שירת דבורה
שירת דבורה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירת דבורה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. לפי פסוקו הראשון של פרק ה בשופטים, את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם.[1] המלחמה בין ישראל בהנהגתם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, לבין הכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא אויימו על ידי סיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.
א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ, ה'. ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
שירה זאת ממשיכה את הסיפור המופיע בפרק הקודם, ניצחון ישראל על הכנענים. כתגובה לניצחון ישראל שרה דבורה הנביאה שירת הלל והודיה לאל. השירה לא מקדישה מקום לתיאור הקרב, אף על פי שהשתתפו בו עשרת אלפים מבני ישראל תחת זאת היא מדגישה את חלקו של ה' בניצחון.
בפתיחת השירה מתארים המשוררים - דבורה וברק בן אבינועם - את הרקע ההיסטורי- פוליטי: "בפרוע פרעות", ולא חוסכים תוך כך, את שבט ביקורתם ממנהיגותו של המנהיג הקודם, שמגר בן ענת. הפתיחה הדרמטית, הדומה במבנה לפתיחתה של שירת האזינו, בה משמשים כעדים השמים והארץ, משמשת, לא רק כאמצעי ספרותי, אלא אף כאמצעי סיפורי. אל מול גבורת האל אשר מפניו "הרים נזלו", מתוארת רפיסותו של העם בימי שמגר בן ענת, אשר בימיו "חדלו ארחות" והולכי נתיבות נאלצו ללכת בדרכים עוקפות "ארחות עקלקלות". העם כולו נאלץ לחיות מאחורי חומות מחוסר ביטחון "חדלו פרזון בישראל חדלו" עד שקמתי דבורה.
בשירה מותחת דבורה ביקורת על השבטים שנעדרו מהמלחמה ומשבחת את אלה שהתנדבו להגן ולהילחם. השבטים יהודה ושמעון נעדרים מהשירה.[2] בהמשך היא משבחת את יעל אשת חבר הקיני על גבורתה ותרומתה לניצחון. דבורה מכנה את עצמה "אם בישראל", והיא מתייחסת בשירה לאם נוספת - אם סיסרא, אמו של האויב המנוצח.[3] כאישה, היא מזכירה את הנשים אשר היו אמורות להינתן כשלל לאויב - "רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר"[4].
שירת דבורה מעוצבת בדרך פרוזאית ומספרת באופנים שונים את הסיפור בספר שופטים, פרק ד', מלחמת ישראל בכנענים. בשני הסיפורים יוצאים מספר שבטים למלחמה בהנהגתם של דבורה וברק בן אבינועם. בשני הפרקים נוחל האויב תבוסה בסיוע ה' ושני הסיפורים יעל היא זאת שהורגת את שר הצבא הכנעני, סיסרא. בסיפור המלחמה לא מופיעה התגלות ה' כמו שבשירה. השירה משבחת את המתגייסים למלחמה. בפסוקים החותמים את השירה, שרה ומהללת דבורה את האל על הניצחון במלחמה נגד הכנענים.[5]
בשירה אין אחידות לשונית וזאת כי ייתכן כי חוברה לצורכי שימוש בטקסים פולחניים. בשירה קיימת מסגרת שפסוק א' משמש ככותרת ופסוק ל"א משמש כחתימה לשירה. השיר בנוי מארבע יחידות שיריות המתארות את האירועים בהקשר של דבורה אליהם. בשירה קיימות פניות אל קהל השומעים. אלה באות לידי ביטוי במילים: "בָּרְכוּ ה' ". השיר אינו מתאר את שלל האירועים המסופרים, אלא אירועים שנבחרו על ידי המחבר, חלקם אירועים מהעבר - אלה מתארים את גולת ה'. בשירה קיימים מעברים מביקורת חיובית לביקורת שלילית אותה מעבירה הדוברת על שבטי ישראל לחיוב או לשלילה.[6]
יש המחלקים את השירה לשלושה חלקים:[7]
רש"י בפירושו על ספר שופטים, פרק ה', פסוק ל"א כותב כי המילים: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ" אינן חלק משירת דבורה, אלא תוספת של המחבר המקראי:”ותשקוט הארץ - אין זה מדברי דבורה אלא מדברי כותב הספר”.
