מארי

מארי (באכדית: 𒈠𒌷𒆠,‏ ma-ri^ki) הייתה עיר-מדינה עתיקה חשובה על גדתו המערבית של נהר הפרת. העיר הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפנה"ס, ושיא פריחתה היה בין 2900 לפנה"ס ל-1759 לפנה"ס, עת נחרבה על ידי חמורבי מלך בבל. בשיאה הייתה מרכז מדיני, כלכלי, ותרבותי חשוב בעולם העתיק.

ערך זה עוסק בעיר עתיקה בסוריה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מארי (פירושונים).

מארי

שרידי הזיקורת במארי
מידות
רוחב	1,000 מטר
שטח	600 דונם
קוטר	600 מטר
גובה מעל פני הים	כ-190 מטר
היסטוריה
תרבויות	התרבות המסופוטמית
תקופות	תקופת הברונזה
נבנה	2900 לפנה"ס בערך
ננטש	1759 לפנה"ס
סוג	תל
אתר ארכאולוגי
התגלה	1933
חפירות	1933–1939 1951–1956 מ-1960
ארכאולוגים	אנדרה פארו (אנ') משלחת צרפתית מטעם מוזיאון הלובר
מצב	הרוס
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	סוריה סוריה
קואורדינטות	34°32′58″N 40°53′24″E
מארי (למפת סוריה מוגדלת)   דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים התיכון ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה מארי (למפת סוריה רגילה)   דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים התיכון ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה מארי

מפת הממלכות הגדולות במסופוטמיה בשנת 1764 לפנה"ס, לפני כיבוש מארי על ידי בבל. הממלכות הבולטות: ימחד, מארי, קטנה, אשנונה, אשור ובבל

שרידי ארמונו של זמרי-לים במארי

הריסות העיר החפורות שוכנות כיום בתל חרירי (تل حريري) בסוריה.

תולדות העיר

מארי הייתה מיושבת מאז האלף החמישי לפנה"ס, אך עיקר חשיבותה הייתה באלף השלישי והשני לפנה"ס. יושבי מארי היו עם שמי, נחשבים כחלק מההגירה האכדית והאבלית, ובהמשך האמורים.

תור הזהב הראשון

החל מ-2900 לפנה"ס שגשגה העיר הודות למיקומה כנקודת מעבר בין הערים השומריות של מסופוטמיה תחתית לבין הערים שבצפון סוריה. שומר נזקקה לחומרי בניין כגון עץ ואבן מצפון סוריה, שהועברו דרך מארי.

החורבן הראשון

לאחר תקופת השגשוג חרבה מארי בסביבות 2350 לפנה"ס. חורבן זה גרם לירידה בחשיבות האזור והעיר קטנה עד לכדי כפר. דעות ההיסטוריונים חלוקות באשר לזהות המחריב; יש הסוברים כי היה זה סרגון מאכד (אשר הצהיר על מעבר במארי במסעו המפורסם מערבה), אחרים סבורים כי היו אלו בני אבלה, היריבים המסחריים המסורתיים של מארי.

תור הזהב השני

מעמד העיר שוקם תחת שלטון השושלת האמורית. תור הזהב השני החל בסביבות 1900 לפנה"ס. שתי תגליות ארכאולוגיות משמעותיות מתוארכות לתקופה זו. תגלית אחת היא ארמונו של זמרי-לים, מלך מארי, שהכיל למעלה מ-300 חדרים. ארמון זה היה כפי הנראה הגדול בתקופתו והיה מוכר בממלכות ובערים השכנות. כפי הנראה, הן ירים-לים מלך ימחד והן מלך אוגרית הביעו את תשוקתם לבקר בארמון כדי לחזות בתפארתו במו עיניהם. הארמון המפואר הכיל מגוון חדרים, אגפים ואולמות ששימשו למטרות שונות, בין השאר מקדש, מחסנים, חדרי רחצה ועוד. בארמון נמצאו גם ציורי קיר גדולים בנושאים דתיים.

