שנת החא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שנת החא היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג החא היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא חסרה (ח) ועל כן גם בחשוון וגם בכסלו יש רק 29 ימים, וחג הפסח חל ביום ראשון (א). שנה מסוג החא היא שנה מעוברת ומכילה שני חודשי אדר. אורך שנת החא היא 383 ימים ויש בה 55 שבתות.
שנת החא היא השנה המעוברת הנדירה ביותר[1], היא נקבעת כאשר מולד הלבנה הממוצע של חודש תשרי של שנה מעוברת חל בין יום שלישי 18 שעות (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל) ליום רביעי 11 שעות ו-695 חלקים (5:38:36 בשעון המקומי בירושלים, 5:17:39 בשעון חורף ישראל)[2], דבר זה מתרחש בערך ב-3.87% מהשנים[3], כלומר בממוצע אחת לכעשרים ושש שנים. השנה שלפני שנת החא היא תמיד שנת זשג והשנה שאחרי שנת החא היא תמיד שנת גכה.
בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תשי"ד, ה'תשמ"א, ה'תשס"ה, ה'תשס"ח, ה'תתי"ב, ה'תתל"ט.