לפי פרופ' ישראל קנוהל חוקרי מקרא רבים סבורים כי שירת דבורה היא אחד הטקסטים הקדומים ביותר בתנ"ך. לפי הסבר זה הטקסט התחבר סמוך לאירועים שהוא מתאר, בזמן המלחמה של בני ישראל בכנענים, שכן המחבר בקיא בפרטים כמו הימנעות תושבי מרוז מהצטרפות ללחימה. התומכים בגישה שמדובר בטקסט עתיק נשענים גם על הסגנון הארכאי של הטקסט יחסית לטקסטים אחרים בתנ"ך. חוקרים רבים סבורים כי השירה התחברה באזור המאה ה-12 עד המאה ה-11 לפני הספירה.[8]
יש המשערים כי דבורה היא זאת שחיברה את השירה.[9] יש הטוענים כי שירה זו היא שירה אפית עצמאית ששולבה לצד הסיפור המתואר בשופטים ד'.[10] יש הטוענים כי שירה זו ממשיכה שירה כנענית קדומה שחוברה לפני המלחמה בכנענים.
יש הטוענים שזמן חיבורה של השירה לפני תקופת המלוכה.[דרוש מקור] אפיונה של השירה כשירת מזמורים תומך בטענה כי נתחברה לצורכי פולחן והתקהלות. מנגד יש הסוברים כי השירה נתחברה לאחר המלחמה המתוארת בספר שופטים, פרק ד' כאשר המחברת סוקרת את האירועים במבט לאחור. המילה "אָז" חוזרת מספר פעמים בשירה ומדגישה כי השירה נכתבה לאחר המלחמה בכנענים.
יש הטוענים כי זמן חיבורה של השירה הוא מימי גלות אשור וחורבן ישראל בשנת 722 לפני הספירה לערך ואלה נשענים על היעדרותם של שבטי הדרום, יהודה, שמעון ולוי מהשירה. לשיטתם היעדרות שבטים אלה מהשירה מחזקת את העובדה כי השירה נתחברה בממלכה הצפונית. עוד הם מוסיפים כי הלשון בשירה מקורה בניב הנהוג בצפון.[11]
בשירת דבורה אמצעים אמנותיים המעצימים את הניגודיות הרבה בשירה, הנעה בין התגלות ה' לסבלם של שבטי ישראל. ניגוד נוסף הבא לידי ביטוי בשירה הוא תיאור סבלם של בני ישראל בעבר לבין הניצחון המתואר בשירה בזכות ה'. ניגודים נוספים מתוארים דרך עיצוב דמותן של הנשים בשירה, יעל ואם סיסרא. הראשונה גיבורה המזכה את ישראל בניצחון והשנייה חרדה לגורל בנה ואילו בנות לווייתה מפגינות ביטחון בסיסרא בנה ובניצחונו.[12] יצירת אווירת ניצחון באה לידי ביטוי ברצף הפעלים החוזר בכמה מן הפסוקים: כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב.[13] ביטויים מנחים החוזרים בשירה מדגישים אף הם את ניצחון ישראל. השירה אף מאופיינת באונומטופיה (פסוק כ"ב): "אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו" צלילים המדמים דהרות סוסי מלחמה. השירה בנויה על ידי תקבולות ואף חז"ל וכך במסכת סופרים י"ב, ט'- י"א: ”שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח”.[14]
המשורר חיים גורי כתב את השיר "אימו" בהשראת הכתוב אודות אם סיסרא. השירה הולחנה על ידי ידידיה אדמון ובוצעה על ידי לאה דגנית בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מאוחר יותר הולחנה, שירת דבורה גם על ידי נורית הירש במיוחד לרגל חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. את השיר ביצעה אסתר רדא בטקס המרכזי בהר הרצל. גם המלחין יגאל צליק הלחין כמה פסוקים מתוך השירה[15].
שירת דבורה, בלחן של נורית הירש, בביצוע אסתר רדא, סרטון באתר יוטיוב
