Loading AI tools
פוליטיקאית אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירלי אניטה סנט היל צ'יזהולם (באנגלית: Shirley Anita St. Hill Chisholm; 30 בנובמבר 1924 – 1 בינואר 2005) הייתה פוליטיקאית, מחנכת וסופרת אמריקאית. נבחרה לחברת הקונגרס של ארצות הברית בשנת 1968, והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה המכהנת בתפקיד זה. היא ייצגה את המחוז ה-12 של ניו יורק במהלך שבע קדנציות משנת 1969 עד 1983. בשנת 1972 היא החליטה להתמודד לנשיאות ארצות הברית והייתה המועמד הראשון בהיסטוריה ממוצא אפרו-אמריקני, וכן האישה הראשונה מטעם המפלגה הדמוקרטית שרצה למועמדות לנשיאות[1].
 | |||||
| דיוקנה של צ'יזהולם, 1972 | |||||
| לידה |
30 בנובמבר 1924 ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 2005 (בגיל 80) אורמונד ביץ', פלורידה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | שירלי אניטה סנט היל צ'יזהולם | ||||
| שם לידה |
Shirley Anita St. Hill  | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין פורסט לון, באפלו | ||||
| השכלה | ברוקלין קולג', אוניברסיטת קולומביה | ||||
| עיסוק | פוליטיקאית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בן או בת זוג |
Conrad Chisholm (1949–1977) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
מורשתה חזרה לתודעה הציבורית האמריקאית כאשר ב-2008, ברק אובמה והילרי קלינטון התמודדו מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית וטענו כי הם יהיו הנשיא הראשון ממוצא אפרו-אמריקני, או האישה הראשונה שנבחרו לתפקיד. משקיפים מהצד הבהירו שצ'יזהולם סללה את הדרך עבורם כשנבחרה להתמודד לנשיאות בשנת 1972, והיא ראויה לקרדיט על כך[1].
בשנת 2015 הוענקה לצ'יזהולם לאחר מותה מדליית החירות הנשיאותית[2].
שירלי אניטה סנט היל נולדה ב-30 בנובמבר 1924 בברוקלין, ניו-יורק, להורים שהיגרו מאזור הקאריביים. היא הייתה הבכורה מבין ארבע בנות. אביהן, צ'ארלס כריסטופר סנט היל, נולד בגיאנה הבריטית, חי בברבדוס במשך תקופה, ולאחר מכן הגיע לארצות הברית דרך אנטילה, קובה, ב-10 באפריל 1923, בנמל העיר ניו יורק. אמה של שירלי, רובי סיל, נולדה בברבדוס באזור Christ Church, והגיעה לניו יורק ב-8 במרץ 1921. אביה עבד במפעל תיקים, ואמה עבדה כתופרת וכמנהלת משק בית. אביה של צ'יזהולם נאלץ לעבוד כעוזר אופה, ואמה הייתה בעלת ניסיון בתפירה, אך התקשתה לשלב את הדאגה לפרנסת המשפחה תוך כדי גידול וחינוך הילדים. בעקבות זאת, בנובמבר 1929, כשמלאו לצ'יזהולם חמש שנים, היא ואחיותה נשלחו לברבדוס לגור עם סבתם מצד אמה, אמלין סיל. הם גרו שם בחווה בכפר ווקסהול ב-Christ Church, ואת ראשית השכלתה קיבלה צ'יזהולם בבית ספר אשר הוקיר את חשיבות ההשכלה והחינוך והתנהל בחדר בודד בבית. לאחר חמש שנים, ב-19 במאי 1934, חזרה צ'יזהולם לניו יורק[1].
בעקבות תקופת שהייתה בברבדוס, לשירלי נותר מבטא קריבי לשארית חייה. באוטוביוגרפיה אודותיה שיצאה לאור בשנות ה-70 היא כתבה: "שנים מאוחר יותר הבנתי את גודל החשיבות והמשמעות של החינוך שספגתי בשנותיי המוקדמות בזכות המתנה שהעניקו לי הוריי בכך ששלחו אותי ללמוד בברבדוס בבית ספר בסגנון בריטי קפדני-מסורתי. מיומנותי להתבטא בקלות בכתב ובעל פה היא בעיקר בזכות ההשכלה המוקדמת בברבדוס".