תגלית נוספת היו גנזכי המדינה שנבנו בתקופה זו. נתגלו 25,000 לוחות בכתב יתדות מגנזכים אלו. לדברי אנדרה פארו הלוחות "הביאו לבדיקה מחודשת של התיארוך ההיסטורי של המזרח הקרוב בעת העתיקה וסיפקו למעלה מ-500 שמות מקומות חדשים, די כדי להתוות מחדש את המיפוי הגאוגרפי של העולם העתיק."

החורבן הסופי

מארי נחרבה בשנית בסביבות 1759 לפנה"ס בידי חמורבי. עדות לכך נמצאה בלוחות רבים מגנזכי המדינה, שמגוללים את בגידתו של חמורבי בבעל בריתו לשעבר זמרי-לים ובהבסתו בקרב. לאחר חורבן זה היו התיישבויות פזורות, של אשורים ובבלים, אך מארי נותרה כפר עד הגעת היוונים, ולאחר מכן נעלמה מעל בימת ההיסטוריה.

תעודות מארי

מתחילת החפירות התגלו למעלה מ־25,000 לוחות חרסית בשפה האכדית, כתובים בכתב יתדות. כ־3000 מהלוחות הם מכתבים והשאר מסמכים בנושאים משפטיים, כלכליים, מנהלתיים, חוזיים וכדומה. המסמכים הרבים והמגוונים מעידים הן על אירועים מדיניים רבי היקף והן על שגרת החיים של השליטים ופשוטי העם. רוב התעודות מתוארכות לתקופה של 50 השנים האחרונות לקיום העיר לפני שנכבשה (1800–1750 לפנה"ס)^[1].

בתעודות מארי כלול גם מידע על השפה האמורית. זו העדות היחידה לשפה זו וכוללת רק כמה אלפי שמות פרטיים, המופיעים בתעודות הכתובות אכדית, ועשרות מילים אמוריות המשובצות בתעודות האכדיות. לממצאים אלו ערך רב בחקר המקרא, בשל קרבתה הלשונית הרבה של האמורית לעברית – שתיהן שפות שמיות מערביות, לעומת האכדית, שהיא שפה שמית מזרחית^[2].

תעודות מארי וישראל הקדום

התעודות באכדית ממארי ותוכנן (השמי מערבי ברובו) מהוות עדות חשובה למקורה של הדת הישראלית הקדומה במסורות הלבנט כולו^[3].

חוקר המקרא והאשורולוג פרופסור משה ענבר מאוניברסיטת תל אביב, חקר את התעודות וההיסטוריה של האמורים במשך שנים רבות ואת המשותף להם ולמקרא, בעיקר את הדמיון לספרות הנבואה, סיפורי הבריתות והשבטים הנוודים למחצה, ואת הדקדוק הדומה לשפת התנ"ך^[4]. לדוגמה נבואת ירמיהו: ”וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהוָה עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ.” (כ"ז, ח') – תעודות מארי מסייעות להבנת הרקע להתבטאות זו של הנביא ירמיהו, בה האל מזהיר את העמים הכפופים לבבל, לבל יעזו למרוד במלך בבל, ומדמה את השיעבוד לנשיאת עול על ידי בהמת משא. דימוי העול ואת האזהרה על העונש למי שלא ישא בעול, מופיעות בתעודות מארי כלשון שבה מזהיר המלך את מי שמסרב לעשות כרצונו להפוך לוסאל שלו. דימוי העול כסמל לשיעבוד על ידי מלך נפוץ בכתובות אשוריות ובבליות. אולם מה שמייחד את הדוגמאות ממארי ומהמקרא הוא שאחרי דימוי העול מופיעה תוכחת עונש על הסרת העול^[5].

