קדרות ביתא ישראל
מלאכת קדרות ועבודת קרמיקה יהודית באתיופיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלאכת קדרות ועבודת קרמיקה יהודית באתיופיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קדרות ביתא ישראל היא מלאכת הקדרות ועבודת הקרמיקה המתקיימת בקהילה היהודית הנמצאת באזור חבש ההיסטורי - מחוזות אמהרה ותיגראי באתיופיה של ימינו,
מהמאה ה-15 ואילך, התקיים תהליך הדרגתי בו נושלו בני קהילת ביתא ישראל מאדמותיהם. תהליך זה עורר את הצורך במציאת אסטרטגיות ופתרונות שונים כדי להבטיח את קיומם הכלכלי של בני הקהילה. בשל כך, חלקם היגרו לאזורים בהם האדמות שניתנו להם בירושה נותרו בתוקף. אולם אחרים קיבלו את הנסיבות והחליטו להמיר את נכסיהם הגשמיים בנכסים שיאפשרו להם יכולת השתכרות בביצוע עבודות קדרות, נפחות, ואריגה.[1]
במאה ה-16 הפורטוגזים הגיעו לאתיופיה, בזמן שחברי קהילת ביתא ישראל כבר רכשו לעצמם שם כנפחים וכמרכיבי כלים. הם זוהו בלעדית עם מלאכה – הנשים זוהו עם מלאכת הקדרות, והגברים עם מלאכת הנפחות.[2]
בתחילת שנות ה-60, עבודות היצירה של ביתא ישראל היו בעיקר אמנות שימושית. הקדרות שימשה ליצירת כלי קיבול, כלים לקפה ולשימוש יומיומי, והחפצים שיוצרו היו נפוצים בבתיהם של אנשי ביתא ישראל עצמם. יוצאים מן הכלל היו הכלים המזוהים עם דת, שכללו מחזיקי קטורת, לוחות הברית וארון הברית, צלבים שהוכנו עבור פטרוניהם הנוצרים וכתר לבתי התפילה (שלימים הוחלף בסמל מגן דוד). [3]
בראשית שנות ה-70 כ-75% מבתי האב של ביתא ישראל באזור גונדר ייצרו הכנסה בנוסף לחקלאות, בעזרת קדרות ונפחות. חשיבותם הייתה כיצרנים של כלים שונים, כלי נשק ממתכת וכלי קיבול מחימר.[2]
הקשר של הנשים לקדרות, הוא שהוביל להתפתחות בתחילת 1960 של נשות הכפר ולקה, הנמצא מספר קילומטרים מגונדר בירת האזור, להכין יצירות אומנות חדשה. באמצעות עידוד שהגיע מאנשי העולם המערבי, כדוגמת, אשתו של רופא אמריקאי ומתנדבי חיל השלום. יהודים אתיופים בעלי כישורי קדרות מתקדמים, החלו לייצר כמות קטנה של בובות חימר כדי למכור לתיירים. בתחילה הם יוצרו על בסיס תמונות פרהיסטוריות שהראו להם או בהתבוננות על פעולות שגרתיות שביומיום. כגון, אישה אוחזת בתינוק או מכינה אוכל. לאחר מכן, ככלי המושך תיירות יהודית, אך בעיקר המצביע על התפתחות האוריינטציה הדתית של נשות ביתא ישראל, הם החלו ליצור דמויות רבנים עם ספר תורה, המלך שלמה ומלכת שבא, אריות מעוטרים במגן דוד ומאפיינים יהודיים אחרים.
נשות ביתא ישראל נעזרו בפיתוחים טכנולוגיים אליהם נחשפו על ידי אנשי העולם. כדוגמת, תנור אפייה ואובניים שהוכנסו לביתא ישראל בצירוף הפעלתו של קואופרטיב קדרות שהוקם בעזרתם של ארגוני תיירות אתיופית. כך, עם הזמן, ביקור בוולקה כדי לראות את "היהודים השחורים של אתיופיה" ולרכוש את הדמויות שהם מייצרים הפך לחלק בלתי נפרד מהתיירות האתיופית.
הדמויות הפכו במהרה לאלמנט המוכר ביותר של היהודים האתיופים ונמכרו על ידי מספר ארגונים פרו פלאשמורים כחלק ממסע ההתרמות שלהם. כמעט מתחילה היו הדמויות בסיס למחלוקת. מאוחר יותר הקואופרטיב נסגר תחת השלטון הקומוניסטי והנשים חזרו למכור את יצירותיהן באופן עצמאי.[4]
פסלוני הדמויות עוררו מחלוקת, שכן הם הושפעו על ידי מקורות חיצוניים, ולכן אותנטיותם הועמדה בספק. חלק מהשיח סביב הנושא התייחס לכך שיצירת הפסלונים אינה חלק מהעבר האותנטי והמסורתי של יהודי אתיופיה, אולם בו בזמן מצאו בפיסלונים רמז חשוב לגבי יהדותם של ביתא ישראל. אל מולם היו מי שפָּסְלוּ את נושא הדמויות לגמרי והתעלמו ממצאי פסלים דומים שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות בישראל[4]. עובדה אחת, שהייתה מוסכמת על כולם, היא כי גורמים חיצוניים עודדו את תחילת יצירת הפסלים ושיווקם, בעוד האומנים נותרו אלמוניים, כך היצירות נמכרו כחלק מקולקטיב אתני ולא כאומנים יוצרים אינדיבידואליים.
