג'ולאבאל, אינן נכתבות בדרך כלל בצורה זו, ולעיתים נכתבות עם המוסכמות שתוקנו על ידי מרכז המדינה לשפה הילידית של צ'יאפאן, אמנות וספרות, אשר למשל כותב "ts" ולא "tz".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
