Loading AI tools
סופר מצרי (1911–2006) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נגיב מחפוז (בערבית: نجيب محفوظ, הגייה מצרית: [næˈɡiːb mɑħˈfuːzˤ], בתעתיק מדויק: נגיב מחפוט'; 11 בדצמבר 1911 – 30 באוגוסט 2006) היה סופר ואינטלקטואל מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988.
 | |
| לידה |
11 בספטמבר 2001 קהיר, מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 2006 (בגיל 4) גיזה, מצרים |
| שם לידה |
نجيب محفوظ عبد العزيز إبراهيم أحمد الباشا |
| מדינה |
ח'דיוות מצרים, רפובליקת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, ממלכת מצרים, סולטנות מצרים, מצרים |
| מקום קבורה |
קהיר |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קהיר |
| שפות היצירה |
ערבית |
| סוגה |
סיפור קצר |
| יצירות בולטות |
אדם מכובד, חלומות על תקופת השיקום, Mirrors (novel), פטפוטים על הנילוס, מסעו של אבן פטומה, דלת העם, התחלה וסוף, סיפורים משכונתנו, אל-קרנק, Autumn Quail, Wedding Song, החי באמת, הקבצן, היום שבו נרצח המנהיג, סמטה בקהיר, מיראמר, רדופיס, הדרך, בני שכונתנו, הטרילוגיה הקהירית, הגנב והכלבים, לעג הגורל, אלף לילה ויום, The Mirage |
| תקופת הפעילות |
1932–2004 (כ־72 שנים) |
| הושפע מ |
טה חוסיין, ג'יימס ג'ויס, Salama Musa, מרסל פרוסט |
| בן או בת זוג |
Atiyatullah Ibrahim (1954–2006) |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מחפוז נולד בקהיר למשפחה מוסלמית אדוקה בת למעמד הבינוני, הבן השביעי והצעיר ביותר במשפחתו. מרבית ילדותו עברה בשכונת אל-גמאליה (לא רחוק משוק ח'אן אל-חלילי), ומאוחר יותר עברה משפחתו לרובע אל-עבאסיה. שתי השכונות מופיעות תדיר בכתביו. כילד בן שבע, היה עד להתקוממות בשנת 1919 כנגד השלטון הבריטי, ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.
מחפוז למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה המצרית (כיום אוניברסיטת קהיר). במהלך לימודיו נחשף למדע ולרעיונות סוציאליסטים. לאחר מכן עבד כפקיד בשירות המדינה בתפקידים שונים במנגנוני התרבות והצנזורה התרבותית, עם פרישתו הגיע לדרגת יועץ במשרד התרבות. הוא התחתן בגיל 43 ונולדו לו שתי בנות.
לאורך השנים כתב עשרות רומנים ומאות סיפורים קצרים שרבים מהם תורגמו לשפות רבות, ועובדו לקולנוע. בנוסף כתב עשרות תסריטים לסרטים וחמישה מחזות. הוא עבד במערכת העיתון "אל-אהראם" בו גם פרסם בהמשכים כמה מספריו.
בשנת 1988 זכה בפרס נובל לספרות. במעמד מתן הפרס הודגשו היצירות: "הטרילוגיה הקהירית", "בני שכונתנו", "סמטה בקהיר", "הגנב והכלבים" ו"פטפוטים על הנילוס". הרומן "בני שכונתנו" פורסם בחלקים בעיתון "אל-אהראם" בקהיר בשנים 1959–1960, אך נאסר לפרסום כספר שלם במצרים ובארצות ערב (למעט לבנון) עד שנותיו האחרונות של מחפוז.
מחפוז מת ב-30 באוגוסט 2006, בן 94 במותו.
יצירתו של מחפוז ובעיקר סיפוריו הקצרים משקפים את הריאליזם המאפיין את חיי התושבים הרבים בעיר הכרך הגדולה קהיר. בה בעת, עבודתו משקפת אמת אוניברסלית על טבע האדם. בכך יצירתו חוצה גבולות אתניים, דתיים, ולאומיים בהדגישה את מצב האדם ביחס לסוגיות כחרות, עוני, שוויון וקידמה. שילוב זה הוא שהעניק למחפוז את שמו הבינלאומי כגדול הסופרים הערביים בדורות האחרונים.
