Loading AI tools
מבנה קטן למכירת מזון, סיגריות ועיתונים, שממוקם במרכזים עירוניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיוסק הוא חנות קטנה למימכר מוצרי צריכה נדרשים שערכם הכספי נמוך, כמו: סיגריות, עיתונים, בקבוקי שתייה, ומוצרי מזון עמידים בשקיות - שלגונים, ממתקים וחטיפים שונים. לעיתים מוסיפים הקיוסקאים למכירה מזון מהיר הכנה כמו: כריכים ופיתות. ישנם קיוסקים המוכרים טופסי הימורים של מפעל הפיס.
השם "קיוסק" שמקורו פרסי (کوشک - כּושכּ) התייחס במקור לסוג המבנה שבו ממוקמת עמדת המכירה. קיוסק הממכר הקלאסי הוא ביתן קטן ממדים, פעמים מעוגל או רב-צלעות, שהמוכר ממוקם בתוכו ומשרת לקוחות העומדים מחוץ לו דרך חלון שירות. כיום מתייחס המונח לנקודות מכירה העובדות במתכונת דומה אך אינן בהכרח במבנה בודד, ועשויות להיות חלק ממבנה שלם או משורת חנויות רציפה.
הקיוסק ממוקם על פי רוב במקומות אסטרטגיים על אם הדרך, בצמתים מרכזיים, במקומות הומים, או בקרנות הרחוב. על פי סקר של דן אנד ברדסטריט שפורסם באתר "הרשות לעסקים קטנים" בנובמבר 2004 – פועלים בישראל כ-2,500 קיוסקים (כולל פיצוציות שהן "גרסה" מורחבת של הקיוסק). מחזור המכירות בענף נאמד בכ-4.5 מיליארד ש"ח.
הקיוסק הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. הקיוסקים הראשונים בישראל הוקמו כבר בימי העלייה השנייה, בעיקר בעיר תל אביב.
ב-1910 הוקם הקיוסק הראשון של תל אביב בפינת שדרות רוטשילד ורחוב הרצל. קדמה לפתיחת הקיוסק ישיבת ועד תל אביב בא' בסיוון תר"ע בה הוחלט בין השאר שמידותיו של המבנה יהיו 2 על 2 מטרים וימכרו בו משקאות קרים אך לא חריפים[1]. באמצע שנות העשרים, בימי העלייה הרביעית, גדל מאוד מספר הקיוסקים בעיר. בשל כך אף הוענק לעלייה זו הכינוי "עליית הקיוסקים". בשנותיה הראשונות של המדינה שימש הקיוסק הפינתי נקודת מפגש לילדי השכונות סביבו, וסיפורי נוסטלגיה רבים מעלים אותו על נס.
הרישיונות להקמת קיוסקים ניתנו בתל אביב בתחילה לבעלי מום או למקרים סוציאלים קשים. בשנות ה-40 גדל מאוד מספר הקיוסקים. פרט לקיוסקים מורשים, התווספו בעלי רישיונות לרוכלות ניידת שהשתקעו במקום אחד, וקיוסקים חסרי רישיון. בסוף שנות ה-40 החלה התמרמרות רבה של בעלי קיוסקים. ריבוי הרישיונות גורם לכך ש"עוד מעט מספר מוכרי הגזוז יהיה גדול משותי הגזוז בתל אביב ומחוצה לה"[2]. ב-1949 התקיימה שביתה בת יום אחד של בעלי קיוסקים ומוכרי משקאות תוססים קרים. העילה לשביתה: ההחלטה להוריד את מחירי המשקאות התוססים במחצית. שביתות על רקע מחירי המשקאות הקלים התקיימו גם ב-1951[3].
בדצמבר 1952 התקיימה הוועידה הארצית הראשונה של "אגודת בעלי הקיוסקים וחנויות הגזוז בישראל". באוקטובר 1953 נוספה לתוצרת הנמכרת בקיוסקים גם מכירת "שפריץ יין שולחן לבן ואדום" בקיבולת של שליש הכוס, תוך הבטחת פיקוח משטרתי על המינון והאיכות. ב-1954 היו בישראל 5000 קיוסקים והועסקו בהם כ-6000 חברים[4]. ב-1970 הגיע מספר הקיוסקים בתל אביב לכ-450. שטח מרביתם לא עלה על 10 מ"ר. הצפיפות הקשתה לשמור על דרישות ההיגיינה. בנוסף המכולות הפכו למתחרות רציניות לקיוסקים כי ניתן היה להשיג בהם משקאות קרים, סיגריות ועיתונים[5].
במאי 1980 הוציא התמ"ת צו, הקובע רווח מקסימלי של 125 אחוז על משקאות קלים בקיוסקים ובמזנונים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