שנותיה בברבדוס גרמו לשירלי להחשיב את עצמה כאמריקנית מברבדוס (Barbadian American) מאז ועד יום מותה, אף על פי שנולדה בניו יורק והתגוררה בארצות הברית רוב חייה. גם סבתה היוותה גורם משמעותי וחשוב בעיצוב אופייה, על פי עדותה: "סבתא העניקה לי כוח, כבוד ואהבה. למדתי מגיל צעיר שאני בעלת ערך. לא הייתי זקוקה למהפכת השחורים לספר לי על כך".
בתחילת 1939, שירלי למדה בתיכון לבנות בשכונת Bedford–Stuyvesant בברוקלין, ניו יורק, שנחשב למוסד מעורב יוקרתי בו למדו בנות מרחבי ברוקלין. היא רכשה את התואר הראשון בברוקלין קולג' ב-1946[3], וזכתה בפרסים על מיומנות הנאום וההתדיינות שלה. בשלהי שנות ה-40 היא פגשה לראשונה את קונארד או. צ'יזהולם. הוא היגר לארצות הברית מג'מייקה ב-1946, ועבד כחוקר פרטי שהתמחה בתביעות אזרחיות בתחום הרשלנות. הם התחתנו ב-1949 והיו נשואים עד 1977[4]. צ'יזהולם לימדה בבית ספר לסיעוד בתקופת לימודיה לתואר ה-MA בחינוך בקולג' למורים באוניברסיטת קולומביה[5].
משנת 1953 עד 1959 ניהלה צ'יזהולם שני מעונות של חינוך לגיל הרך, בברוקלין ובמנהטן תחתית. מ-1959 עד 1964 שימשה יועצת פדגוגית ונודעה כמקור סמכותי ומהימן בכל הנוגע לחינוך ולרווחת הגיל הרך[5]. ניהול מעונות יום יצר אצלה את העניין מצידה בפוליטיקה, ובמהלך תקופה זו היא החלה לבסס את הקריירה הפוליטית שלה[5].
צ'יזהולם הייתה נציגה של המפלגה הדמוקרטית בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק משנת 1965 עד 1968 בבית המחוקקים התחתון והעליון. היא הוכיחה את כשרונה כמחוקקת בתוצאות מרשימות, אחת מהן הייתה הצלחתה להשיג דמי אבטלה לעובדי משק בית[6]. באוגוסט 1968 היא נבחרה בוועידה הדמוקרטית הלאומית לנציגה של מדינת ניו יורק[7].
בינואר 1968 הכריזה צ'יזהולם על מועמדותה וקיבלה תמיכה מסוימת מצד הארגון. הסלוגן של הקמפיין שלה היה "לא למכירה ולא נתונה למרות" ("Unbought and unbossed"). בפריימריס של הדמוקרטים ביוני 1968, צ'יזהולם הביסה שני מתמודדים שחורים, סנטור ויליאם ס. תומפסון ודולי רוברטסון[8]. בבחירות הכלליות היא השיגה ניצחון מהפכני על ג'יימס ל. פארמר ג'וניור, שכיהן כיו"ר הארגון "קונגרס לשוויון גזעי" (Congress of Racial Equality) שרץ בשם המפלגה הליברלית עם תמיכה מהרפובליקנים. ובכך הוכרזה צ'יזהולם כמועמדת השחורה הראשונה שנבחרה להיות חברת קונגרס[5].
צ'יזהולם שובצה לוועדת החקלאות של הקונגרס. היא חשה שבהתחשב בניסיונה וכישוריה לא היה זה התפקיד הרלוונטי ביותר עבורה. על פי, יוסף טלושקין שכתב ביוגרפיה על הרבי מליובאוויטש, צ'יזהולם התייעצה עם הרב בנושא תפקידה והוא ייעץ לה לסייע לעניים ולרעבים בעזרת שוברים למזון[9]. בעקבות זאת היא נפגשה עם סנטור הרפובליקני בוב דול ופעלה על מנת לפתח את התוכנית תוכניות סיוע לתזונה (Supplemental Nutrition Assistance Program) המאפשרת לאנשים ממעמד הסוציו-אוקונומי נמוך, בעלי שכר מינימום או מובטלים לקבל סיוע ממשרד החקלאות, במחלקת השירות לתזונה ולאוכל[1]. מאוחר יותר היה לה תפקיד מרכזי ביוזמה להקמת תוכנית מיוחדת להזנה עבור אמהות, תינוקות וילדים (WIC)[1]. בעקבות תמיכתה בהייל בוגס להיות מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים והוא גבר על ג'ון קונרס. כתודה על תמיכתה, בוגס גמל לה כשצ'יזהולם שובצה לוועדת החינוך, שהייתה הוועדה המועדפת עליה. היא נחשבה כשלישית בבכירי הוועדה כאשר פרשה מהקונגרס[10].
