Loading AI tools
מנצח אנגלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סר סיימון דניס ראטל (אנגלית: Simon Denis Rattle; נולד ב-19 בינואר 1955) הוא מנצח אנגלי. את שמו העולמי עשה לראשונה בעת שכהן כמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם.
 | |
| לידה |
19 בינואר 1955 (בן 69) ליברפול, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Simon Denis Rattle |
| מוקד פעילות |
ברמינגהאם, ברלין |
| תקופת הפעילות |
מ-1974 |
| מקום לימודים |
סנט אן קולג' (אוקספורד), קולג' ליברפול |
| עיסוק | מנצח |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר, כינור, כלי הקשה |
| חברת תקליטים |
EMI |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.simonrattle.co.uk | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ראטל נולד בליברפול. הוא למד נגינה בפסנתר ובכינור, אבל את פעילותו בתזמורות התחיל כנגן כלי הקשה. הוא החל ללמוד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון בשנת 1971. שם ניתנה לו מדי פעם הזדמנות לנצח, וב-1974, שנת סיום לימודיו, זכה בתחרות הניצוח על שם ג'ון פלייר. כאשר היה עדיין תלמיד באקדמיה, ארגן וניצח על ביצוע מרשים במיוחד של הסימפוניה השנייה של מאהלר, ואז איתר אותו בעל סוכנות המוזיקאים מרטין קמבל-וייט בחיפושיו אחרי כישרונות צעירים.
בשנת 1974 התמנה ראטל לעוזר מנצח של התזמורת הסימפונית של בורנמות', ובשנת 1977 לעוזר מנצח של התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול. אבל הייתה זו תקופת כהונתו בתזמורת ברמינגהם, משנת 1980 עד 1998, שמשכה אליו את תשומת לבם של המבקרים ושל קהל המאזינים. לא זו בלבד שהוא עצמו והתבלט והתפרסם הרבה יותר בתקופה זו, אלא שגם התזמורת הפכה בתקופתו לאחת המפורסמות ביותר בבריטניה. כאשר פרש ממשרתו שם, הוזכר שמו בין גדולי המנצחים ותזמורת ברמינגהם נמנתה עם הטובות בתזמורות העולם.
בשנת 1999 התמנה ראטל לממשיכו של קלאודיו אבאדו כמנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין, משרה הנחשבת לאחת היוקרתיות ביותר בעולם הניצוח. המינוי, שעליו הוחלט בהצבעה בין חברי התזמורת, לא התקבל פה אחד, משום שאחדים מחברי התזמורת, השמרנית מטבעה, העדיפו את דניאל בארנבוים למשרה זו. אף על פי כן, ראטל קנה גם את לב מתנגדיו בכך שסירב לחתום על החוזה עד שיובטח שכל חבר בתזמורת יקבל שכר הוגן על עבודתו.
עם עזיבתו לגרמניה יצא ראטל במתקפה שנויה במחלוקת על גישת בריטניה לתרבות ועל דלות המימון שניתן לה. כמו כן גינה את היחס לאמנים בתנועת "בריטארט". בתגובה, תקפו אותו בבריטניה על חוסר הבנתו בתרבות מושגית וחזותית.
בתקופת מינויו, שינה ראטל את ארגון הפילהרמונית של ברלין כך שפעילויות התזמורת נתונות יותר לשליטת חבריה ופחות לזו של פוליטיקאים. כמו כן וידא עלייה משמעותית במשכורותיהם של חברי התזמורת, לאחר הירידה בשנים שקדמו להצטרפותו לתזמורת. הקונצרט הראשון שלו כמנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין התקיים ב-7 בספטמבר 2002. בתוכנית הקונצרט היו "אסילה" של תומאס אדס והסימפוניה החמישית של מאהלר. הקונצרט זכה לביקורות נלהבות מצד העיתונות והוקלט על תקליטור ועל DVD על ידי חברת EMI. סיימון ראטל היה מנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין עד שנת 2018.
בספטמבר 2017 נכנס לתפקיד המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של לונדון ושם יישאר בתפקיד עד שנת 2023. אז יתחיל את תפקידו כמנצח הראשי החדש של תזמורת רדיו בוואריה.
ראטל מנצח על קשת רחבה של יצירות, מהן בכלים אותנטיים לתקופה, אולם הוא נודע בעיקר בפרשנויותיו למלחינים מראשית המאה ה-20. הוא ידוע גם כתומך נלהב במוזיקה מודרנית. טיפולו הקפדני בכמה מן היצירות הרומנטיות הגדולות יצר סגנון נלהב ומתוח במידת מה. דוגמה לכך אפשר למצוא בביצוע החדש שלו למחזור הסימפוניות של בטהובן עם הפילהרמונית של וינה - אף כי הסגנון של נגינת התזמורת נותר וינאי במובהק, אפשר להבחין בצליל שלה גוון של "כלים תקופתיים", שבזכותו כל המחזור נשמע אחד הרעננים והמזהירים ביותר בשנים האחרונות. הקלטותיו האחרונות עד כה עם תזמורת ברלין מתקבלות, בדרך כלל, בחיוב, בייחוד הפואמות הסימפוניות של דבוז'אק ו"הים" של דביסי. מגזין גרמופון שיבח את הקלטת "הים" והשווה אותה לטובה עם פרשנויות של המנצחים שקדמו לראטל, קלאודיו אבאדו והרברט פון קאראיין. סיימון ראטל עבד גם עם מקהלת הילדים מטורונטו, בעלת השם העולמי.
סיימון ראטל הוא חתן פרס וולף לשנת 2012, יחד עם זמר הטנור פלאסידו דומינגו. ב-2014 הוענק לו אות מסדר ההצטיינות מהמלכה אליזבת.[1]
אתר האינטרנט הרשמי של סיימון ראטל
סיימון ראטל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סיימון ראטל, באתר AllMovie (באנגלית)
סיימון ראטל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סיימון ראטל, באתר ספוטיפיי
סיימון ראטל, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
סיימון ראטל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיימון ראטל, באתר דיזר
סיימון ראטל, באתר Discogs (באנגלית)
סיימון ראטל, באתר Songkick (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
