Loading AI tools
פרשת רצח של ילדה בקצרין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רצח תאיר ראדה היה רצח של נערה בכיתה ח', שהתרחש בתא שירותים בבית הספר התיכון "נופי גולן" שבקצרין ב-6 בדצמבר 2006.
בדצמבר 2006 נעצר רומן זדורוב, אזרח אוקראינה שעבד כרצף בבית הספר, והודה ברצח ראדה בפני מדובב משטרתי. בזמן החקירות טען כי המניע לרצח היה גידופים שהטיחה בו ראדה. זדורוב הודה בפני החוקרים ברצח ושחזר אותו, ובמסגרת זו מסר מספר פרטים שבערכאות השונות הוכרו כפרטים מוכמנים[1][2]. תוך ימים בודדים חזר בו זדורוב מהודאתו וב-14 בספטמבר 2010 הורשע זדורוב ברצח של ראדה ונידון למאסר עולם.
בהמשך הגיש זדורוב מספר ערעורים. זדורוב הורשע שוב, ובערעור נוסף אישר בית המשפט העליון ברוב קולות את פסק הדין המרשיע. במהלך אחד הערעורים, הציגה ההגנה חוות דעת של מומחה, לפיה טביעת דם שנמצאה בתא שירותים ושאינה שייכת לזדורוב, היא עקבה של אדם שעשוי להיות הרוצח. בעקבות זאת, הורה השופט חנן מלצר על עריכת משפט חוזר לזדורוב, וזדורוב שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים[3]. המשפט החוזר נפתח בספטמבר 2021 בבית המשפט המחוזי בנצרת, וב-30 במרץ 2023 זוכה זדורוב בדעת רוב.[4] ב-14 במאי הודיעה פרקליטות המדינה שלא תערער על זיכויו.[5]
לאורך השנים הפרשה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב[6]. מספר סרטים וסדרה נעשו עליה ופותחו תיאוריות קשר שונות לגבי זהות הרוצח, והתנהלות החקירה והמשפט.
.jpg)
ראדה נולדה ב-4 בינואר 1993 כבת זקונים, ואחות לשני בניהם של שמואל ואילנה ראדה, מוותיקי קצרין.
ב-6 בדצמבר 2006 ראדה נסעה עם אביה כמדי יום לבית הספר התיכון "נופי גולן", שם למדה בכיתה ח'. מעדויות תלמידים שלמדו באותו יום בבית הספר מתברר כי בהפסקה שבין שעת הלימוד השישית לשעה השביעית, שהחלה בשעה 12:50 שהתה ראדה עם חבריה בחצר בית הספר, ובתום ההפסקה בשעה 13:05 לערך, החליטה ביוזמתה להיעדר משיעור תיאטרון ונותרה עם חברים אחדים בחצר. לאחר מכן, סמוך לשעה 13:30 הודיעה לחבריה כי בכוונתה לשתות מים בברזייה שבתוך בית הספר, וכאשר נכנסה למבנה, שני תלמידים העידו כי ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות בדרכה לכיוון שירותי הבנות שבהם התבצע הרצח[7]. עדותם היא העדות האחרונה שבה נראתה ראדה בחיים.
בשעות אחר הצהריים משבוששה לשוב לביתה, דיווחה אמה למשטרה על היעדרותה. שוטרי תחנת גולן פתחו בסריקות, וסמוך לשעה 19:00 בערב מצאו את גופתה של ראדה, כשהיא מתבוססת בדמה בתא נעול מבפנים בתוך שירותי הבנות שבקומה השנייה. לאחר פריצת התא ובדיקה של צוות מד"א, נמצא כי גרונה שוסף לפחות פעמיים, וכמו כן נמצא חתך בשורש כף ידה.
בבדיקה פתולוגית נמצא שסיבת מותה של ראדה היא איבוד דם כתוצאה מחתך בעורק תרדמני ובוריד הצוואר, והחתכים בכפות ידיה הוחשבו כ"פצעי הגנה", ועובדות אלה הובילו למסקנה שראדה נרצחה במהלך יום לימודים שגרתי.
חקירה ראשונית של המשטרה העלתה, כי ראדה לא חזרה לאחר ההפסקה לשיעור התיאטרון השני, וישבה בפרגולה בבית הספר יחד עם חברים אחדים בחצר. כמה דקות לאחר תום ההפסקה קמה לשתות מים בברזייה שבמבנה בית הספר, ולא שבה עוד. בסוף השיעור נותר תיקה של ראדה מונח על אחד הכיסאות בכיתה, ושאר התלמידים עזבו את הכיתה בסוף השיעור ולא הבחינו בו.
בימים הראשונים לאחר התרחשות האירוע, העריכה המשטרה כי מדובר באלימות בין בני נוער, שהובילה למעשה הרצח[8]. במהלך ימים אלה נגבו עדויות מעדים רבים[9], מבין כאלף איש ששהו בין כותלי בית הספר בשעת הרצח (על פי פרסום מאוחר יותר של המשטרה). בין היתר, תושאלו עשרות מתלמידי בית הספר על ידי חוקרי נוער ושוטרים. למרות כל אלו, לא מצאה המשטרה חשוד רלוונטי. במקביל, החלה חקירה משטרתית מאומצת גם בכיוונים אחרים:
באותו הערב נעצר חסר בית תמהוני בן 57, שהכחיש כל קשר לרצח, ושוחרר כעבור חמישה ימים, לאחר שאומת האליבי שסיפק. לאחר שחרורו, נעצר גנן בית הספר למשך יומיים, אך שוחרר גם הוא לאחר שסיפק אליבי מאומת. המשטרה חשדה גם בבני סלע, עבריין מין סדרתי שברח ממעצר מספר ימים לפני הרצח. סלע נתפס יומיים לאחר הרצח ולא נמצאו ראיות שקשרו אותו לרצח. במהלך חקירת המשטרה נבדק גם הכיוון הלאומני, אך הוא נשלל בעקבות הערכות מודיעיניות, כי מדובר בכיוון חקירה בעל סיכוי קלוש.