במכתב של שר צבא בשם ישמֶ-דגן מהשנה התשיעית למלכות זמרי-לים נכתב בשם שליט אלם אל מושל אֶשנֻנַ חמורבי, ובו איום שיצא מעיר במעלה החידקל יחצה, את הנהר ויפלוש דרכו ארצו של חמורבי:

השליט כך כתב אל חמורבי: 'אַתַמרֻם נבחר. כל עוד שאני יושב, סיים את ענייניך.
הערים של אֶשנֻנַ בהן אתה מחזיק בהן שלי הן.
שחרר אותן והכנס את צווארך בעוֹלי - וָלא אפלוש לארצך. הצבא ייצא לדרך ממַנכִּסם, שם הוא יחצה ואני אחצה בראש צבאותיי ואלך ואפלוש לארצך."

— ^[6]

בדברי שליט אלם אנו מוצאים, כמו בספר ירמיהו, הן את דימוי העול והן את האזהרה על העונש הצפוי למי שמסרב להפוך לצמית (וסאל). אך בעוד שבספר ירמיהו אנו מוצאים אותם בהקשר ספרותי, הרי שבמארי מדובר במציאות היסטורית: שליט עילם מאיים על חמורבי, שאם הוא לא יחזיר את הערים שהוא מחזיק בהן, ולא ייעשה צמית שלו, הוא יענש קשות על ידי צבאות עילם בפיקודו האישי^[5].

חצור ומארי

כ-20 תעודות שנמצאו במארי הם תכתובת שנשלחה לעיר חצור^[7]. תכתובת שנמצאה גם בכיוון ההפוך בלוחות טין שנמצאו בתל חצור כתובים בכתב יתדות^[8].

כלכלה

צמיחתה של מארי מכפר למרכז מסחרי חשוב נבעה מכלכלתה המגוונת בעולם העתיק. העיר שלטה בנתיבי הסחר בין אזורים שונים כגון מערב איראן, מסופוטמיה, כרכמיש וחלקים מאנטוליה. בין הערים שעמן סחרה מארי: אור, חלב ואוגרית. הסחורות שעברו דרכה כללו תמרים, זיתים, קדרות, חרסינה, דגן, עץ ואבן. מארי ייבאה מחצור זהב שמקורו במצרים, ובד שמקור בעיר גבל. מארי ייצאה לחצור חותמות, אריגי צמר ועורות.

תרבות ודת

לתושבי מארי היה סגנון לבוש ותסרוקות מורכב. נחשבו כחלק מהתרבות המסופוטמית, למרות ריחוקם כ-250 ק"מ במעלה הנהר מבבל. ישנה תאוריה כי מארי הייתה נקודת סחר חליפין לדרום מסופוטמיה.

תושבי מארי סגדו למגוון אלים. מקדשים הוקדשו בלעדית לאלים כגון דגן, עשתרת אלת הפריון ושמש אל השמש. על פי אמונתם שמש היה רואה-כל וכל-יודע ובחותמות רבים הוא נראה ניצב בין שתי דלתות גדולות. לפי עלילות גילגמש דלתות אלו נמצאות בהר משו והן הדלתות המזרחיות לגן עדן.

בתקופה המודרנית

גילוי וחפירות

מארי נתגלתה ב-1933 במזרח סוריה, קרוב לגבול עם עיראק. אנשי שבט בדואי חפרו בתל בחיפוש אחר אבן למצבה לאחד מאנשיהם שמת, כשנתקלו לפתע בפסל חסר ראש. כשהגיעה השמועה לשליטים הצרפתים הדיווח נחקר, וארכאולוגים מטעם הלובר בפריז החלו בחפירה ב-14 בדצמבר 1933. במהרה החלו להיחשף ממצאים, וכבר בחודש הראשון התגלה מקדש אשתר. מארי סווגה על ידי הארכאולוגים כ"מאחז המערבי ביותר של התרבות השומרית".

מארי נחפרה ברציפות בכל שנה מאז 1933, מלבד בתקופה שבין 1939–1951. נכון ל-2005, נחשף פחות ממחצית משטחה של מארי, המשתרע על 1000 כפול 600 מטר. למרות הניסיונות להעריך כמה שכבות מרובדות באתר, אי אפשר היה לוודא זאת. לדברי הארכאולוג הצרפתי אנדרה פארו (אנ'): "בכל פעם שהחלו בגישוש אנכי על מנת לעקוב אחר היסטוריית האתר עד לקרקע בתולה, נמצאו ממצאים כה חשובים עד כי היה הכרח להתחיל שוב בחפירה אופקית." פארו חפר באתר 21 עונות חפירה רצופות עד שנת 1974^[9].

