לוחית זיכרון על ביתו של שמחה בן-ציון ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק
שמחה אלתר גוטמן נולד בטֶלֶנְשְׁטי בפלך בסרביה (כיום במולדובה) ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. היא ילדה לו חמישה ילדים. הידוע שבהם היה הצייר נחום גוטמן. רבקה חלתה בשנת 1910 במחלת השחפת. רופאיה המליצו לה לעקור מביירות לטבריה בתקווה שהתנאים שם יטיבו עם מצבה, אך היא נפטרה למחרת הגעתה, ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של בן ציון באותם ימים. מאוחר יותר התחתן בן ציון עם בת שבע יוניס גוטמן.
ניסיונו של בן ציון לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, ביידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי").
בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר בבית ספר עממי מודרני (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי. ב-1901 הקים יחד עם ביאליק, רבניצקי ולוינסקי את הוצאת הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).
עלה לארץ מאודסה בשנת 1905 עם אשתו וילדיו כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". משנת תרע"א, 1910 היה העורך הראשון של הירחון לבני הנעורים, "מולדת", בהוצאת אגודת המורים בארץ-ישראל[2]. לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ").
גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.
ארץ אשכנז, הגדה של סתו- תרגום לעברית לספרו של היינריך היינה
וילהלם טל, חיזיון- תרגום לעברית למחזה של פרידריך שילר
מעריכותיו
דברי נביאים: עם ציורים: פרקים מספרי הנביאים לנערים / מסודרים ומפורשים על ידי יהושע חנא רבניצקי, חיים נחמן ביאליק וש. בן-ציון, מוציא לאור: מוריה, קראקוי, תרס"ו, 1906.
חיי שלום יעקב אברמוביץ: < מנדלי מוכר ספרים > וספריו אשר כתב לישראל עד שנת השבעים וחמש להולדתו, יפו, המרכז של אגודת המורים בארץ-ישראל, תרע"א, 1910[4],
דברי כתובים: עם ציורים: תהילים, משלי, ואיוב / מסודרים ומפורשים על ידי י.ח. רבניצקי, ח"נ ביאליק וש. בן-ציון, מוציא לאור: מוריה, אודיסה, תרע"ט, 1918, (137 עמודים).
יצחק פיטר, טיפוסי ילדים: ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים וש' בן ציון, הוצאת מנור, ירושלים, תשי"ז, 1940.
נורית גוברין. 'שי של ספרות' (1918 - 1919), בעריכת ש. בן ציון. מהדורת צילום בצירוף מבוא על דיוקנו של כתב העת. הוצאת עקד, ואוניברסיטת תל אביב, תשל"ג 1973, 157 עמודים.
נורית גוברין . 'העומר - תנופתו של כתב-עת ואחריתו', ירושלים, יד יצחק בן צבי, תש"ם 1980, 284 עמודים.
נורית גוברין. "ש. בן-ציון - כנגד החברה ובלעדיה"; "ש. בן-ציון - מחיר הראשונות: שינוי בכל-מחיר". בתוך: 'תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ה 1985 עמ' 67 - 78; 79 - 89. (ספריית אוניברסיטה משודרת).
נורית גוברין. "מחיר הראשונות - ש. בן ציון"; "חוות-החיות בארץ ישראל: ש. בן ציון ופרשת 'מולדת'"; "פחד להחזיק בעט-כותבים - בין נחום גוטמן לאביו". בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989, עמ' 264 - 287; 288 - 343; 344 - 353.
נורית גוברין. "ידידות מתוחה: בין ש. בן-ציון לחיים נחמן ביאליק", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 209 - 220.
נורית גוברין. 'שי של ספרות - ביטוי של עצמאות", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז' הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט 2019, עמ' 517 - 523.
נורית גוברין, העומר: תנופתו של כתב-עת ואחריתו, הוצ' יד יצחק בן צבי, 1980.
נורית גוברין, בתוך: 'דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989. הפרקים: מחיר הראשונות - ש בן ציון (264 - 287); "חוות החיות בארץ ישראל: ש. בן ציון ופרשת מולדת" (עמ' 288 -343); "פחד להחזיק בעת-כותבים: בין נחום גוטמן לאביו" (עמ' 344 - 353)
נורית גוברין, "ידידות מתוחה: בין ש. בן ציון לחיים נחמן ביאליק", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצ' גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2015.
_(cropped).jpg)