ב-10 בדצמבר 2006, נחקר רומן זדורוב שלא באזהרה, במסגרת תשאול כלל האנשים שהיו בסביבת הרצח. זדורוב היה פועל בניין יליד 1978, שעבד בחברה קבלנית ובמסגרת אחת העבודות, ריצף את מקלט בית הספר שראדה למדה בו. הרצח התרחש ביום עבודתו האחרון במקום. זדורוב הגיע לישראל מאוקראינה בנובמבר 2002, החזיק באשרת תייר, והאריך את שהותו מספר פעמים. בפברואר 2005 הוא נישא לאולגה, אזרחית ישראלית[10]. בני הזוג עברו לגור אצל הוריה של אולגה בקצרין, ובאוקטובר 2006, חודשיים לפני הרצח, נולד בנם הבכור. זדורוב, שאינו יהודי ואינו זכאי לעלות מכוח חוק השבות, פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות, הליך שצפוי היה להימשך כארבע שנים.
בחקירתו הראשונית, שלא באזהרה, הסכים זדורוב למסור דגימת דנ"א וטביעות אצבעות וכן לביצוע בדיקת פוליגרף[11]. למחרת, נחקר זדורוב באזהרה שבסיומה שוחרר בתנאים מגבילים. ב-12 בדצמבר 2006 בוצעה לזדורוב בדיקת פוליגרף, בה יצא דובר אמת בשאלה האם רצחת את המנוחה, ויצא דובר שקר בשאלה האם היית מעורב ברצח[12].
בתחילה, הכחיש זדורוב כל קשר לרצח. אולם בלילה שבין 18 ל-19 בדצמבר 2006, סיפר זדורוב למדובב שהוכנס לתאו על כך שרצח את תאיר[1]. זדורוב הדגים בפני המדובב את "מיומנות שיסוף צוואר באמצעות סכין", שטען שלמד לאחר קריאת מאמר ברשת. בנוסף, פירט זדורוב את שמות העורקים שיש לקרוע בצוואר – במטרה לגרום למוות מהיר. התיאור שתיאר נגע גם לכיוון שיסוף גרונה של המנוחה וזאת מבלי שהייתה לו לכאורה דרך לדעת על כך אלא אם היה בזירה. זדורוב מסר עוד פרטים מוכמנים – שהמנוחה נעלה נעלי ספורט, וצדק בשניים מארבעת צבעי הנעל[13]. כמו כן ציין שהמנוחה לא נאנסה, פרט שנחשב למוכמן מפני שלא היה ידוע לציבור[14].
למחרת, ביום 19 בדצמבר 2006 בשעות הערב שיחזר זדורוב בפני חוקרי המשטרה את הרצח לפרטיו. במהלך השחזור מסר מספר פרטים שהתביעה טענה שיש לראותם כמוכמנים, ובהם תיאור המקומות שבהם דקר את ראדה, החתכים שביצע במרפקי ידיה לאחר מותה, מיקום תא השירותים שבו נרצחה מתוך ארבעת התאים, ציון העובדה שתא השירותים ננעל על ידו מבפנים לאחר הרצח ותיאור שערה של ראדה האסוף בצמה. זדורוב חשף את המניע לרצח, שהיה לטענתו גידופים ועלבונות שהטיחה בו ראדה, בעקבות סירובו לבקשתה לתת לה סיגריה. כמו כן, תיאר את תחושותיו: "הרגשתי קצת שנאה. רציתי שתרגיש כאב, אבל לא רציתי לרצוח אותה".
בזמן השחזור העלה זדורוב גם טענות שהתבררו כסותרות את הממצאים, בהן על פי הודאתו עקב אחר ראדה בדרכה לשירותי הבנות, שם שלף סכין ושיסף את צווארה. בעוד ששני תלמידי בית הספר העידו אחרת, לדבריהם ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות[hebrew 1]. למחרת פרסום המניע לרצח, חזר בו זדורוב וטען כי הודה ברצח בעקבות לחצים שהפעילו עליו השוטרים. יומיים לאחר שחזר בו מהודאתו, שינה זדורוב את גרסתו, ולדברי המשטרה הודה פעם נוספת במיוחס לו. בהודאתו השנייה סיפק גם הסבר פסיכולוגי: בהיותו בן שמונה התעללה בו קבוצת בנות בבית ספרו. אחת מהן, שלטענתו דמתה לראדה, הכתה אותו באשכיו ודחפה מקל לגופו. לכן, כאשר ראה את הנערה, החליט לפגוע בה באופן מיני ופיזי[2]. מניע זה של זדורוב לא נכלל בכתב האישום, מאחר שלא רצה לחתום על הודאה הכוללת טענה זאת.
במהלך החקירה נתגלו שני פרטי מידע נוספים שקשרו לדברי התביעה את זדורוב לרצח. לטענת החוקרים לפני הרצח חיפש זדורוב באינטרנט סרטי "סנאף", סרטים שבהם מצולמים אנשים אמיתיים בעת שהם נאנסים או נרצחים, הוא גם קרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם והתעניין בטקטיקות הגנה במשפטי רצח[15] מאוחר יותר הפריכה ההגנה טענה זו לאחר שהתברר כי לא היה מדובר בסרטי סנאף כי אם בסרטונים אחרים שהאיות שלהם דומה לסנאף[16]. בנוסף לכך, גילה זדורוב בחקירתו כי סבל בעבר מהתפרצות זעם דומה, שהופנתה כלפי אחיו ברוסיה וכלפי שיכורים. עם זאת טען, כי לא רצח אף אחד מהם, אלא שייתכן שהפך אותם לנכים.
