קוניטרה (מחוז)

מחוז קוניטרה (בערבית: مُحافظة القنيطرة) הוא מחוז של סוריה, אחד מ-14 מחוזות, שמשתרע בדרום-מערבה של המדינה. יחד עם מחוז דרעא ומחוז א-סווידא הוא מרכיב את החורן - חבל הארץ היסטורי הנזכר כבר בתנ"ך. שטחו של המחוז 1,200 קמ"ר ואוכלוסייתו הוערכה בשנת 2010 בכ-87,000 תושבים. המחוז מחולק לשתי נפות ובירתו היא העיר קוניטרה. המחוז גובל עם לבנון, ישראל וירדן. מרבית המחוז נכבש על ידי ישראל בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים, ובשנת 1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים. החלק שנכבש שייך עתה למדינת ישראל והוא מוכר כרמת הגולן.

קוניטרה (מחוז)
مُحافظة القنيطرة

מדינה	סוריה סוריה
נפות במחוז	2
בירת המחוז	קוניטרה
שטח	1,200 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	49,195 (2013)
‑ צפיפות	72.5 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	33°07′N 35°56′E
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה נפות קוניטרה 1964–1967 tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

המחוז נוסד בשנת 1964 על ידי סיפוח נפת קוניטרה (שהשתייכה למחוז דמשק) ונפת פיק (שהשתייכה למחוז דרעא) לכדי יחידה ניהולית אחת. הסיבה ליצירת המחוז היא ככל הנראה הצורך בניהול הגולן כיחידה אחת משום חשיבותו הצבאית אל מול הלחימה כנגד מדינת ישראל בשנות ה-60^[1].

נפות

המחוז מחולק לשתי נפות ושש תתי-נפות:
נפת קוניטרה - בצפון המחוז.

• מסעדה
• חושניה
• ג'בתא אלחשב
• קוניטרה

נפת פיק - בדרום המחוז.

• אלמהג'אר
• פיק

דמוגרפיה

אישה דרוזית מכינה פיתות ברמת הגולן

נכון לדצמבר 2021, חיים בחלק הישראלי של הרמה כ-53 אלף איש: כ-27 אלף יהודים, כ-24 אלף דרוזים והשאר עלווים^[2]. בחלק הסורי, במחוז קוניטרה, מתגוררים כ-105 אלף תושבים^[3] שמורכבים מדרוזים, סונים, צ'רקסים, טורקמנים ופליטים פלסטינים^[4].

לפני 1967 אוכלוסיית מחוז קוניטרה (רמת הגולן) הייתה 147,613^[5], שכלל גם 17,000 פליטים פלסטינים^[6], שהתגוררו בשתי עיירות, 163 כפרים ו-108 חוות.^[7] במהלך מלחמת ששת הימים נמלטו או גורשו בין 80^[8] ל-131^[5] אלף מתושבי רמת הגולן, כולל תושבי העיירה הגדולה ביותר של המחוז, קוניטרה, שאוכלוסייתה מנתה 27 אלף תושבים, ותושבי ב-139 כפרים וב-61 חוות^[9].

כיום עומד מספר פליטי מרמת הגולן על 350 אלף, רובם מתגוררים בדמשק רבתי.^[10]

• 
  מפת החטיבות המנהליות של "מחוז קוניטרה" הסורית ו"נפת רמת הגולן" תחת השלטון הישראלי ברמת הגולן לפני מלחמת ששת הימים ב-1967
• 
  מפה מפורטת של קבוצות אתניות היום ברמת הגולן הכוללת את "מחוז קוניטרה" תחת השלטון הסורי ו"נפת רמת הגולן" תחת השלטון הישראלי
• 
  מפה מפורטת של קבוצות אתניות ברמת הגולן ועליה מיקומם של יישובי סוריה שתושביו גורשו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוניטרה בוויקישיתוף

• קוניטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. יגאל קיפניס, המפה הישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים, קתדרה 116, 2000.
2. אוכלוסייה, לפי קבוצות אוכלוסייה, דת, גיל ומין, מחוז ונפה באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009
3. “Quneitra.” European Union Agency for Asylum, 2021. Link.
4. Fakhr, Author: Sakr Abu, Tarek Taha, and Duha Abu Hijjleh. “Voices from the Golan.” Institute for Palestine Studies, 2000. https://www.palestine-studies.org/en/node/40836.
5. "Submission to UN Committee on the Elimination of Racial Discrimination" (PDF). Al Marsad, the Arab Center for Human Rights in the Golan Heights. בינואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
6. Fogelman, Shay. The disinherited, Haaretz, 30 July 2010. (90,000 according to Israeli sources and 115,000 according to Syrian sources, which included 17,000 Palestinian refugees registered with UNRWA, cited in the Report of the Secretary-General under General Assembly resolution 2252 (ES-V) and Security Council resolution 237 (1967) (אורכב 02.10.2013 בארכיון Wayback Machine), pg. 14. 15 September 1967.)
7. Davis, Uri (1983). "The Golan Heights under Israeli Occupation 1967–1981" (PDF).
8. Morris (2001), p. 327: "Another eighty to ninety thousand civilians fled or were driven from the Golan Heights."
9. "The Golan Heights under Israeli Occupation 1967 – 1981" p.5. "The remainder of 131 agricultural villages and 61 individual farms were wiped of the face of the earth by the Israeli occupation authorities immediately following the Israeli victory in the 1967 war. They were razed to the ground and their lands handed over to exclusive Israeli-Jewish settlement."
10. Fakhr, Sakr Abu (ביולי 2000). [Tarek Taha and Duha Abu Hijjleh]. "Voices from the Golan". Journal of Palestine Studies. 29 (4): 5–36. doi:10.2307/2676559. {{cite journal}}: (עזרה)