Loading AI tools
הפרעה נפשית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציקלותימיה היא הפרעה נפשית השייכת לקבוצת הפרעות מצב הרוח בעלות מאפיין דו־קוטבי. ההפרעה קרובה מבחינות רבות להפרעה דו-קוטבית, אך חמורה פחות ממנה. השם ציקלותמיה נובע מהאופי המחזורי של הגלים בהם יש תסמינים קליניים פעילים (דיכאוניים או היפומאניים).
לפי DSM 5, אבני הבוחן לאבחנה של ציקלותימיה הן:[1][2]
ההפרעה זו מתאפיינת בגלים מתונים של היפומאניה וגלים דיכאוניים שאינם עונים להגדרה הקלינית של דיכאון מז'ורי. בין גלי הדיכאון וההיפומאניה האדם שב למצב תפקוד רגיל, בדרך כלל למשך מספר חודשים רצופים. עם זאת ישנם מקרים שבהם יש גלי היפומאניה וגלים דיכאוניים ללא הפסקות או עם הפסקות קצרות מאוד שלא מאפשרות זמן רב לחזרה לתפקוד. ההפרעה נחשבת לאגוסינטונית, כלומר האדם רואה את ההפרעה יותר כמאפיין אישיות ופחות כמשהו חיצוני[2].
הפרעה מתפתחת בדרך כלל בשנות הבגרות הראשונות. בילדים הגיל הממוצע להתחילה הוא 6.5. עם זאת ההפרעה יכולה להופיע גם בגילאים מבוגרים יותר. גורמי דחק פסיכו-חברתיים עשויים להוות 'טריגר'. ככלל ההפרעה גורמת לפגיעה בינונית בתפקוד. ייתכנו מקרים, כאשר המרווח בין הגלים הדיכאוניים או ההיפומאניים הוא קטן מדי, וכן כאשר האדם נוטה להתנסות בסמים או אלכוהול (במה שמכונה 'ריפוי עצמי'), שההפרעה תגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד התעסוקתי ובחיים החברתיים והמשפחתיים[2][1].
קיים דיווח על דפוסים של תנודות במצב הרוח (בין רגזנות, זעם ועוינות) לבין תלות, עייפות, חולשה ותסמינים פוביים, המופיעים אצל מי שמאובחנים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, הפרעת אישיות גבולית, והפרעת אישיות היסטריונית. ייתכן שיש בכך כדי לבטא השפעה של גורמים גנטיים האופייניים להפרעה דו־קוטבית. קיימת סברה לפיה אלו תסמינים המבשרים את התפתחות הפרעה דו־קוטבית מלאה שתתרחש בעתיד[2]. גורם סיכון נוסף הוא שימוש בסמים ואלכוהול, לעיתים מתוך ניסיון להקהות את התסמינים הדיכאוניים[3].
השכיחות לאורך החיים בקרב כלל האוכלוסייה נעה בין 1% ל 0.4%. אין הבדל בין המגדרים מבחינת שיעורי האבחנה. עם זאת נשים פונות יותר לטיפול[2]. קיום של הפרעת מצב רוח, חד־קוטבית (דיסתימיה או דיכאון מז'ורי) או הפרעה דו־קוטבית (סוג 1 או 2) אצל קרובים מקרבה ראשונה מהווה גורם סיכון להתפתחות ההפרעה. ההפרעה שכיחה יותר בקרב אנשים שלהם קרוב משפחה מקרבה ראשונה המאובחן עם הפרעה דו־קוטבית מסוג 1, מאשר בכלל האוכלוסייה.
הספרות המחקרית הספציפית על הפרעה זו היא מעטה מאוד ורובה אינה ספציפית דווקא להפרעה זו[4]. ישנם הרבה תיאורי מקרה[5] ומעט מאוד מחקר, הנוגע לטיפול הפסיכותרפי והטיפול התרופתי.
ישנה חשיבות רבה להתחלה בטיפול מוקדם ככל האפשר, בעיקר אם ההפרעה התפתחה בילדות או בנעורים[4].
טיפול תרופתי: יכול לכלול מייצבי מצב רוח. אין די עדות להצלחה בשימוש בנוגדי דיכאון[6].
פסיכותרפיה: ישנה עדות להצלחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי[7]. כמו כן יש עדות להצלחה בשימוש בפסיכו-חינוך[6] . כמו כן יש עדות להצלחה בטיפול ב[8]WBT ((WellBeing Therapy
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
