Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קשרי לימפה (באנגלית: Lymph nodes), הידועים גם כ"קשריות לימפה" הם מבנים קטנים, סגלגלים בצורתם, המהווים חלק ממערכת הלימפה והמפוזרים בגוף ומקושרים באמצעות מערכת כלי הדם והלימפה. בספרות שכיח גם המונח "בלוטות לימפה", אף כי בניגוד לבלוטות, התפקיד העיקרי של קשרי הלימפה אינו קשור בתהליכי הפרשה.
.jpg)
התפקיד העיקרי של קשרי הלימפה קשור למערכת החיסון ולתגובה החיסונית, והוא ליצור סביבה פנימית מתאימה למפגש בין לימפוציטים (בעיקר נאיביים) לבין פתוגנים שונים, המגיעים לקשרי הלימפה באופן ישיר באמצעות צינורות הדם והלימפה, מנוזל חוץ תאי, או כשהם מובלים על ידי מקרופאגים או תאים דנדריטיים בצינורות הלימפה.[1]
בגוף האדם מפוזרים כחמש מאות עד שש מאות קשרי לימפה בגדלים שונים, הדומים במבנה התאי שלהם ובתפקודם.
קשרי הלימפה הופכים מוגדלים במצבים שונים, החל ממצבים דלקתיים, כגון דלקת גרון, ועד מצבים חמורים יותר כגון בחלק ממחלות הסרטן. עירוב קשר הלימפה במחלת הסרטן הוא בעל חשיבות לאבחנת שלב המחלה ומידת התפשטותה (הידוע כשלב ה-Staging), וכן לפרוגנוזה הצפויה.[2]
הנוכחות האפשרית של מיקרואורגניזמים זרים (או פתוגנים) בתוך מערכת הדם, עלולה לגרום לאירועים שעלולים לפגוע בשיווי המשקל הפיזיולוגי (הומאוסטאזיס) במקומות רבים בגוף. כדי למנוע שינויים הומאוסטטיים, מנטרת מערכת החיסון את רקמת הדם כדי לאתר פתוגנים אפשריים.[3] אחד מאמצעי הניטור מתקיים בקשרי הלימפה, המהווים חלק ממערכת הלימפה. מערכת הלימפה מנקזת את נוזל הלימפה, נוזל הנאסף על ידי נימות הלימפה מתוך הנוזל החוץ תאי. זהו תהליך המתקיים בכל מקום בגוף.[4] כלי הלימפה הולכים ומתכנסים, ומתנקזים לשני צינורות לימפה מרכזיים (thoracic duct, right lymphatic duct), המתחברים לוורידי הצוואר (קודם התכנסותם לווריד הנבוב העליון). כך, נוזל הלימפה ותכולתו מתווספים לרקמת הדם עם כניסתה לעלייה הימנית של הלב. בנוסף לנוזל חוץ תאי, מכילה הלימפה תאים שונים המשתייכים למערכת החיסון (בעיקר לימפוציטים ומונוציטים); אלה מתווספים לנוזל הלימפה בעת מעברו דרך קשרי הלימפה (להלן תיקרא התערובת - רקמת הלימפה).[4]
קשרי הלימפה ממוקמים בנקודות מוגדרות לאורך העץ המתכנס של מערכת כלי הלימפה. כך, כל קשר לימפה מנקז דרכו תכולה של קבוצת צינורות לימפה נכנסים (או ״מביאים״), ורקמת הלימפה, לאחר שעברה ניטור בתוך קשר הלימפה, עוזבת את קשר הלימפה דרך צינור לימפה מוציא יחיד. רקמת הלימפה היוצאת עשויה להיות שונה בהרכבה מזו שנכנסה, הן בהרכב התאים והן בהרכב המומסים בנוזל. לדוגמה, קשר לימפה המצוי בתחתית הירך ובחלקה הגבי (קשר לימפה פופליטיאלי (אנ')), מנקז את מרבית כלי הלימפה המתכנסים מאזור הרגל התחתונה בעת התכנסותם לכיוון האגן, שבו ממוקמים קשרי לימפה אזוריים נוספים (להלן ״פיזור לימפטי״). כל רקמת הלימפה מסוננת דרך קשרי לימפה בדרכה לעירוב עם מערכת הדם. אף כי קשרי הלימפה מפוזרים בכל מקום בגוף, ישנם מספר אזורים המועדים יותר לזיהום פתוגנים, ובהם יש ריכוז גבוה יותר של קשרי לימפה, כגון בעור, במערכת העיכול, במערכת הנשימה, ובמערכת המין.