מנגד, טענו בני משפחתה של הנרצחת כי תאיר לא עישנה סיגריות; יתרה מזאת: היא אף סלדה מעשן סיגריות. כמו כן, טענו חבריה שתיאור הקללות אינו הולם את התנהגותה, וכי הם לא שמעו אותה מקללת.[דרוש מקור]
ב-18 בינואר 2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד זדורוב – בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום כלל תיאור של מעשה הרצח: זדורוב הבחין בראדה כשעלתה לשירותים בקומה השנייה ונכנס בעקבותיה. ראדה, כך נטען[17], ”עמדה בתא השירותים, כשפניה אל הדופן הימני של התא, וניסתה לסגור אותו. אלא שאז, הנאשם מנע זאת בעדה, שלף סכין, הניף אותה ושיסף את גרונה. לאחר מכן, דקר אותה פעם נוספת בצווארה, פצע אותה בחזה, בפניה ובידיה – והיא התמוטטה. לאחר מכן, נעל את הדלת מבפנים, טיפס על גופתה בשתי רגליו, וכשהוא נאחז בדפנות התא – קפץ החוצה.”
עוד נטען בכתב האישום שלאחר שיצא זדורוב משירותי הבנות הוא ירד אל הקומה הראשונה, נכנס לשירותי הבנים, שטף את הסכין היפנית שעמה ביצע את הרצח, ניקה מעליו את דמה של ראדה, וחזר לעבודות הריצוף במקלט – עד השעה 17:30. לאחר מכן, החליף את להב הסכין, ודאג להעלים את הלהב הקודם, כמו גם את המכנסיים שלבש.
מז"פ משטרת ישראל לא איתרו ממצא דמי כלשהו בשירותי הבנים, גם לא על בגדיו ועל כלי עבודתו של זדורוב. כמו כן, במהלך חיפושים באתר האשפה "תאנים" – נמצאו מספר זוגות מכנסים שנחזו לתיאור מכנסיו. גם עליהם לא נמצא ממצא דמי כלשהו, והמשטרה השמידה אותם.
ב-8 בפברואר 2007 החל משפטו של זדורוב. ב-7 ביולי 2007 נחשפה הודאתו של זדורוב, כמו גם צילומי הווידאו שבהם תועד מודה בפני מדובב ומשחזר את הרצח בפני חוקרי המשטרה. בהודאתו הכתובה ציין את פרטים הנוגעים לרצח ובין היתר נקב בשני צבעים מתוך ארבעת צבעי נעליה של ראדה וכמו כן סיפר שראדה לבשה בעת האירוע מכנסי ג'ינס, וששיערה היה אסוף בצורת צמה. עורך דינו של זדורוב, דוד שפיגל, טען מנגד כי מדובר באדם רגיש ושביר, שלחץ המשטרה כופף אותו וגרם לו להודות[18].
ב-22 באפריל 2007 לאחר פתיחת משפטו של זדורוב, הגישה משפחת ראדה עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח מחדש את התיק המשטרתי ולחדש את חקירת הרצח. זאת בנימוק שהמשטרה והפרקליטות מיהרו להגיש כתב אישום נגד זדורוב בלא שמיצו כיווני חקירה אחרים. לעתירה זו צורפו ראיות מזירת הרצח, שלטענת העותרים סתרו את גרסת המשטרה. ב-20 במאי 2007 דחה בג"ץ את עתירתה של משפחת ראדה על הסף[19][20].
שלושה שבועות לאחר הרצח חוקר הסיבים מצא טביעת נעל על מכנסי הג'ינס של תאיר, שלטענת התביעה התאימה לחלוטין לנעל של זדורוב[21].
במהלך הדיון המשפטי התברר, כי בין העדויות שבידי המשטרה ישנן גם כאלה שאינן תומכות בגרסתה. למשל, לי לחיאני ונופר בן דוד, ששהו בתא השירותים סמוך לשעת הרצח, סיפרו שמתוך תא הרצח נשמע קול גבוה שטען כי התא תפוס. נערה אחרת העידה, כי ראתה נערה לבושה במדי בית הספר, שאותה לא ראתה מעולם קודם לכן – באזור זירת הרצח. נוסף לכך התברר, כי נערה שמסרה עדות שמיעה כי חברתה יודעת מי הרוצחים, אך סירבה לנקוב בשמה – לא הוזמנה למסור עדות שנייה. השופט יצחק כהן ביקר את המשטרה על כך[22].
במרץ 2009, כשנתיים וחצי לאחר הרצח, מסרה תלמידה נוספת עדות, לפיה נכנסה לשירותים בשעה 14:05, מצאה את דלת תא 3 נעולה; התכופפה מבעד לחריץ דלת התא השלישי והבחינה בטיפות דם על הרצפה ובזוג רגליים נעולות נעלי אולסטאר – בחלקו הימני של התא.
ב-14 בספטמבר 2010 ניתן פסק דינו של זדורוב. סגן נשיא בית המשפט ואב בית הדין, יצחק כהן, והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן, הרשיעו את זדורוב פה אחד ברצח בכוונת תחילה ובשיבוש מהלכי חקירה. הכרעת הדין התפרשה על פני 456 עמודים.
את תמצית פסק הדין קרא במשך שלושת רבעי שעה השופט יצחק כהן. בין השאר אמר: ”אין לנו ספק שהנאשם שבפנינו הוא הרוצח של הנערה תאיר ראדה. עדותו רצופה שקרים, מניפולציות וחוסר עקביות. הוא לא סיפק הסברים. הנאשם ללא היסוס שיקר בעדותו בביהמ"ש ככל שסבר שהדבר עשוי לשרת את האינטרסים שלו וגרסאותיו המתחלפות. המניפולציות שעשה הנאשם רבות מספור. הנאשם התנהל במניפולטיביות, בקור רוח, תוך הפעלת שיקול דעת ובחינה מושכלת של שלבי החקירה ושאלות החוקרים, כאשר הוא עוקב בערנות ובחדות אחר מהלך החקירה, לא פעם גם היתל בחוקריו, לא חשש ולא ירא, ואף לא חשש לשקר לסניגורו.”