למרות השינויים הגדולים שחלו בסגנון כתיבתו של מחפוז, תפיסת עולמו נותרת ללא שינוי - בכל סיפור מכניס מחפוז את השקפתו הסוציו-פוליטית על קיומו של האדם: האדם אינו אמור לבטל את זמנו לחיפוש חסר תועלת אחר הגשמה עצמית - הסיכוי היחידי לגאולה הוא על ידי התנהגות חיובית ואחראית לשפר את חייו ואת חיי סביבתו. בכל ספריו הדמויות היחידות הזוכות לגאולה הן אלו המראות מודעות והתחשבות באחר ממניעים אלטרואיסטים. גם ראיית העולם של מחפוז נשארה דומה לאורך תקופת יצירתו הארוכה: העולם הוא מקום עגמומי וטרגי, אך בכל זאת אפשרי בו שינוי בזכות מאבקו הבלתי מתפשר של האדם לצדק וההתקדמות הטכנולוגית. עם זאת, פעמים רבות ההתקדמות לעבר הצדק מצריכה את מות הגיבור.
נהוג לחלק את יצירתו הספרותית של מחפוז לשלוש תקופות:
יצירתו של מחפוז משנות השישים, ובייחוד אחרי התבוסה של מלחמת ששת הימים, מעולם לא איבדה את משמעותה הפוליטית ואת הביקורת החברתית-פוליטית.
מאמצע שנות השבעים יצירתו הספרותית של מחפוז אינה יכולה להיות משויכת לז'אנר יחיד ואין בה אחידות סגנונית. נובלות מסוימות נוטשות את נורמות הכתיבה המקובלות בספרות המערבית - עקרון אחדות היצירה, הסדר הכרונולוגי. המבנה הספרותי של יצירות אלו מצביע על חזרה אל מוטיבים של הספרות הערבית הקלאסית כמו "סיפורי אלף לילה ולילה".
גם בכתביו הספרותיים וגם במאמריו לעיתונות מטיף מחפוז לצדק חברתי, אותו הוא רואה כחלק בלתי נפרד מן המוסר האישי. מחפוז נחשב בעולם הערבי לליברל ולדמוקרט. הצגתן של בעיות חברתיות ודתיות בחברה המצרית קנתה למחפוז אויבים רבים.
ספרו של מחפוז "בני שכונתנו" (1959) נחשב לשנוי במחלוקת במיוחד כיוון שהוא מתאר את חייהן של דמויות נערצות במסורת המוסלמית כמשה, ישו ומוחמד, כאזרחים מצריים רגילים. הספר נאסר להפצה במצרים ובכל העולם הערבי, פרט ללבנון, בטענה של חילול הקודש. בשנות השמונים טען השייח' עומר עבד א-רחמן, מראשי האחים המוסלמים במצרים, כי אילו היה מחפוז מוצא להורג בעקבות חילול הקודש על "בני שכונתנו" לא היה סלמאן רושדי מעז להוציא את ספרו "פסוקי השטן". למרות זאת מעולם לא הוצאה פתווה רשמית הקוראת להריגתו של מחפוז. בשנת 1994 ניסה קיצוני מוסלמי להתנקש בחייו של מחפוז[1], אך הצליח רק לפצוע באופן קשה את הסופר בן ה־82. לאחר ניסיון ההתנקשות נאלץ מחפוז לנוע רק בליווי מאבטחים חמושים. רק לאחר ניסיון הרצח יצא "בני שכונתנו" מרשימת הספרים האסורים במצרים.
בתקופת כהונתו של אנואר סאדאת נחשב מחפוז לתומך בקווי המדיניות הרשמית של שלום עם ישראל. תמיכתו בשלום עם ישראל הפכה אותו, כמו את הנשיא סאדאת, למוקצה בחלקו הגדול של העולם הערבי, כך שעד השנים האחרונות ספריו היו אסורים להפצה במדינות כסוריה ועיראק. הגם שתמך בשלום עם ישראל, מעולם לא חדל מחפוז לבקר את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים.
נגיב מחפוז (1911-2006), דף שער בספרייה הלאומית
נגיב מחפוז, ברשת החברתית Goodreads
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על נגיב מחפוז, 21 בינואר 2013Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
