סנאיים
משפחת יונקים מסדרת המכרסמים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סְנָאִיִּים[1] (שם מדעי: Sciuridae) הם משפחה של יונקים מסדרת המכרסמים. במשפחה 274 מינים ב-50 סוגים (לפי מיון אחר 278 מינים ב-51 סוגים). משפחת הסנאיים מגוונת מאוד במיניה, כפי שניתן לראות, למשל, בשונות בין הסנאי האפור לבין הסנאי הדואה, סנאי אדום גרון (Callosciurus) והמרמיטה.
סנאיים | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | מכרסמים |
תת־סדרה: | דמויי סנאי |
משפחה: | סנאיים |
שם מדעי | |
Sciuridae ולדהיים, 1817 | |
מינים אחדים במשפחה מפגינים התנהגות חברתית מפותחת ביותר, המסייעת להם בהגנה מפני טורפים ובשימור הטריטוריה, כמו אצל הנובחנית. מינים אחרים, כמו הטמיאס הקטן, חיים בפרישות מרבית חייהם ונפגשים רק למטרות רבייה. משקלם של מרבית הסנאיים הוא בטווח של 0.4-0.25 ק"ג, וגודלם 23–25 ס"מ. יוצאים דופן הם הסנאי הפיגמי (Myosciurus) המגיע לגודל מרבי של 7 ס"מ, הסוג רטופה המגיע לאורך 91 ס"מ ולמשקל 3 ק"ג, והמרמיטה האלפינית, שמשקלה עשוי להגיע ל-8 ק"ג. הגדולה שבסנאיים היא המרמיטה השעירה, שמשקלה עשוי להגיע ל-13 ק"ג.
הסנאים פעילים במהלך היום והם שוכני יערות. תזונתם מתבססת בעיקר על חומר צמחי, כגון אגוזים, זרעים ופטריות, ואף על חרקים, ביצים וחסרי חוליות קטנים. הם מיומנים בטיפוס ובקפיצה מעץ לעץ. הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים ומגדלים את צאצאיהם.
לסנאים יש זנב ארוך ופרוותי. שיניהם החותכות התחתונות של הסנאים יכולות להיפתח באמצעות שריר מיוחד, ובעזרתן הם מפצחים אגוזים. בתחילה הם מכרסמים חור קטן בקליפת האגוז ולאחר מכן מכניסים לתוכו את שיניהם ומבקעים אותו. סנאים צפוניים אוגרים בבוא הסתיו אגוזים ובלוטים. במהלך החורף הם נכנסים לתרדמת חורף. במהלך התרדמת הם מקיצים מעת לעת על מנת לאכול ממאגרי המזון.
מגוון המינים, על שלל התנהגותם וצורותיהם, והאפשרות לצפות בפעולתם בשעות היום, הופכים את הסנאיים ליצורים מוכרים ומסקרנים ביותר. כמו כן הם מושאי מחקר בתחומים רבים ומגוונים על ידי הזואולוגים בארצות מוצאם.
בישראל נציגה היחיד של משפחת הסנאיים הוא הסנאי הזהוב, החי בחרמון. צבעו הבולט ביותר הוא אפור, אך יש לו גם גוון צהוב. בעבר היה נפוץ יותר בישראל, אך כיום, עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא נתון בסכנת הכחדה.