האתר כיום

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, הופסקו החפירות באתר, והוא נמצא בשליטת כנופיות שונות ונתון לביזה בידי שודדי עתיקות. דו"ח רשמי טוען כי השודדים מתמקדים בארמון המלוכה, בבית המרחץ ובמקדשי האלים: דגן ועשתרת.

גלריית תמונות

• 
  אריה מברונזה, ממקדש האריות במארי, תחילת האלף השני לפנה"ס
• 
  פסל אביך השני, גבס ולפיס לזולי, ממקדש אשתר במארי, מסביבות 2400 לפנה"ס. מוזיאון הלובר
• 
  שמש-רש-אושור, מושל מארי מתפלל לאלים אדד ואשתר
• 
  לוח עגול בכתב יתדות, מלך מארי יחדון-לים, בסביבות 1800 לפנה"ס. מוזיאון הלובר

ראו גם

• בבל
• אבלה
• אמר
• אוגרית
• אמורים

לקריאה נוספת

• אברהם מלמט, מארי וישראל - שתי תרבויות שמיות-מערביות, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1991^[10]
• משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, ספריית האנציקלופדיה המקראית (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
• מנחם זהרי, תגליות מארי ועולם המקרא, ירושלים: כרמל, תשע"ג/ 2013
• משה ענבר, תעודות מארי וההתנחלות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: עת־מול, גיליון 63, אוקטובר 1985
• א. מלמט, ניצני נבואה בתעודות מארי, ארץ־ישראל ד, 1956, עמ' 74–84 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• פנחס ארצי, תרגום: תעודה מס. 17 מתוך תעודות מארי כרך י"ד (ARM XIV, 17), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום ד, 1980, עמ' 270–272

• Daniel E. Fleming, Democracy's Ancient Ancestors: Mari and Early Collective Governance, Cambridge: Cambridge University Press, 2004, ISBN 978-0-521-82885-7, doi:10.1017/CBO9780511499623
• André Parrot, Mission Archéologique de Mari. III: Les Temples d'Ishtarat et de Ninni-Zaza, Geuthner, 1967

