מלחמת שבע השנים (1756–1763) - קונפליקט גלובלי ממושך במסגרתו נלחמו כל המדינות הבולטות באירופה באותה העת. הלחימה נערכה ב-5 יבשות שונות, והיה בעל השפעה על אירופה, על אמריקה, מערב אפריקה, הודו והפיליפינים. הסכסוך חילק את אירופה לשתי קואליציות - את הצד האחד הובילה ממלכת בריטניה הגדולה (קואליציה אשר כללה את ממלכת פרוסיה, ממלכת פורטוגל, ומדינות גרמניות קטנות יותר), בעוד שהצד השני כלל את ממלכת צרפת, האימפריה הרומית הקדושה, האימפריה הרוסית, ממלכת ספרד, שוודיה והאימפריה המוגולית. המלחמה הסתיימה בניצחון הקואליציה האנגלו-פרוסית, בהפיכתה של בריטניה לאחת מהמעצמות הבולטות בעולם, והביאו לסיום את עליונותה של צרפת באירופה ובכך שינתה את מאזן הכוחות באירופה.
מלחמת הצרפתים והאינדיאנים (1754 - 1763) - המלחמה הקולוניאלית הרביעית בין ממלכות צרפת ובריטניה. המלחמה הסתיימה בכיבוש בריטי של כל שטחי צרפת החדשה מזרחית לנהר המיסיסיפי, וכן של פלורידה הספרדית. כדי לפצות את בעלת בריתה, ספרד, על אובדנה של פלורידה, ויתרה צרפת על שליטתה בלואיזיאנה הצרפתית בשטח שממערב למיסיסיפי. מלחמה זו שמה קץ לנוכחות הצרפתית באמריקה הצפונית.
1763: מלחמת פונטיאק (אנ') – לאחר השתלטות בריטניה על הקולוניה האמריקאית צרפת החדשה, הבריטים לא מייטיבים לשמר את הקשרים התרבותיים שטיפחו הצרפתים, ונוצרים במהרה חיכוכים עם השבטים בטריטוריה החדשה. קואליציה של עמים ילידים מתאחדת נגד הבריטים ומבצעת מולם מספר מתקפות מוצלחות שמשנות את יחסי הכוחות בשטח. בתגובה הבריטים מכריזים לבסוף על "ההכרזה המלכותית" המכירה בזכויות העמים הילידים על אדמותיהם[1][2].
המלחמה הבורמזית–סיאמית (אנ') – לאחר חילופי שלטונות בשתי הממלכות, פולשים הבורמזים לסיאם וכובשים חלקים משטחם[3][4].
1765: החלת שלטון רשמי בריטי בבנגל – לאחר ניצחונם של הבריטים בקרב פלסי במלחמת שבע השנים בעשור הקודם, החלו להדק את שליטתם דה פקטו על השלטון המקומי של סובהת בנגל (אנ'). בשנת 1765 החליטה חברת הודו המזרחית הבריטית להחיל רשמית את השלטון הבריטי על בנגל, שהפכה לטריטוריה הבריטית הגדולה ביותר של בריטניה באסיה, ולמנות שליטים מקומיים מטעמם. סוגיית החלת החוק הבריטי על טריטוריה זרה ביזמת חברה מסחרית יצרה תקדים פוליטי, שבריטניה הסדירה בשנים שלאחר מכן בשורה של פסיקות משפטיות[3][5]. בהמשך העשור חיזקה בריטניה את שליטתה על אזורים נוספים בהודו[6][3].
23 בפברואר 1766 – מותו של סטניסלאב לשצ'ינסקי גורם להעברת אזור לורן לידי צרפת, כפי שהוסכם במסגרת אמנת וינה.
1763 - החברה המלכותית מפרסמת דו"ח לאחר 5 שנים של ניסויים בבחינת השפעת אבקה של קליפת ערבה מיובשת על הורדת חום. הניסוי נחשב לאבן דרך מוקדמת בתולדות חקר ופיתוח התרופות לטיפול בבעיות נפוצות יחסית[9].
1764 - ג'יימס הארגריבס פיתח את גלגל הטוויה בשם "גלגל ג'יני" (אנ') שמשמש למיכון ואריגה מהירה של כותנה.
18 ביוני 1767 – סמואל וואליס, ימאי אנגלי, הוא האירופאי הראשון שמגיע לאי טהיטי.