פסיכולוגיה קלינית
ענף בפסיכולוגיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פְּסִיכוֹלוֹגְיָה קְלִינִית היא ענף בפסיכולוגיה העוסק בניתוח, באבחון, בהערכה ובפתרון בעיות נפשיות. היא כוללת מחקר מדעי ויישום של הפסיכולוגיה, למטרות הבנה, איתור, מניעה וסיוע במצוקה או בחוסר תפקוד פסיכולוגי, וקידום התפתחות אישית והרגשת מיטביות. עיסוקים מרכזיים בעבודת הפסיכולוג הקליני הם הערכה פסיכולוגית וטיפול פסיכולוגי.
בישראל, פסיכולוג קליני הוא מי שסיים לפחות תואר מוסמך בלימודי פסיכולוגיה קלינית, ביצע התמחות של 4 שנים במוסד המוכר על ידי משרד הבריאות, ועבר בחינת מומחיות.[1] פסיכולוגים קליניים נחשבים כיום למומחים בפסיכותרפיה בתחום התמחותם, ובמהלך לימודיהם ושנות ההתמחות שלהם הם מוכשרים וצוברים ניסיון מעשי בלפחות שתי גישות טיפוליות: טיפול פסיכודינמי, טיפול הומניסטי, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, וטיפול משפחתי או מערכתי. רבים משלבים מרכיבים שונים משיטות טיפול אלו.
בשונה ממומחים בפסיכיאטריה, פסיכולוגים אינם רופאים, ולכן אינם מורשים לרשום מרשמים לתרופות, אם כי לבעלי שני המקצועות יש מטרה משותפת של הקלה על מצוקה נפשית. במרפאות רבות, פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים עובדים בצוותי עבודה משותפים, עם מטפלים מתחומים אחרים כמו פסיכיאטריה, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים, דיאטניות ועוד, כדי להעניק מעטפת טיפולית כוללת לסיוע בבעיות מורכבות של מטופלים שונים.