השופט כהן ביסס את ההרשעה על כך, שזדורוב ידע לפחות שבעה פרטים מוכמנים, שאיש זולת הרוצח לא יכול היה לדעת מלבדו, ועל הווידוי של זדורוב בפני מדובב. השופט הדגיש, כי דבר הווידוי אינו נובע מעדותו של המדובב, אלא מדבריו של זדורוב עצמו שהוקלטו. בנוסף, ביסס כהן את ההרשעה על טביעת נעלו של זדורוב, שנמצאה על מכנסיה של ראדה, תוך שהוא פוסל את עדותו של הד"ר גאי קופר, מומחה שהביאה ההגנה מאנגליה[23], ומאמץ את הסבריו של ראש תחום השוואת עקבות נעליים במעבדת המשטרה לסימנים וחומרים, רפ"ק ירון שור[24].
מאחר שהרשעה בעבירת רצח מחייבת ענישה במאסר עולם, גזר בית המשפט באותו המעמד עונש זה על זדורוב.
בנוסף להרשעה ברצח, הרשיע בית המשפט את זדורוב גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, וגזר עליו עונש של שלוש שנות מאסר, שתהיינה חופפות לתקופת המאסר על עבירת הרצח.
הוריה של תאיר ראדה הגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד בית הספר "נופי גולן" שבו נרצחה בתם, המועצה האזורית גולן, המועצה המקומית קצרין ומשרד החינוך. טענת התביעה הייתה שהרשויות התרשלו בהגנה על חיי תאיר[25]. ב-1 בפברואר 2012 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שלפיו תפוצה משפחת ראדה בסך מיליון וחצי שקלים. בין החייבים בתשלום נמצאה גם חברת האבטחה "רשת ביטחון", שהעניקה שירותי שמירה בבית הספר, וכן המורה לתיאטרון, שבמהלך שיעורו אירע הרצח – מאחר שלא בדק מדוע ראדה לא נכחה בשיעור[26].
זדורוב ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובערעור הציג חוות דעת של מומחים, הסותרות, לטענת סנגוריו, חלקים מהותיים מהראיות ששימשו להרשעתו, בין היתר בעניין זיהוי טביעת הנעל. בנוסף, האזינו השופטים להקלטות, שלטענת המשטרה הודה זדורוב במהלכן ברצח. ב-17 במרץ 2013 בצעד נדיר, הורה בית המשפט העליון למחוזי לעיין בראיות ולשקול מחדש את משמעותן. ב-24 בפברואר 2014 דחו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת את טענות ההגנה, ובכך הרשיעו שנית את זדורוב ברצח תאיר ראדה.
שופטי בית המשפט המחוזי מתחו ביקורת על העדים מטעם ההגנה, בין היתר על חיים סדובסקי, שהפיץ רבות מההאשמות בדבר חקירה מוטה מצד המשטרה, הפרקליטות, המכון לרפואה משפטית והשופטים עצמם. במהלך אחד הדיונים, נשאל סדובסקי מדוע הוא מכנה את עצמו "דוקטור" – בשעה שהוא למעשה נטורופת, ותוארו אינו מוכר רשמית בישראל. בשומעו את השאלה איבד סדובסקי את עשתונותיו, נטש את דוכן העדים וחזר לטעון את טענותיו בתקשורת. עדותו בבית המשפט נמחקה[27]. השופטים קבעו שדברי ד"ר מאיה פורמן, הרופאה הפתולוגית מטעם ההגנה, אינם מקצועיים ורשלניים[28].
באוקטובר 2014 ערער זדורוב בשנית על פסק הדין לבית המשפט העליון. במהלך הערעור טענו סניגוריו, אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט, שבתא השירותים נמצאו עקבות נעליים המרמזות על אדם נוסף שיצא מהתא, שחקירתו של זדורוב הובילה אותו להודאה באמצעים פסולים כגון תדרוך ופיתוי, שהמשטרה שילמה תשלום מופרז למדובב, ושבית המשפט המחוזי לקה בחוסר בקיאות וחוסר ריסון שיפוטי.
ב-23 בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד את הערעור, והותיר את פסק הדין המרשיע על כנו. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל פסקו שזדורוב אשם, ואילו ראש ההרכב, השופט יורם דנציגר, סבר בדעת מיעוט כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק אך ציין שכפי הנראה זדורוב הוא אכן הרוצח[29]. סנגוריו של זדורוב הגישו בקשה לדיון נוסף[30], אולם זו נדחתה[31][32]. באשר למאיה פורמן, הם קבעו כי חוות הדעת שלה הייתה מקצועית ועדיפה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המדינה[28].
עורך דינו של זדורוב, ירום הלוי, פנה למכון לרפואה משפטית, בנוגע לממצא דמי של המנוחה, שנתגלה גם בתא הסמוך לזה שבו בוצע הרצח. בעקבות פנייתו, הודתה פרקליטות המדינה כחודש לאחר מכן, ב-20 בינואר 2019 כי אכן נפלה טעות בקטלוג המוצגים, וכי אכן נפלה טעות בחקירה[33]. ב-23 באוקטובר 2019 הגיש בקשה למשפט חוזר.
