Loading AI tools
זמרת אופרה אוסטרית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריאן גולץ-גולדלסט לבית בלוקושטולצקי (בגרמנית: Marianne Golz-Goldlust; 30 בינואר 1895 – 8 באוקטובר 1943) הייתה זמרת אופרה ושחקנית ילידת אוסטריה. לגולץ הייתה קריירה מצליחה במזרח אירופה בתחילת שנות העשרים. מאוחר יותר עברה לפראג, צ'כוסלובקיה, והפכה למבקרת תיאטרון. היא נישאה לעיתונאי היהודי הנס גולדלסט בשנת 1929. כאשר הנס נעצר על ידי הנאצים בשנת 1939, גולץ הצליחה לשחררו, ועזרה לו ולקרוביו לברוח לאנגליה. היא שהתה בפראג כדי לסייע להתנגדות, הסתירה בביתה פליטים יהודים, עסקה בהברחת משאבים כספיים והעברת מידע אודות מעברים בטוחים בין הגבולות, גיוס חברי התנגדות חדשים וקיום פגישות התנגדות בביתה.
 | |
| לידה |
30 בינואר 1895 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
8 באוקטובר 1943 (בגיל 48) פראג, הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה |
| מדינה |
אוסטריה, גרמניה הנאצית |
| מקצוע |
זמרת אופרה, שחקנית תיאטרון, שחקנית |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| שנות הפעילות | 1939 – 8 באוקטובר 1943 (כ־4 שנים) |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (9 ביוני 1988) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מריאנה גולץ |
  | |
לאחר שהיא וכמה מחברי התנגדות אחרים נעצרו על ידי נאצים בשנת 1942, התוודתה על חלקה בהתנגדות וטענה כי מקורביה חפים מפשע ובכך הבטיחה את שחרורם בהצלחה. ניסיונות משפחתה לשחררה לא צלחו בסופו של דבר. במאי 1943 היא נידונה למוות על ידי הנאצים והוצאה להורג בגיליוטינה באוקטובר אותה שנה.
מריה אגנס בלוקושטולשקי נולדה ב-30 בינואר 1895 בווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית דאז, לאם צ'כית ואב פולני (שניהם קתולים). הייתה לה אחות בשם רוסי.[1] אחרי התיכון, בלוקושטולסקי התאמנה כזמרת אופרה ורקדנית בלט. היא קיבלה את שם הבמה מריאן טולסקה. בתחילת שנות העשרים הופיעה על במות האופרה בלינץ, שטוטגרט וזלצבורג, עבדה עם המלחין האוסטרי ניקו דוסטל ושרה אופרטות לצד הטנור ריכרד טאובר. במהלך תקופה זו נישאה והתגרשה פעמיים.[2]
בשנת 1924 עברה בלוקושטולסקי לברלין, שם פגשה את העורך והעיתונאי היהודי הנס גולדלסט. השניים נישאו בשנת 1929.[3] הנס אימץ באופן לא רשמי את שם המשפחה 'גולץ' כדי למנוע סטיגמה חברתית סביב שמות שנשמעים יהודיים באופן מסורתי בגרמניה, ולכן כאשר מריאנה התחתנה איתו היא אימצה את שם המשפחה גולץ-גולדלסט.[2] בני הזוג עברו לפראג בשנת 1934, וגולץ-גולדלסט החלה לעבוד כמבקרת תיאטרון.
כאשר גרמניה פלשה לפראג בשנת 1939,[1] הנס נעצר. גולץ שחררה אותו בהצלחה ועזרה לו לברוח לאנגליה. היא גם עזרה לאמו של הנס ולאחותו להימלט מהארץ.[3] במקום להצטרף אליהם בבטחה, החליטה גולץ להישאר בפראג כדי לעזור ליהודים נוספים, שנרדפו על ידי הנאצים. היא החלה לקיים מפגשים חברתיים בביתה למציאת משתפי פעולה, ועד מהרה פגשה את מארגן ההתנגדות המקומי אוטוקר זפוטצקי, שרשת ההתנגדות שהקים, סייעה בהברחת פליטים מפראג. גולץ גייסה אנשי התנגדות חדשים מצ'כוסלובקיה ואוסטריה,[4] וסייעה לפליטים יהודים בבריחתם כשהיא מקשרת בין היהודים הנרדפים לפעילי ההברחה תוך כדי העברת משאבים כספיים מעבר לגבולות. היא גם החביאה פליטים בביתה, המשיכה לקיים ישיבות לפעילי התנגדות, ועזרה בהעברת מידע חשוב על תנאי העיר פראג ותושביה לממשלת צ'כיה הגולה באנגליה.[2]
ב-19 בנובמבר 1942[3] גולץ-גולדלוסט וכמה מחבריה לתנועת ההתנגדות שלה נעצרו על ידי הנאצים. גולץ התוודתה מיד ואמרה לחוקריה כי היא חברת ההתנגדות היחידה בקבוצה, וכתוצאה מכך האחרים שוחררו.[2] גולץ הוחזקה בכלא פנקרס (אנ'), שם המשיכה לכתוב בקביעות מכתבים לחברים ואנשי קשר. המכתבים נכתבו על שאריות נייר והוברחו מהכלא בכל פעם שהביאו לה ארוחות.[1]
אף על פי שמשפחתה של גולץ נקטה באמצעים חוקיים כדי לשחררה, רוב עורכי הדין לא היו מוכנים לסכן את עצמם מחשש לזעם הרשויות הגרמניות בגלל טענה להגנתה. עורכת הדין הצ'כית מארי שראמק הסכימה לבסוף לקבל את התיק, אך לא הצליחה לשחררה[4] למרות פנייה לבית המשפט העליון הגרמני המיוחד ולשר המשפטים של הרייך.[2] במאי 1943 נידונה מריאנה גולץ למוות בגין מעשיה. היא הוצאה להורג בגיליוטינה ב-8 באוקטובר 1943.[3]
בשנת 1946 נאספו ופורסמו מכתביה כספר שכותרתו זאלוג'י (אני מאשים), ומאוחר יותר בתרגום לגרמנית בשם "דר-גרוסה טאג" (היום הגדול). סיפורה הוצג בשידורי רדיו, מאמרים ומחזה. ביוני 1988, מריאנה גולץ הוכרה רשמית על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם על פעילותה בזמן מלחמת העולם השנייה להצלת יהודים.[1] עץ זית נשתל לכבודה בשדרת הזיכרון ביד ושם בישראל.[2]
בשנת 2011, מרכז הזיכרון לתנועת התנגדות גרמני ערך תערוכה מיוחדת שהתמקדה בחייה.[5]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