דו"חות עונות החפירה הצרפתיות

• André Parrot, Les fouilles de Mari. Première campagne (hiver 1933-34), Syria 16, 1935, עמ' 1–28 doi: 10.3406/syria.1935.8338‏, JSTOR 4389913
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Première campagne (1933-1934). Second article, Syria 16, 1935, עמ' 117–140 doi: 10.3406/syria.1935.3820‏, JSTOR 4389913
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Deuxième campagne (hiver 1934-35), Syria 17, 1936, עמ' 1–31 doi: 10.3406/syria.1936.3886‏, JSTOR 4195901
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Troisième campagne (hiver 1935-36), Syria 18, 1937, עמ' 54–84 doi: 10.3406/syria.1937.4032‏, JSTOR 4196009
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Quatrième campagne (hiver 1936-37), Syria 19, 1938, עמ' 1–29 doi: 10.3406/syria.1938.4034‏, JSTOR 4196112
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Cinquième campagne (automne 1937), Syria 20, 1939, עמ' 1–22 doi: 10.3406/syria.1939.4122‏, JSTOR 4196220
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Sixième campagne (automne 1938), Syria 21, 1940, עמ' 1–28 doi: 10.3406/syria.1940.4179‏, JSTOR 4389992
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Septième Campagne (hiver 1951-1952), Syria 29, 1952, עמ' 183–203 doi: 10.3406/syria.1952.4787‏, JSTOR 4390310
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Huitième campagne (automne 1952), Syria 30, 1953, עמ' 196–221 doi: 10.3406/syria.1953.4901‏, JSTOR 4196708
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Neuvième campagne (automne 1953), Syria 31, 1954, עמ' 151–171 doi: 10.3406/syria.1954.4996‏, JSTOR 4196802
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Dixième campagne (automne 1954), Syria 32, 1955, עמ' 185–211 doi: 10.3406/syria.1955.5098‏, JSTOR 4196927
• [לא נמצא דו"ח מספר 11]
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Douzième campagne (automne 1961), Syria 39, 1962, עמ' 151–179 doi: 10.3406/syria.1962.5593‏, JSTOR 4197405
• André Parrot, Les Fouilles de Mari. Treizième campagne (printemps 1963), Syria 41, 1964, עמ' 3–20 doi: 10.3406/syria.1964.5738‏, JSTOR 4197440
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Quatorzième campagne (printemps 1964), Syria 42, 1965, עמ' 1–24 doi: 10.3406/syria.1965.5768‏, JSTOR 4197506
• André Parrot, Les Fouilles de Mari. Quinzième campagne (printemps 1965), Syria 42, 1965, עמ' 197–225 doi: 10.3406/syria.1965.5808‏, JSTOR 4390505
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Seizième campagne (printemps 1966), Syria 44, 1967, עמ' 1–26 doi: 10.3406/syria.1967.5911‏, JSTOR 4197596
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Dix-septième campagne (automne 1968), Syria 46, 1969, עמ' 191–208 doi: 10.3406/syria.1969.6094‏, JSTOR 4237183
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Dix-huitième campagne (automne 1969), Syria 47, 1970, עמ' 225–243 doi: 10.3406/syria.1970.6185‏, JSTOR 4237212
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Dix-neuvième campagne (printemps 1971), Syria 48, 1971, עמ' 253–270 doi: 10.3406/syria.1971.6250‏, JSTOR 4197737
• André Parrot, Les fouilles de Mari. Vingtième campagne de fouilles (printemps 1972), Syria 49, 1972, עמ' 281–302 doi: 10.3406/syria.1972.6326‏, JSTOR 4197813
• André Parrot, Les fouilles de Mari. XXIe campagne de fouilles (automne 1974), Syria 52, 1975, עמ' 1–17 doi: 10.3406/syria.1975.6485‏, JSTOR 4197986

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארי בוויקישיתוף

• מארי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• מארי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על מארי בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Fleming, Daniel E. (2004). "Prophets and Temple Personnel in the Mari Archives". In Grabbe, Lester L.; Bellis, Alice Ogden. The Priests in the Prophets: The Portrayal of Priests, Prophets, and Other Religious Specialists in the Latter Prophets. T&T Clark International. ISBN 978-0-567-40187-8.
2. משה ענבר, מכתב משנת 1777 לפני הספירה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2013
3. Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12–13 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
4. משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי , מוסד ביאליק, 2007
5. Moshe Anbar, "To Put One's Neck under the Yoke", in Essays on Ancient Israel in Its Near Eastern Contexts, A Trtibute to Nadav Naaman, Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana, 2006,
6. (A.3618.R.19'-31' D. Charpin, "Hammu-rabi de Babylone et Mari: Nouvelle Sources, nouvelles Perspectives", in J. Renger [ed.], Babylon: Focus mesopotamischer Geschichte, Wiege frueher Gelehrsamkeit, Mythos in der Moderne, Colloquien der Deutschen Orient-Gesellschaft 2, Saarbruecken, 1999, p. 122, ll. 19'-31).
7. רן שפירא, חופרים וחופרים - ואין מבקרים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2007
8. אברהם מלמט, חצור ומארי (מצב הנתונים בשנת 2002)
9. Margueron, Jean-Claude (1992). "The 1979–1982 Excavations at Mari: New Perspectives and Results". In Young, Gordon Douglas. Mari in Retrospect: Fifty Years of Mari and Mari Studies. Eisenbrauns. ISBN 978-0-931464-28-7.
10. ביקורת: שמואל אחיטוב, ‏הרהורים על תקופות הראשית של עם ישראל, קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 197-193