ב-11 במאי 2021 פסק המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, כי ייערך לזדורוב משפט חוזר. מלצר נימק זאת בעיקר בדם שזלג על אחת העקבות שמתוות מסלול יציאה מתא 2 אל תא מס 3, לאחר שהוסכם שאינן של זדורוב. בהחלטתו הזכיר מלצר שתי חוות דעת נוגדות, האחת של מומחה ההגנה כריסטופר מרק מילרוי, שכתב שלא ייתכן שדם זלג על העקבה חמש שעות אחרי הרצח, והשניה של מומחה התביעה מרקוס רוטשילד, שכתב שייתכן שדם שנקוה במעילה של תאיר ראדה נזל על העקבה בשעה שהפרמדיקים בדקו את הגופה. עוד ציין מלצר כתם דם שהתגלה בתא השירותים השלישי ואינו עולה בקנה אחד עם גרסת התביעה שלפיה כתם הדם נמצא בתא השני (שדרכו נמלט זדורוב על פי גרסתה). עם זאת, ציין השופט כי טענת ההגנה לגבי אשמתה האפשרית של אולה קרבצ'נקו, שהופללה על ידי בן זוגה לשעבר, א"ח, היא בעייתית ואינה יכולה להוות נימוק למשפט חוזר, וכך גם השערה שנמצאה בזירה ומכילה DNA מיטוכונדריאלי שיכול להתאים למשפחתו של א"ח. עוד כתב השופט כי גם טענות ההגנה לגבי מחדלים בחקירה לא היו מביאות, לבדן, למשפט חוזר[34].
ביולי 2021 פורסם כי שמו של א"ח הוא אדיר חבני, בן 37 מהשפלה[35].
ביולי 2021 החליט פרקליט המדינה עמית איסמן להגיש כתב אישום חדש נגד זדורוב ולערוך לו משפט חוזר בבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את זדורוב למעצר בית בתנאים מגבילים אצל חמותו. הפרקליטות ערערה, אולם בית המשפט העליון אישר את השחרור.
ב-12 באוקטובר 2021 נפתח שלב ההוכחות במשפט בפני הרכב שכולל את סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קולה כראש ההרכב ולצידו השופטים דני צרפתי ותמר נסים שי.
במהלך המשפט נשמעה ביקורת מצד הפרקליטות על הטיה של בית המשפט לטובת זדורוב. התביעה העירה פעם אחר פעם לשופטים כי הם עונים במקום זדורוב ושמים מילים בפיו[36]. השופטים טענו כי מצבה של התביעה קשה[37]. בשיא המתיחות בין בית המשפט לתביעה, המצב הגיע לצעקות וטונים צורמים כאשר עורך הדין קבלאוי מהפרקליטות טען להטיה לטובת זדורוב. השופט אשר קולה השיב לו כי הוא חצוף וכי "עו"ד קבלאוי איבד את כבודו בעיני בית המשפט"[38].
ב-30 במרץ 2023 זדורוב זוכה בזיכוי מלא ברוב של שני שופטים.[39][40]
אמצעי התקשורת בישראל דיווחו בהרחבה על הרצח ועל חקירת המשטרה[6]. במהלך השבעה ביקרו בבית ראדה צוותי שידור ועיתונאים, והעבירו דיווחים על הביקורת שהטיחו ההורים במשטרה, במערכת החינוך ובראש המועצה. שמועות והשערות רבות על זהות הרוצח פורסמו.
ב-2007, ערוץ 2 שידר שיחת טלפון שנערכה בין אמה של ראדה ובין אשתו של זדורוב, שהורשע ברצח. מאוחר יותר טענה אמה של ראדה כי האירוע בוים על ידי כתב ערוץ 2, מנחם הורוביץ. הורוביץ הכחיש כי יזם את האירוע[41].
בדצמבר 2006 פורסם שנער כתב בפורום קבוצתי השייך לבית הספר שהכיר את הרוצח. אותו הנער כתב כי הרוצח הוא למעשה בן 17, שאינו תושב האזור. הנער הודה לאחר מכן כי בדה את דבריו ופרסם התנצלות על מעשה זה[42].
הוריה של ראדה התארחו בתוכניתו של דודו טופז, והתראיינו. הראיון זכה לביקורות נוקבות, היות שנחשב לניצול סערת הרגשות שההורים היו נתונים בה[41].
ב-2 בינואר 2007 ביקשה וקיבלה המשטרה צו איסור פרסום גורף מבית משפט השלום בעכו. כבר באותו היום הגיש אתר החדשות ynet בקשה להסרת הצו[43]. בעקבות לחצים ציבוריים, בוטל הצו לאחר שבועיים.
בתחילת יוני 2008 פרסם שרון גל בערוץ 10 את הסרט התיעודי "רק תאיר יודעת", שבו בוצעה סקירה חוזרת של חומרים מתחקירו של דורון בלדינגר, כמו גם צילומים מקצרין אחרי הרצח. במהלך הסרט, התראיינו שלוש מחברותיה של תאיר, תוך שהן מסכימות לחשוף את שמותיהן המלאים: לי לחיאני, נופר בן דוד ושיראל ביטון[44]. בעקבות פרסום הסרט, תבעה המדינה את ערוץ 10 על פרסום חומרים חסויים מן החקירה.
ב-1 בינואר 2016 בתוכנית "שישי", הוצגו תאוריות קונספירציה והיקף אי האימון של הציבור במערכות הרשמיות האמונות על החוק והסדר בארץ; הופרך סיפורו של נהג מונית, שלטענתו אסף שלושה נערים מקצרין שהתנהגותם ברכבו הייתה חשודה זמן קצר לאחר זמן הרצח של תאיר ופיזר אותם בצפון הארץ[45], ונמסר שקבוצת הפייסבוק: "מי רצח את תאיר ראדה" מונה מעל 120,000 חברים[45].
בפברואר 2017, לאחר בקשת האם להשבת הטלפון הנייד של תאיר ומחשב של המשפחה שנלקחו לטובת החקירה[46], התברר שהטלפון אבד[47]. בקבוצה הציבורית שהתומכים בחפותו של זדורוב היו חברים בה, הושמעו טענות על שיבוש החקירה, אך באוגוסט 2017, לאחר שהמשפחה פנתה לבית המשפט, הטלפון נמצא[48].
