שינון בסירוגין

שינון בסירוגין (באנגלית: Spaced repetition) היא שיטת למידה שמשלבת הגדלת מרווחי זמן בין ביקורת עוקבת לבין חומר שנלמד כדי לנצל את השפעת הפיסוק הפסיכולוגית. שמות נוספים כוללים: חזרה מרווחית, התרחבות חזרתית, פרקיי זמן חזרתיים, הישנות מרחבית, תזמון מרחבי, שליפה מרחבית ושליפה מורחבת^[1].

במערכת לייטנר, כרטיסים שנענו נכון מתקדמים הלאה, לקופסה פחות תדירה, בשעה שכרטיסים שלא נענו נכון חוזרים לקופסה הראשונה לעיון יותר עז ושינון יותר מעמיק. תיאור עבודה באמצעות שוטף תמידי, שיטה המבוססת על מערכת לייטנר.

למרות שהעיקרון שימושי בהקשרים רבים, שינון בסירוגין בדרך כלל שימושי בהקשר שתלמיד חייב להשיג מספר גדול של ידיעות ולשמור אותן ללא הגבלת זמן בזיכרון. לכן, זה גם מתאים לבעיה של רכישת אוצר מילים בחוג לימודים של שפה שנייה, בגלל גודל מלאי שפת היעד לקבוצה פתוחה של מילים.

מחקרים וישומים

הרעיון ששינון בסירוגין יכול לשמש לשיפור הלמידה הוצע לראשונה בספר "הפסיכולוגיה של הלמידה" על ידי פרופסור ססיל אלק מייס בשנת 1932: "אולי התגליות החשובות ביותר הן אלה המתייחסות להפצה המתאימה של תקופות הלימוד ... פעולות התיקון צריכות להיות מחולקות במרווחים הולכים וגדלים בהדרגה, בערך במרווחים של יום אחד, יומיים, ארבעה ימים, שמונה ימים וכן הלאה."^[2]

ב-1939 הרברט פ. שפיצר בדק השפעות מסוג מסוים של שינון בסירוגין על תלמידי כיתה ו' באיווה שלמדו עובדות מדעיות^[3]. שפיצר בדק מעל 3600 תלמידים באיווה והראה ששיטת ששינון בסירוגין הייתה יעילה. עבודה מוקדמת זו לא זכתה לתשומת לב, ותחום זה היה שקט יחסית עד סוף שנות ה-60, כאשר פסיכולוגים קוגניטיביים, כולל מלטון^[4], לנדאואר וביורק^[5], בחנו את המניפולציה של תזמון החזרה כאמצעי לשיפור הזיכרון. בערך באותו זמן קורסי השפה של פימסלר פרצו דרך ביישום המעשי של תיאורית השינון בסירוגין לשפת הלמידה, וב -1973 פיתח סבסטיאן לייטנר את "מערכת לייטנר" שלו, מערכת למידה לסירוגין לכל מטרה המבוססת על כרטיסים.

עם כניסתם הגוברת של מחשבים אישיים בשנות ה-80, שינון בסירוגין החל להיות מיושם בסיוע מחשב בלמידת שפה עם פתרונות מבוססי תוכנה, המאפשר תזמון אוטומטי ואיסוף סטטיסטי בקנה מידה של אלפי כרטיסים מתוזמנים בנפרד. ^{[דרושה הבהרה][דרוש מקור: דרוש ציטוט]}] כדי לאפשר למשתמש להגיע לרמת הישג יעד (למשל, 90% מכל החומר שנזכר כהלכה בנקודת זמן נתונה), התוכנה מתאימה את הפוגות שינון בסירוגין. חומר שקשה מופיע לעיתים קרובות יותר וחומר שהוא קל מופיע לעיתים רחוקות יותר, עם קושי מוגדר לפי הנוחיות שבה המשתמש מסוגל ליצור תשובה נכונה.