ניתן לייחס השפעת שוק צרכנים מובהקת ביצירת הקדרות של ביתא ישראל, אולם השפעה שכזו נחשבת לטבעית ומתקיימת בכל חברה הנחשפת לפטרונים חדשים. במקרה הנדון מדובר בתיירים שמוצאם באמריקה או אירופה, המובילים את הקהילה היהודית באתיופיה לטכניקות ושיטות עבודה חדשות, ועם החדשנות נוסף הביקוש הצרכני למוצר מקומי "ייחודי" כפי שקיים בעולם העירוני- המערבי.
יצירת עבודות הקדרות ופיסלוני הדמויות (בובות), כפי שהיא מתוארת על ידי קדרית ביתא ישראל[5], נעשית על ידי עיבוד שני סוגי אדמה, גוש אדום חום ורך וגוש שחור וקשה. משרים את הגוש השחור במים עד לריכוך, אליהם מוסיפים מעט גללי בקר יבשים, מכיוון שצואת הבקר בשילוב העשן שעולה מהמדורה הם שילוב 'מצוין' להשחרת הבובות. יוצרים את הצורה וכשהיא מוכנה מניחים אותה לייבוש למשך מספר ימים. לאחר שהתייבשה, מחליקים ומלטשים אותה במחרוזת חרוזי זכוכית כחולים. לאחר מכן שורפים במדורה עד להשחרתה. מוכנותה של היצירה נבדקת לפי הצליל שהיא משמיעה כשנוקשים עליה בעדינות. כמו כן, ניתן להוסיף צבע לפסלונים בעזרת צבע המופק מאבקות של צמחים.
מכינים בשיטה זו בובות אשה, דמות כוהן, גור אריה יהודה, מיטת אוהבים, אשה הנושאת תינוק על גבה, עז, שור, נחש, צפרדע ועוד. מספר הצורות שהשתמשו בהן הוא מוגבל וחוזר על עצמו. הראש דו־ממדי עגול ושטוח. העיניים הם חורים עמוקים והשפתיים והאף מודבקים על צלחת פנים, והגוף הגלילי קטן ביחס לראש. גודלה של הבובה מגיע עד לכ-10 ס"מ[6].
במהלך שנות ה-50 וולקה, וכמה כפרים בסביבתו, הושפעו רבות בעקבות ביקורים של משלחות ישראליות ויהודיות[7] שהובילו רבים מביתא ישראל להזדהות עם יהדות העולם. ובפועל אימוץ האמונה והסמלים. כך מעשיה של טקאי אליאס שטוענת כי היא זו שלראשונה עברה מיצירת דמויות לדמויות עם מוטיבים יהודיים (רבניים)[8] יכולים להתפרש כלא רק כאלה המושפעים מידע, אלא כמייצגי שינוי פנימי בדימוי העצמי שלה.
תרבות ביתא ישראל הייתה, ברובה, תרבות שבעל פה. בתרבות כזו הדרך לשמר ידע נעשה על ידי מספר מדיות. ביניהם שימוש בגוף האדם עצמו בעזרת קיעקוע, יצירת מוזיקה על זמנית וחפצי אומנות המהווים מזכרת חיה למנהגי עבר[9]. כך גם הדמויות הופכות להיות חלק מתרבות שימור זו.
בשנת 1993, הציג מוזיאון הנגב לאמנות תערוכה של אומני קרמיקה וקדרות אתיופיים מסורתיים, לצד פסלונים שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות. התערוכה הייתה חלק ממספר פרויקטים שמטרתם החיפוש אחר אומנים אתיופיים לאחר מבצע משה ומבצע שלמה. נעשו ניסיונות לעודד את המהגרים מאתיופיה לישראל ליצור כפר אתיופי כמוקד תיירותי בו חפצים מסורתיים ימכרו, ובכללם הפסלונים שייוצרו על ידי נשים בעיקר וכן גם גברים.[4]
כלי הקדרות והקרמיקה של ביתא ישראל שימשו בידי ממשלת ישראל וממשלת אתיופיה, גם יחד, ככלי דימוי לאומי בעל ערך תיירותי. באתיופיה הם שימשו חלק מגרעין תיירותי ומהפסיפס האנושי המורכב של המדינה. ובישראל ככלי ציוני אשר מצביע על שיבת ציון לישראל, שיבה המכלילה בתוכה כל גזע. דרך שיבה זו ניתן יהיה לטעון שהציונות אינה גזענית. [4]
הקדרות בקהילת ביתא ישראל יוחסה בעבר למלאכת נשים בלבד, אומנם לאחרונה, בשל אובדן הכנסות בתחומים אחרים, מספר גברים החלו להיכנס לתחום הקדרות.
.JPG)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.JPG)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