ב-19 בפברואר 2020 פורסם בחדשות 13 על ידי העיתונאים מיה איידן ורוני שצ'וצ'ינסקי כי כתמי דם נמצאו על הקורה שבין תא 3 ותא 4 – דבר הסותר את שחזורו של זדורוב. תמונות התקריב של הקורה הועברו לאחר שנים ארוכות לצוות ההגנה של זדורוב. דגימות הדם האלה לא נבדקו מעולם. יממה קודם לכן, פרסמו השניים את עדותה של ל׳, תלמידת בית ספר "נופי גולן", שאמרה כי היא זאת שהציקה לזדורוב וטענה כי אותה תיאר זדורוב בהודאתו למדובב בחדרי החקירות ולא את ראדה שכן זדורוב מתאר במהלך שהותו עם המדובב בחורה בלונדינית. בסיום הודאתו של זדורוב בפני המדובב המשיך זדורוב לטעון כי הנערה ככל הנראה צבעה את שיערה – דבר שלא התיישב עם תיאורה של תאיר.
בימים הראשונים לאחר הפרסום על מעצר זדורוב, פנה חיים סדובסקי לבני משפחתה של ראדה. סדובסקי הציג עצמו כתחקירן מומחה; בנוסף, טען כי ברשותו מידע המורה על כך שזדורוב אינו אשם, שהרצח בוצע על ידי יותר מרוצח אחד, ושחברותיה של הנרצחת הן שרצחו אותה. בהמשך, נסמך על חקירתו של דורון בלדינגר[49].
לאחר הרשעתו של זדורוב בינואר 2011, שודרה בערוץ הראשון הכתבה: "מי רצח את תאיר ראדה?"[50], שבמהלכה הוצגו עדויות של דורון בלדינגר, לפיהן זדורוב חף מפשע. כתבה זו נסמכה על סדרת סרטים בשם: "לתפור חף מפשע", בעריכתו של בלדינגר, שפורסמה בידי חיים סדובסקי באתר יוטיוב. סדרת סרטים שקיבלה הדים מקבוצת הפייסבוק: "מי רצח את תאיר ראדה"[51][52]. מן הצד השני, פרסמו במרץ 2011 מיקי רוזנטל ורביב דרוקר כתבת תחקיר בערוץ 10, המצדדת בכך שזדורוב הוא האשם ברצח, ובה ביקורת רבה על המגינים על זדורוב: בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל.
בדצמבר 2013 פרסמה אשרת קוטלר כתבה הכוללת ראיונות עם לי לחיאני ונופר בן דוד, חברותיה של תאיר, ששמן נחשף בכתבה של שרון גל, ושהואשמו מפורשות בידי יותר מ-15,000 חברי קבוצת פייסבוק שהן הרוצחות. בכתבה נחשפה גם מנהלת הקבוצה אמי בוני, שחזרה בה ובאה להתנצל. בכתבה הציג עצמו דורון בלדינגר כחוקר פרטי – אף על פי שאינו כזה. בתגובה, פרסם בלדינגר חלקים מהראיון שהוסרו בעריכה, שבהם הדגיש שהוא אכן אינו חוקר פרטי מורשה ושלא הציג עצמו ככזה. בנוסף, הבהיר בלדינגר שלא האשים את הבנות אלא ביקש שיסכימו להיחקר; שהיה פורום פנימי שנמחק; שהבנות טענו שראו את הרוצחים, ושאת עיקר הנזק שנגרם להן גרם דווקא שידור סרטו של שרון גל בערוץ 10[53][54].
בספטמבר 2020 פסק בית משפט השלום בראשון לציון כי סדובסקי יפצה את אחת הבנות, לי לחיאני ב-36,000 שקלים. זאת אחרי שהוביל ברשת האינטרנט טענת קונספירציה לפיה לחיאני היא "הרוצחת"[55][56].
לאחר הרשעתו של זדורוב בבית המשפט העליון, התפתחה פעילות משמעותית ביותר ברשתות החברתיות והוקמו קבוצות שקראו לצדק לזדורוב, לתפיסת הפעילים. הפעילות התעצמה עד כדי כך, שבשנת 2016, מיד לאחר דחיית בית המשפט העליון את הערעור של זדורוב, הפכה הקבוצה הגדולה מבין הקבוצות, "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל"[57], לאחת הגדולות בישראל. בנוסף, מרבית חומרי החקירה הועלו לאתר "האמת היום"[58], וכמו כן סרטוני חקירה רבים תומללו והועלו לרשת בתוספת כתוביות. פרויקט גדול ממדים לתרגום ותמלול כלל החקירות המצולמות באופן מלא או חלקי (מחקר תרגומי לטענתו) בוצע על ידי פרידל (אדיק) פאיינשטיין. הוא גם העלה על כתוביות את התרגום. הפרויקט הזה שימש את צוות ההגנה בהגשת הבקשה למשפט החוזר. במהלך המשפט החוזר עצמו העבודה שימשה את כל הצדדים. למעט אי הסכמות פה ושם שהועלו בסוף המשפט על ידי הפרקליטות, התרגום הוסכם על כל הצדדים. הפרקליטות, הסניגור ושלושת השופטים השתמשו בתרגום הזה באופן ניכר במהלך המשפט החדש. השופטים אף שיבחו את העבודה בפסק דינם. לנוכחות ולפעילות הרבה באינטרנט וברשתות החברתיות היו משמעויות חברתיות ותקשורתיות מרחיקות לכת. לפי פרופ' אזי לב-און, החוקר את הפרשה, הן הובילו לכך שאנשים רבים יכלו להיחשף לחומרי חקירה מקוריים ולגבש דעה לגבי הפרשה באופן עצמאי ולא דרך מתווכים. לעובדה זו היו השלכות מסוגים שונים. מצד אחד, אנשים מהציבור עברו על חומרי החקירה, הצליבו מידע ויצרו ידע חדש, שחלקו היה מרכזי בהחלטת השופט חנן מלצר לאשר את הבקשה למשפט חוזר לזדורוב. בכך הפעילות ברשתות החברתיות הפכה ל"מקפצה" לסיוע לתהליך המשפטי הפורמלי. אולם, אחרים התבססו על שמועות ומידע שגוי שקיים ברשת, מה שהוביל אפילו להשמצות והטרדות של אנשים שאינם חשודים בדבר (כפי שהודגם למעלה)[59][60].
