פרשת מטות
פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק מ"ב.
| |||||
פסוקים | במדבר, ל', ב' - ל"ב, מ"ב | ||||
---|---|---|---|---|---|
מספר פסוקים | 112 | ||||
מספר תיבות | 1484 | ||||
תוכן | פרשת נדרים, מלחמת מדין, בני גד וראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן | ||||
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך | |||||
| |||||
הפטרה | |||||
אשכנזים וספרדים | ירמיהו, א', א' - ב', ג' | ||||
תימנים | ירמיהו, א', א'–י"ט | ||||
איטלקים | יהושע, י"ג, ט"ו–ל"ג |
הפרשה נפתחת בחובה לקיים נדר או שבועה ובהפרת נדרים של אישה על ידי בעלה או אביה. הפרשה ממשיכה לספר על נקמת ישראל במדיין, בה אלף לוחמים מכל שבט הביסו את מדיין. אלעזר הכהן מלמד את הלוחמים כיצד ההלכה קובעת שיש להכשיר את כלי הבישול שנלקחו בשלל. שלל המערכה מתחלק בין הלוחמים, העם והמקדש. בני השבטים ראובן וגד, שברשותם מקנה רב, מבקשים לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי במקום במערבי. בתחילה משה מסרב אך לאחר שהם מתחייבים להיות חלוצים במלחמה לכיבוש עבר הירדן המערבי הוא מסכים.
על פי רוב, מצורפת פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלאחריה, פרשת מסעי (מטות־מסעי). רק בחלק מן השנים המעוברות (שנים מסוג השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה.