פיתויו של ישו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פיתויו של ישו הוא אירוע בחיי ישו, המתואר בשלוש מבשורות הברית החדשה. על פי המתואר, לאחר הטבלתו של ישו בנהר הירדן על ידי יוחנן המטביל, פנה ישו בעקבות רוח הקודש אל המדבר, שם הוא צם ארבעים יום וארבעים לילה. במהלך תקופה זו או לאחריה ניסה השטן לפתות אותו כמה פעמים, אך ישו עמד בכל הניסיונות. לאחר מכן פנה השטן מעליו וישו הלך לגליל.
הבשורה על-פי מרקוס מזכירה את האירוע במשפט אחד: ”במדבר שהה ארבעים יום כשהשטן מנסה אותו. הוא היה שם עם החיות, והמלאכים שרתוהו.”[1]. לעומתה, הבשורה על-פי לוקאס[2] והבשורה על-פי מתי[3] מפרטות את ההתרחשות באריכות וכוללות את הדו-שיח שהתנהל בין ישו לשטן. הבשורה הרביעית, הבשורה על-פי יוחנן, אינה מזכירה את האירוע כלל. הרכב זה של תיאורים מעלה את הסברה שמקור הסיפור הוא במסמך ה-Q[4].
על פי המסורת הנוצרית התקיימו המפגש בין ישו לשטן והפיתויים הראשון והשלישי על הר קרנטל, שנמצא מערבית ליריחו, ושם נבנה מנזר קרנטל שמקור שמו בארבעים ימי הצום (המספר 40 בלטינית הוא Quadraginta). הפיתוי השני התרחש לפי המסורת על הר הבית, במקדש עצמו, או בפינה הדרום-מזרחית של ההר.