ערך מורחב – צל של אמתבמרץ 2016, שודרה בערוץ 8 של HOT סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים, בשם "צל של אמת", שהתמקדה בפרשת הרצח. יוצרי הסדרה הם יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור. הסדרה העלתה ספקות לגבי הרשעתו של זדורוב וביקרה את מערכת המשפט. הסדרה זכתה לחשיפה ולדיון בתקשורת[61][62].
בפרק הרביעי של הסדרה הוצגה א"ק (כעבור כמה שנים נחשפה כאולה קרבצ'נקו), אישה צעירה ולא יציבה בנפשה, בוגרת בית הספר נופי גולן – כחשודה ברצח. בעת הרצח התגוררה בקצרין עם א"ח (שלימים נחשף כאדיר חבני), בן זוגה לשעבר. חבני סיפר, שכחצי שעה לאחר הרצח התקשרה אליו קרבצ'נקו לנייד, וסיפרה לו ש"הולך להיות בלאגן גדול". בשנים קודמות היא נעצרה בידי המשטרה כשברשותה סכין משוננת. בעקבות תלונתו של חבני במשטרה, נלקחה קרבצ'נקו לחקירה. בעת חקירתהּ טענה כי נאנסה בידי חבני, ובעקבות זאת הושמו השניים במעצר בית. בעודה שוהה במעצר בית, הגיעה קרבצ'נקו לביתו של בן זוגה החדש עם שבר בקבוק וניסתה לתקוף אותו, ללא הצלחה. חבני נעצר במשך כמה ימים לגבי הטענות על אונס, ועל פי דבריו ותמלילי החקירות ניסו חוקרי המשטרה לשכנעו לחזור בו מן ההאשמות. בינתיים, אושפזה קרבצ'נקו בכפייה. שלוש שנים לאחר מכן, התאבדה שותפתה לחדר של קרבצ'נקו. בת זוגה של השותפה, מאי פלג, התראיינה אף היא לתוכנית[63], אולם טרם פגישתה עם צוות התחקיר של הסדרה, התאבדה גם כן. פלג מסרה לצוות התחקיר כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה על נטייתה לאלימות ורצונה בשתיית דם; כמו כן סיפרה, כי התוודתה בפניה על הרצח של תאיר ראדה[64].
זמן קצר לאחר שידור פרק זה, ב-8 במרץ 2016, שודר בערוץ 10 ראיון קולי שערכה אילה חסון עם קרבצ'נקו. קרבצ'נקו הודתה בפני חסון, שקיימה עם חבני יחסי מין רוויי אלימות, אך בד בבד טענה, כי החבר המציא את הדברים לגבי רצח תאיר. הראיון שולב בתוכנית שביקרה את "בית דין השדה" הציבורי שנוצר[65]. ב-27 במרץ 2016 פורסם שנמצא מסמך "טיוטה" של הגרסה שמסר חבני בחקירתו, הכולל פרטים שהשתנו מאוחר יותר. הדבר חיזק את הטענה שחבני תכנן להפליל את קרבצ'נקו[66]. ואילו בסעיף 495 של פסק דינו במשפט החוזר, כתב אב בית הדין, אשר קולה: "ב"כ הנאשם הוסיף בסיכומיו 23 חיזוקים וסיועים, כך לדבריו, לגרסתו של אדיר. אין בכוונתי לפרוט כרוכל את כל אותם סיועים וחיזוקים ולהלן בפרק המסקנות אתייחס אך ורק למספר עובדות, שאכן מטרידות ומחייבות, כך למיטב הבנתי, בדיקה נוספת."
באוקטובר 2018 פורסם שנערה העידה כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה שרצחה את תאיר[67].
ערך מורחב – צל כבד (סרט)בשנת 2021 שודר סרט התעודה "צל כבד", של הבמאי עידו הר, ובו סיפורה של קרבצ'נקו. הר טוען כי יוצרי הסדרה "צל של אמת" נהגו בחוסר יושר ובחוסר אחריות כלפי קרבצ'נקו. לדבריו, הם גרמו לצופים להאמין בנכונות גרסתו של בן זוגה לשעבר חבני, שהאשים אותה ברצח, תוך טשטוש העובדה שהוא התעלל בה ואף הודה בכך בחקירתו במשטרה. כתוצאה מהסדרה הפכה קרבצ'נקו קורבן להטרדות ולאיומים ובשל כך עזבה את ישראל. מצבה הנפשי שהיה מלכתחילה קשה הידרדר עד כדי איום בהתאבדות[68][69].
ב-25 באוקטובר 2018 פורסם ששערה שנמצאה בזירת הרצח מתאימה לפרופיל המיטוכונדריאלי (הגנטי) שאליו שייך, בין השאר, גם חבני, בן זוגה לשעבר של קרבצ'נקו, שלפי טענתו בחקירה – לבשה את בגדיו בעת הרצח[70]. עם זאת, סיכום דו"ח הבדיקה העלה, כי הפרופיל הגנטי של בעל השערה מתאים לאלפי עד עשרות אלפי אנשים בישראל[71]. כמו כן דווח, כי 50–75 שערות שלא זוהו עד כה והיו על הגופה – תישלחנה לבדיקת DNA (בדיקה גנטית) – במימון משרד המשפטים[72][73]. עוד פורסם כי בסמוך למקום הרצח נמצאה בפח אשפה פאה נוכרית, שתאמה לכאורה את עדותו של חבני בדבר שימוש בפאה על ידי קרבצ'נקו[74]. עם זאת חבני טען בכלל שאולה לבשה פאה צבעונית[24].