לקשר לימפה מבנה דמוי בלוטה בעל צורה סגלגלה, המזכירה זרע שעועית. בדומה לאיברים פנימיים רבים הוא עטוף בקופסית (capsule) הבנויה מרקמת חיבור צפופה המכילה סיבי אלסטין וקולגן צפופים וביניהם פיברובלסטים ספורים. מעברו השני של המבנה המעוגל ישנו אזור שקוע דרכו נכנס העורק הראשי של קשר הלימפה, ויוצאים הווריד הראשי וצינור הלימפה המוציא (אנ') (efferent). השקע נקרא שער או hilum. המעטפת הקמורה של הקופסית ״מחוררת״ על ידי מספר גדול של צינורות לימפה מביאים (אנ') (afferent). מנקודות הכניסה בהיקף נמשכות שלוחות (trabeculae) דמויות מיתרים העשויות מסיבי רטיקולין (אנ') למרכז קשר הלימפה, ואלה מעניקים לו תמיכה מכנית.
תצפית היסטולוגית בקשר לימפה נראים שלושה אזורים:
בקליפה החיצונית, או בקיצור בקליפה, שלושה מבנים:
הסינוס התת-קפסולרי הוא המרווח הראשון אליו עוברת רקמת הלימפה עם כניסתה מן הצינורות המביאים (סינוס הוא כלי דם רחב). רקמת הפלסמה עוברת לסינוסים קפסולריים, שהם פיצול של הסינוס התת-קפסולרי, המובילים באופן רדיאלי למרכז קשר הלימפה, ושם נעשים סינוסים מדולריים. כל הסינוסים המדולריים מתלכדים באזור השער של קשר הלימפה ויוצאים מקשר הלימפה בצורת כלי לימפה מוציא. פתוגן חופשי המצוי ברקמת הלימפה, או כזה המצוי במקרופגים, עשוי לחצות את דופן הסינוס ולהגיע לרקמה הלימפטית של קשר הלימפה. מקור הפתוגן הוא לרוב מאזור חדירתו לגוף. הרקמה הלימפטית כוללת אזורים מוגדרים שבהם יושבים לימפוציטים מסוג B, השוכנים במבנים מעוגלים הקרויים אוניות או זקיקים, ואזורים מוגדרים של לימפוציטים מסוג T, היושבים באופן מפוזר סביב הזקיקים. בין הלימפוציטים ממוקמים תאי תמך ותאים ממערכת החיסונית המולדת, שתפקידם להפגיש בין הלימפוציטים לפתוגן. מפגש כזה עשוי להוביל לשפעול הלימפציטים ולתגובה חיסונית.[5] כך, קשר הלימפה מצטייר כאיבר המכיל בתוכו את כל האמצעים הנדרשים למפגש מוצלח בין מערכת החיסון לפתוגן, ולהפעלתה של תגובה חיסונית. מקור הלימפוציטים המגיעים לקשרי הלימפה הוא במח העצם והתימוס. לימפוציטים אלה, המכונים לימפוציטים נאיביים, מגיעים עם זרם הדם לקשריות הלימפה, ואם לא יעברו שפעול, עשויים לנדוד לכיוון הליבה, לצאת ממנה, ולהמשיך לנדוד לקשרי לימפה נוספים.
אזור זה ממוקם עמוק יותר מן הקליפה. אין בו זקיקים לימפואידיים (ריכוזים של לימפוציטים מסוג B), אך הוא עשיר בלימפוציטים מסוג T.
זו השכבה העמוקה ביותר בקשר הלימפה. לשכבה זו מתכנסים תאים שונים לקראת יציאתם מקשר הלימפה דרך וריד הדם או דרך צינור הלימפה:
התאים מובלים לאורך מיתרי הרטיקולין (תוארו לעיל) לכיוון סינוסים מדולריים. התאים מחלחלים לתוך הסינוסים ומובלים אל מחוץ לקשר הלימפה.
קשר הלימפה הוא איבר דינמי, שבו מתקיימת תנועה מתמדת של רקמה לימפטית. תנועת הרקמה וכינוסה לאזור מוגדר אנטומית (קשר הלימפה), משפרים מאוד את סיכויי המפגש בין פתוגנים לתאי מערכת החיסון, מפגש העשוי להוביל לתגובה חיסונית המאפשרת את מיגור הפתוגן.[6]
קשרי לימפה שונים מנקזים אזורים שונים בגוף. כך למשל:
science/lymph-nodule קשרי לימפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