שיטת חישוב

ישנן מספר משפחות של שיטות חישוב לתזמון שינון בסירוגין:

• תקשורת עצבית מושתתת^[6]
• שיטת לייטנר: 5 רמות ומספר שרירותי של שלבים
• SM-family אלגוריתם (שיטת חישוב) SuperMemo): SM-0) (מיושם עם נייר ועט) ל-SuperMemo 17) SM-17 אלגוריתם)

לאורך המדויק של פרקי הזמן אין השפעה רבה על יעילות האלגוריתם^[7], אם כי הוצע על ידי אחרים כי פרק זמן (מורחב לעומת פרק זמן קבוע, וכו ') הוא די חשוב. תוצאות הניסוי בנוגע לנקודה זו הן מעורבות^[8].

זיכרון ההפוגות המדורגות של פימסלר

זיכרון ההפוגות המדורגות של פימסלר הוא סוג של שינון בסירוגין שפורסם על ידי פול פימסלר בשנת 1967^[9]. השיטה מותאמת לשימוש במערכת למידת השפה של פימסלר והיא מתאימה במיוחד ללימוד והדרכה מתוכנת שמע בשל זמן קצר מאוד (מדידה בשניות או דקות) בין כמה מהחזרות הראשונות, בהשוואה לצורות אחרות של שינון בסירוגין, שאולי לא דורשים תזמונים מדויקים כאלה.

מרווחי הזמן שפורסמו בעיתון של פימסלר היו: 5 שניות, 25 שניות, 2 דקות, 10 דקות, שעה אחת, 5 שעות, יום אחד, 5 ימים, 25 ימים, 4 חודשים ושנתיים.

תוכנה

רוב תוכניות שינון בסירוגין (SRS, מערכת התמצאות במרחב) מעוצבות על פי הסגנון הידני של למידה עם כרטיסים פיזיים: פריטים לשינון מוכנסים לתוכנית כצירופיי שאלות-תשובות. כאשר צירוף נבחן, השאלה מוצגת על המסך, והמשתמש חייב לנסות לענות. לאחר מענה, המשתמש באופן ידני מגלה את התשובה ולאחר מכן מורה לתוכנית (סובייקטיבי) כמה קשה היה לענות. התוכנית מתכננת צירופים המבוססים על אלגוריתמים (שיטות חישוב) של שינון בסירוגין. ללא תוכנית מחשב, המשתמש צריך לתזמן (להמציא כרטיסיות רשומות) כרטיסיות פיזיות; זו השתהות מאומצת ומגבילה משתמשים לשיטות חישוב פשוטות כמו שיטת לייטנר^[10].

אנקי משמש לשינון אוצר המילים הרוסי

חידודים נוספים לגבי תוכנה:

• שאלות ו/או תשובות יכולים להיות קובץ-קול בתרגול זיהוי של מילים מדוברות.
• ייצור אוטומטי של צרופים (למשל עבור אוצר מילים, זה שימושי כדי ליצור שלושה צרופיי שאלה: כתובה מילה זרה, ההגייה שלה והמשמעות שלה, אבל נתונים יש להזין רק פעם אחת.)
• מידע נוסף שאוחזר באופן אוטומטי זמין, כגון, משפטים המכילים מילה.
• הזדמנויות לשלב שינון בסירוגין עם פונקציות קהילה מקוונות, למשל, קורסים משותפים.

יישומים

יישומים בולטים כוללים: אנקי, דואולינגו, קוויזלט, בריינסקייפ, סריגו, גיבור קורס, לינווסט, ממרייז, מנוזין, פליקו, סקריטר, סופר ממו, סנאפ, וואני קאני.