כמה שבועות אחרי יציאתו של הסרט "צל כבד" פרסמה אילנה ראדה סרט ומסמך בם היא לטענתה מתקנת כמה עובדות קריטיות[75].
במסגרת פרק בתוכנית "עובדה", ששודר ב-20 בדצמבר 2018, הכחישה קרבצ'נקו בתוקף את טענותיו של חבני כי התוודתה בפניו על הרצח, וטענה כי הלך למשטרה להפליל אותה רק לאחר שהודיעה לו כי היא נפרדת ממנו.
לפי כתבה משנת 2022, חבני השאיר בטעות שתי טיוטות במחשבו של הדברים שהוא התכוון להגיד במשטרה ושם היו 2 גרסות שונות. גרסה שלישית נאמרה בחקירות. גרסה רביעית נאמרה בבית המשפט. עם הזמן נוספה גרסה חמישית[76][77].
העיתונאי עוזי בנזימן מתח ביקורת על התנהלות אמצעי התקשורת בפרשה: "תקשורת שאינה שומרת על היררכיה בין שופטים לפרקליטים בעלי עניין, ושאינה מבחינה בין דיווח ענייני לסיקור מוטה – נותנת ידה לטירוף מערכות ולמיטוט יכולתו של הציבור להבין את המתרחש"[78].
גם שופטי בית המשפט מתחו ביקורת על ההתנהלות התקשורתית. השופט כהן התייחס בפסק דינו להתנהלות התקשורת בפרשה, ואמר שחלק מכלי התקשורת חטאו בפרסומים "מגמתיים ומשתלחים". השופט חיים גלפז הוסיף: "נעשה שימוש על ידי גורמים שונים באמצעי התקשורת באופן שלעיתים חרג מן המותר, תוך גרימת נזק לציבור, בדרך של פרסום דברים שלא שיקפו את המצב".
בפסק דינו השופט כהן מתח ביקורת גם על גורמים נוספים שבחשו בפרשה: "עוד תגונה התופעה המכוערת אשר מצאה ביטוי מוחצן וחריג בתיק זה, באשר לרודפי פרסום, טפילים על גב טרגדיה נוראית, אשר אומללות הורי המנוחה שימשה להם, למרבה הצער, כר נוח וציני לתאוות פרסום. שרלטנים למיניהם, מומחים בעיני עצמם ואפילו חוזים בכוכבים ניסו לומר דברים בתיק זה". לא אחת יצא גם אביה של תאיר ראדה, שמואל, נגד גורמים שונים, שלטענתו הוליכו אותו ואת אשתו שולל וניצלו את מצוקתם.
במרץ 2011 פרסמו מיקי רוזנטל ורביב דרוקר כתבת תחקיר בערוץ 10, ובה הוטחה ביקורת רבה כנגד הטוענים לחפותו של זדורוב: בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל. הם הראו, שסדובסקי החליט לטעון לחפותו של זדורוב, בכל הנוגע לאי הסכמתו לאופן התנהלות החקירה – זמן רב לפני שידע את טיב ונכונות העובדות לגבי החקירה; שאין לסדובסקי תואר דוקטור מוכר ושאינו בלש חוקר מורשה; שחלק מהאשמותיו מופרכות או מטעות בכוונה תחילה, ומשום כך – חלקן אף לא הועלו עוד בידי ההגנה – במשפט החוזר[49][27]. בפרט, הביאו את דברי חוקרי המשטרה, הפרקליטות, השופטים ואת דבריו של ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית[hebrew 2]:
יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, צפה בסדרה "צל של אמת" וחקר את המקרה באופן עצמאי. לדידו, את הרצח ביצעה נחקרת אחרת בפרשה, אולה קרבצ'נקו[87][88]. לדבריו, חלק מהפרטים המוכמנים נמסרו לזדורוב על ידי החוקרים, והסרטים המתעדים את החקירה נערכו בצורה מגמתית. ב-2018 נפגש עם צמרת הפרקליטות על מנת להציג את ממצאיו[89].
סדרת סרטים בשם "לתפור חף מפשע", בעריכתו של בלדינגר, שפורסמה בידי חיים סדובסקי באתר יוטיוב, העלתה את טענותיהם בדבר זכאותו של זדורוב, כמו גם את ביקורתם על אופן הטיפול הלקוי של מערכת המשפט והמשטרה – לדעתם – בפרשה בכלל, ובזדורוב עצמו בפרט:
ב-14 בינואר 2016 נערך בקצרין טקס חנוכת בית כנסת על שמה של תאיר[91]. אביה של ראדה הובא לטקס מבית החולים פוריה, ונפטר ממחלת הסרטן יום לאחר מכן ב-15 בינואר 2016[92].
סרטים תיעודיים
כתבות וידאו
רצח תאיר ראדה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט.מאמרים וכתבות
רויטל חובל, שופט העליון דנציגר על משפט זדורוב: היו תהיות שלא נתנו לי לישון בשקט, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2017 רויטל חובל, דרמה נוספת בתיק זדורוב: סנגוריו מבקשים להגיש עוד ראיות חדשות, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2014 רויטל חובל, פרופ' מרדכי קרמניצר: "ההתנהלות של הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2014 שרון פולבר, אילו שאלות נותרו פתוחות בתיק הרצח של תאיר ראדה?, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015 שרון פולבר, שאלת הסכין: שופטי העליון צידדו במומחית שהעידה לטובת זדורוב, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015 יערה ברק, תיק זדורוב, משפט חוזר? - מאמר אינטראקטיבי, באתר הארץ, 6 באפריל 2020
אולה קרבצ'נקו (א"ק) על ההאשמות ברצח תאיר ראדה ז"ל, ההתעללויות והאונס שביצע בה אדיר חבני (א"ח), סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 34:21)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