במאי 1969, צ'יזהולם נאמה בזכות התיקון לשויון זכויות בחוקה האמריקאית וקראה לקונגרס לאשר את התיקון שכבר 40 שנים עומד על סדר היום[11]. נאומה של צ'יזהולם סייע לארגוני הנשים לקדם את הדיון על תיקון החוקה.
בתקופת כהונתה צ'יזהולם שכרה לעבוד במשרדה רק נשים, ומחציתן היו נשים ממוצא אפרו אמריקני. היא אמרה שבמהלך הקריירה שלה בבית המחוקקים בניו יורק היא סבלה מאפליה רבה יותר על בסיס מגדרי מאשר גזעי, כלומר בשל היותה אישה מאשר בשל מוצאה האפרו אמריקני[12].
במאי 1971 הייתה אחת ממקימות קואליציאת חברי הקונגרס השחורים (Congressional Black Caucus)[13] וכן ייסדה גם את הקואליציה הלאומית למען נשים בפוליטיקה הלאומית (National Women's Political Caucus)[14].
בשנת 1971, יחד עם חברת הקונגרס בלה אבזוג, צ'יזהולם יזמה הצעת חוק שתחזק את השירות למען הילד ב 10 מיליארד דולר מכספים פדרליים עד 1975[15]. גרסה פחות יקרה של החוק, בשם "הצעת חוק מקיפה להתפתחות הילד", שהציע הסנטור וולטר מונדייל עברה את אישור הקונגרס והסאנט אך לבסוף נתקלה בוטו מצד הנשיא ניקסון כשטען כי היא יקרה מדי ותערער את מעמד מוסד המשפחה[16].
ב-25 בינואר 1972 הכריזה סופית שירלי על מועמדותה לנשיאות, בכנסייה בפטיסטית במחוז מגוריה בברוקלין. היא קראה למהפכה בהתמודדות הקרובה במפלגה הדמוקרטית[14]. בצעד זה היא עשתה היסטוריה בשני מישורים: גם כאישה הראשונה המתמודדת על התפקיד במפלגה הדמוקרטית, וגם כמתמודדת ממוצא אפרו אמריקני הראשונה[12].
הקמפיין נתקל בקשיים מבחינה ארגונית, וסבל ממחסור במימון וסבסוד מהשלבים הראשונים, והושקעו בו 300,000 דולר בלבד. היא נאלצה להתמודד עם יחס מזלזל לעצם התמודדותה, ונאבקה להחשב כמתמודדת רצינית ולא כדמות פוליטית סימבולית בלבד. רוב המערכת הפוליטית הדמוקרטית התעלמה ממנה, והיא קיבלה בקושי תמיכה מעמיתיה הגברים ממוצא אפרו-אמריקני. מאוחר יותר היא העידה: "כשרצתי לקונגרס ואז לנשיאות, נתקלתי באפליה על רקע היותי אישה יותר מאשר על רקע מוצאי וצבע עורי. גברים הם גברים" היא המשיכה בהבעת תסכולה על יחסם של הגברים השחורים כלפיה, אשר חשדו בה על שהיא עלולה לקחת מהם את כוחם. לדבריה, יש לאפשר לגברים השחורים להתקדם, אך אין זה אומר שעל הנשים השחורות להישאר מאחור. בעלה, לעומת זאת, תמך בה ובקריירה שלה: "אין לי דבר נגד אישה המתמודדת לנשיאות". ארגוני נשים ובראשם NOW תמכו בה במועמדותה[12].
במהלך תקופה זו היא חוותה שלושה איומים על חייה, וביטחונה האישי היה בסכנה. הוצמד לה שומר אישי, ומאוחר יותר היא הייתה תחת הגנת אנשי השירות החשאי.
צ'יזהולם כתבה שני ספרים אוטוביוגרפיים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
