Loading AI tools
פילוסופית צרפתייה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימון וייל (בצרפתית: Simone Weil; 3 בפברואר 1909 – 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה-צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.
לידה |
3 בפברואר 1909 פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
24 באוגוסט 1943 (בגיל 34) אשפורד, הממלכה המאוחדת |
מקום קבורה | Bybrook Cemetery |
השקפה דתית | Nondenominational Christianity |
מקום לימודים | תיכון הנרי הרביעי, סורבון, אקול נורמל סופרייר, Lycée Fénelon, Paris |
תחומי עניין | מחשבה מדינית, מטאפיזיקה, שירה, פילוסופיה של המוסר, קוסמוגוניה |
עיסוק | פילוסופית, אשת איגוד מקצועי, לוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית, כותבת יומן, משורר, סופרת, אוטוביוגרפית, מורה בתיכון, מתרגמת |
הושפעה מ | הברית החדשה, בהגווד גיטא, אפלטון, אריסטו, סוקרטס, אוגוסטינוס, אקווינס, מור, פישר (אנ'), ארסמוס, מונטיין, יום, גיבון, וולטר, רוסו, דקארט, גינון (אנ'), שפינוזה, קאנט, מישל, מרקס, פרויד, ניטשה, דרווין, הומרוס, אלן |
השפיעה על | אלבר קאמי, ג'ורג'יו אגמבן, אייריס מרדוק, אן קרסון, פאולוס השישי, פרנציסקוס, דורותי דיי, פלאנרי או'קונור, תומאס מרטון (אנ'), פיטר ווינץ' (אנ'), צ'סלב מילוש, יאנוש פילינסקי, ז'אן-לוק גודאר, קורנל ווסט, טימותי קלר, פנקג' מישרה, כריסטיאן ווימן, רוג'ר סקרוטון, סוזן סונטאג |
מדינה | צרפת |
יצירות ידועות | The Need for Roots, Reflections Concerning the Causes of Liberty and Social Oppression, Notebooks, La condition ouvrière, Gravity and Grace, Oppression and Liberty |
פרסים והוקרה | Ambassadors' Prize (1950) |
חתימה | |
סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי וחונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.
בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.
במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידיאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פרסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34 כתוצאה ממחלת השחפת[1]. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.
ב-2018 התקיים בישראל כנס בינלאומי העוסק בהיבטים תאורטיים, השוואתיים והיסטוריים של הגותה וברלוונטיות שלה לחברה ולפוליטיקה של זמננו[2].
וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים, כך שהפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, אף על פי שחלקים רבים בהגותה אינם תלויים בהכרה הנוצרית שלה, והם ניתנים להילמד ולהיקרא באופן עצמאי. ליהדות רחשה וייל התנגדות ותיעוב. מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.