לקריאה נוספת

• ק, קיפל (1996) "השפעות תרגול בסירוגין וסקירה בהפוגות לפי אחזור ושימור בשימוש סיוע הדרכה במחשב" עבודת מחקר לתואר דוקטור לחינוך, אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית^[11].
• דה בור, ו (אוג 2003) "למידה מיטבית והשפעת הריווח: תאוריה, יישום וניסויים המבוססים על מודל שרשרת הזיכרון". תזה לתואר שני בבינה מלאכותית לפסיכולוגיה חישובית, אוניברסיטת אמסטרדם^[12].
• דמפסטר, פ.נ (1988) "תוצא ההפוגות: מקרה מבחן בכישלון ליישום תוצאות המחקר הפסיכולוגי". פסיכולוג אמריקני, 43(8), 627–634.
• גרין, ר.ל (2008) שינון והשפעת הפוגות. מתוך רודיגר, ה.ל III, לימודים וזיכרון: התייחסות מקיפה. כרך 2: הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של הזיכרון (עמ' 65–78) אוקספורד: אלסבייר^[13].
• דה גרדיין (The Guardian) (2016) "שינון בסירוגין: פרצה כדי לגרום למוח ללמוד מידע נוסף"^[14].
• קרפיק, ג.ד ורודיגר, ה.ל ||| (2007) "תרגול אחזור מורחב מעודד זיכרון לטווח קצר, אך אחזור במרווחים שווים מחזק זיכרון לטווח ארוך". כתב העת של הפסיכולוגיה הניסיונית: למידה, *זיכרון והבנה(Cognition)^[15],
• קרפוט, ב.פ.; בייקר, ה.אי.; קוק, מ.או.; קונולי, ד.; ג'וסף, ד.ב. וריצ'י, מ.ל (2007). "ניסוי אקראי ומבוקר של חינוך מרחבי באורולוגיה לתושבי ארצות הברית וקנדה". כתב העת של האורולוגיה. 1487–1481 :(4) 177 doi:10.1016/j.juro.2006.11.074. PMID 17382760.
• פבליק, פ.אי. (2005) המיקרו-כלכלה של הלמידה: מיטוב זיכרון - צירופים קיבוציים. דוקטורט, קרנגי מלון.
• פבליק, פ.אי.; אנדרסון, ג.ר (2008) "שימוש במודל לחישוב לוח הזמנים האופטימלי של התרגול" כתב העת של הפסיכולוגיה הניסיונית. 117–101 :(2) 14 CiteSeerX 10.1.1.208.2336. doi:10.1037/1076-898X.14.2.101. PMID 18590367.
• ד"ר פיוטר ווזניאק, "למידה יעילה: עשרים כללים לגיבוש ידע" - ייעוץ ביצירת כרטיסיות לשינון בסירוגין, פברואר 1999

הערות שוליים

1. "Human Memory: Theory and Practice", Alan D. Baddeley, 1997
2. Mace, C. A. (1932). Psychology of Study. p. 39
3. Spitzer, H. F. (1939). Studies in retention. Journal of Educational Psychology, 30, 641–657.
4. Melton, A. W. (1970). The situation with respect to the spacing of repetitions and memory. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior, 9, 596–606.
5. Landauer, T. K., & Bjork, R. A. (1978). Optimum rehearsal patterns and name learning. In M. Gruneberg, P. E. Morris, & R. N. Sykes (Eds.), Practical aspects of memory (pp. 625–632). London: Academic Press.
6. "Implementing a neural network for repetition spacing". www.supermemo.com. Retrieved July 15, 2017.
7. Cull, W. L. (2000). Untangling the benefits of multiple study opportunities and repeated testing for cued recall. Applied Cognitive Psychology, 14, 215–235.
8. Chapter 6:Is Expanded Retrieval Practice a Superior Form of Spaced Retrieval?, A Critical Review of the Extant Literature, DAVID A. BALOTA, JANET M DUCHEK, and JESSICA M. LOGAN
9. Pimsleur, Paul (February 1967). "A Memory Schedule". The Modern Language Journal. Blackwell Publishing. 51 (2): 73–75. doi:10.2307/321812. JSTOR 321812
10. Gupta, James (January 23, 2016). "Spaced repetition: a hack to make your brain store information". The Guardian. ISSN 0261-3077. Retrieved January 30, 2019.
11. Carlous Caple, The Effects of Spaced Practice and Spaced Review on Recall and Retention Using Computer Assisted Instruction, 1996/00/00
12. Viktor de Boer, Optimal Learning and the Spacing Effect
13. Jeffrey D. Karpicke, Melissa Lehman, Human Memory
14. Gupta, James (2016-01-23). "Spaced repetition: a hack to make your brain store information". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-05-24.
15. Wayback Machine, web.archive.org, ‏2010-06-27