סוללת מצור
אמצעי הנדסי, שנועד לסייע לכיבוש מבצרים וערים מוקפות חומה, בעיקר בעת העתיקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמצעי הנדסי, שנועד לסייע לכיבוש מבצרים וערים מוקפות חומה, בעיקר בעת העתיקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוללת מצור היא אמצעי הנדסי, שנועד לסייע לכיבוש מבצרים וערים מוקפות חומה, בעיקר בעת העתיקה. השימוש בסוללות מצור הופיע כבר אצל צבא אשור, במהלך מסעות הכיבוש של האימפריה האשורית, ונעשה בהן שימוש נרחב גם על ידי צבאות אחרים בעת העתיקה (כמו למשל, הצבאות בעולם ההלניסטי), ובמיוחד על ידי הצבא הרומי במהלך הטלת מצור והסתערות על ערים ומבצרים, שהגישה אליהן הייתה קשה, או שחומותיהן היו גבוהות במיוחד (כמו בכיבוש מצדה ובמצור על אוואריקום). הסוללה הוקמה בדרך כלל מבולי עץ שנכרתו מהסביבה, אבנים ועפר. היא טיפסה בשיפוע אל מול החומה או המבצר, עד סמוך לשיא גובהם. בקצה הסוללה נבנה משטח לחימה מיושר, שאפשר לכוח התוקף לטפס על החומות בעזרת סולמות, או להציב עליו מגדלי מצור וכלי מצור שונים, במטרה להבקיע את החומה או לפגוע בלוחמים המגִנים העומדים על החומה, ולמנוע מהם לשבש את מאמצי ההבקעה של החומה.
המילה "סוללה" מוזכרת כבר בתנ"ך מספר פעמים בצד השורש ש-פ-כ: "שפיכת סוללה על העיר". רוב האזכורים מופיעים בהקשרים של המצורים על ירושלים שערכו סנחריב מלך אשור (701 לפנה"ס) ונבוכדנצר מלך בבל (587-586 לפנה"ס. מצור זה הסתיים בחורבן בית המקדש הראשון). בספרות חז"ל לא נמצא כל שימוש במילה זו או בתרגומה. הפרשנים נחלקו בפירוש המילה סוללה; מחבר הספר יוסיפון, בן המאה ה-10, בתארו את המצור שערך טיטוס - ראה אותה ככלי מצור, וכמותו סברו גם הרלב"ג ורבי אברהם הרופא פורטלאונה. "שפיכת סוללה" הובנה אצלם כירייה מתוך כלי ארטילרי - בליסטרה המשליכה כמות גדולה של אבנים. למשמעות זו יש תימוכין ממדרש איכה רבה. לעומתם, פרשני המקרא רש"י, רבי דוד אלטשולר (בספרו המצודות) והמלבי"ם מפרשים כי הכוונה לסוללת עפר הנשפכת מול העיר כדי לאפשר לחימה ממנה (סוללת מצור).
בספרות ההשכלה וכן בעיתונות העברית בראשיתה שימשה ה"סוללה" כסוללת עפר. התרגום של "סוללה" כנשק ארטילרי - קבוצת כלי ירייה (ובשלב זה - התותחים המודרניים) הופיעה בעיתונות לראשונה רק ב-1877 (בעיתון הצפירה).
השימוש של "סוללה" עבור סוללה חשמלית ("בטרייה") הופיע מאוחר יותר - רק בשנות ה-30 של המאה ה-20. העתקת המילה למשמעות זו נבעה מ-battery האנגלית ו-batterie הצרפתית, המשמשות אף הן משמעות כפולה - לסוללה החשמלית לצד הארטילריה.[1]
סוללת המצור הקדומה ביותר, שנמצאו ראיות ארכאולוגיות לקיומה, היא הסוללה שהוקמה על יד צבאו של סנחריב מלך אשור מול העיר לכיש (כיום תל לכיש) במהלך מסע כיבושיו בארץ ישראל (701 לפנה"ס). הסוללה היא הסוללה האשורית היחידה שנמצאה במזרח הקרוב, אך ידוע ממקורות שונים, שהצבא האשורי השתמש בסוללות מצור גם במקרים נוספים. הסוללה האשורית בלכיש נבנתה מאבנים שנאספו בסביבה ונשפכו כנגד המדרון התלול של לכיש. את שכבת האבנים העליונה ציפו האשורים בטיט כדי שיוכלו לנוע עליה בקלות. בקצה העליון של הסוללה יצרו האשורים משטח עפר מיושר, כדי שיוכלו להציב עליו את אילי המלחמה בהם תקפו את החומה.
הסוללה האשורית הייתה שונה מסוללות המצור הרומיות שבאו אחריה; בעוד שהסוללות הרומיות הן צרות וארוכות, הסוללה האשורית הוקמה בצורת מניפה: בבסיסה היא רחבה ביותר, ועם התנשאותה היא הלכה והפכה לצרה יותר. מידותיה המשוערות הן 75-70 מטרים רוחב הבסיס, 25 מטרים רוחב הקצה העליון, 16 מטרים גובה. בתבליט האשורי נראים חמישה אילי מלחמה התוקפים את החומה, וכפי הנראה היה מספיק ברוחב פסגתה להצבת חמישה אילים אלו זה בצד זה.
שרידי הסוללה ניכרים עד היום באתר תל לכיש. המשלחת הבריטית שערכה במקום חפירות ארכאולוגיות נרחבות בשנים 1938-1932 בראשות ג'יימס לסלי סטרקי פינתה חלק גדול מהסוללה. בקצה החפירה שביצעו נוצר מעין חתך המאפשר לראות דרכו את מדרון התל ואת שכבת אבני הסוללה שנשפכו כנגדו.[2]
בצבא הרומי היו הסוללות טקטיקה שיטתית ששימשה את הצבא הרומי בהכנעת ערים מבוצרות בחומות איתנות. הסוללה הרומית הייתה צרה וארוכה; רוחבה בתחתיתה היה זהה לרוחבה בפסגתה.
ישנם אזכורים על שימוש בסוללות מצור כבר במצור על אתונה ופיראוס (אנ') (87-86 לפנה"ס) שבמלחמת מיתרידטס הראשונה. באמצעות מערך סוללות שנבנו מעצים, אבנים ועפר, הצליח המצביא הרומאי סולה שהקים אותן, להרוס את החומה המחברת בין אתונה ופיראוס, ובהמשך להכניע את הערים.[3]
שימוש נוסף בסוללות התבצע במצור על אוואריקום שנערך בשנת 52 לפנה"ס, במהלך מלחמת גאליה. יוליוס קיסר מצא את העיר אוואריקום (בורז' המודרנית) מבוצרת היטב, וכדי להכניעה היה עליו לערוך מצור מסודר. קיסר בנה מול שני שערי העיר סוללות באורך של 100 מטרים שהגיעו עד לגובה של 24 מטרים, עליהן קידם מגדלי מצור. ניסיונות התקיפה וההצתה של הגאלים נכשלו, ועם השלמת הסוללה נכבשה העיר ותושביה נטבחו ברובם.
במהלך המצור על ירושלים שהביא לסיום המרד הגדול בשנת 70 לספירה, בוצעה מלאכת ביקוע החומות בעזרת טכניקת הסוללות, לאחר שכל אמצעי הכיבוש האחרים כשלו. גם במהלך כיבוש מצדה בשנת 73 השתמשו הרומאים לכיבוש המבצר בעזרת טכניקה זו.
