מלחמתו הראשונה של שאול באויבי ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת שאול ונחש העמוני מופיעה בספר שמואל א', פרק י"א, פסוקים א'–י"ג. הסיפור מתאר את מלחמתו הראשונה של שאול באויבי ישראל. מלך עמון איים על תושבי יבש גלעד במלחמה ושיעבוד. שליחים נשלחים לרחבי הארץ ולגבעת שאול מקום מושבו של שאול. שאול שמע את דרישת נחש העמוני ורוח ה' צלחה עליו. הוא גייס למלחמה את כל שבטי ישראל והוביל את הצבא הישראלי לניצחון על בני עמון.
שאול מציל את אנשי יבש גלעד מיד נחש העמוני. איור מתוך תנ"ך מורגן.וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד..
תושבי יבש גלעד נכנעו לנחש העמוני וכרתו איתו ברית חד-צדדית בה הם מקבלים עליהם להשתעבד לעמון, ואף בתנאי מבזה בו ינקר את עינם הימנית. מלך עמון זלזל בכוחם של תושבי יבש גלעד ואפשר להם לחפש מושיע תוך שבעה ימים. נציגי העם חסרי האונים הגיעו לגבעת שאול ונשאו את קולם בבכי. רוח אלוהים צלחה על שאול, והוא לקח צמד בקר ושחט אותו, ושלח את נתחיו של הבקר בכל גבול ישראל תוך איום כלכלי שמי שלא יתגייס למלחמה - "כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ"[1]. בתקופת השופטים היציאה למלחמה נעשתה בהתנדבות, ושאול גייס את העם בכפייה[2]. העם התגייס למלחמה. שאול חילק את הצבא לאחר מפקד לשלושה חלקים. הצבא הישראלי תקף את מחנה עמון משלושה צדדים באשמורת הבוקר, ונצח במלחמה.
לאחר המערכה המוצלחת נגד עמון, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר בעדם. העם התכנס בגלגל וחידש את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.
הסיפור מופיע לאחר סיפור המלכתו של שאול, בו אנשים בני בליעל מהעם אינם מאמינים ביכולתו של שאול להושיע את עם ישראל במלחמותיו הרבות. ייתכן והסיפור מתאר חלק קטן ממלחמות שאול[3].
יש הסבורים כי אין זיקה בין שני הסיפורים, המלכת שאול ומלחמתו בנחש העמוני. חוקרים אלו מצביעים על קשיים בטקסט התנכ"י. שאול הומלך בפומבי ובסיפור המלחמה בין שאול לעמונים ניתן להבין כי לא היה ידוע לכל על המלכתו אף על פי שהכתוב מציין כי במעמד ההמלכתו השתתפו "כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" וזאת עולה גם מהצעת זקני ישראל לנחש העמוני ומשליחת מלאכים לכל רחבי הארץ כדי למצוא מושיע[4].
למבנה הסיפור יש סימטריה ברורה. הסיפור מתחיל בתיאור מצבם של תושבי יבש גלעד בעבר הירדן המזרחי בפסוקים א'-ג'. החלק השני (פסוקים ד'- ט') מתאר את הנעשה בעבר הירדן המערבי במקום מושבו של שאול. חלקו השלישי של הסיפור בו מתוארת המלחמה מתרחש שוב בעבר הירדן המזרחי כששליחי תושבי יבש גלעד עוברים ממקום למקום ומקשרים בין חלקי הסיפור. חוקר המקרא בר-אפרת מצביע על מבנה מהופך המבליט את המעמד בו שומע שאול על מצוקת אנשי יבש גלעד ונחלץ לעזרתם, כך שהסיפור המתחיל בעצב וייאוש מסתיים בשמחה:[5]
לתיאור דמותו של שאול בסיפור דמיון רב לדמותם של השופטים-המושיעים כפי שמתוארים בספר שופטים. רוח ה' צולחת על שאול כפי שמתואר בסיפורים על גדעון[7], יפתח[8] ושמשון[9]. שאול וגדעון עוסקים בחקלאות כשהם נקראים להושיע את העם. שני המנהיגים שולחים שליחים כדי לגייס את העם ושניהם משתמשים באותה אסטרטגיה צבאית כדי לתקוף את מחנה האויב. בעקבות ניצחונו גדעון מקבל הצעה למלוך על ישראל, ואת מלכותו של שאול מחדשים בגלגל[10].
מעבר לעובדה כי מדובר בשני מנהיגים מקרב בני ישראל שנלחמו באותו אויב (בני עמון), ישנם קווי דמיון נוספים בין שני הסיפורים: לבני ישראל אין צבא קבע ולכן אין ביכולתם להתמודד עם איום באופן מיידי. בשני הסיפורים נעשה שימוש בטקטיקה של משא ומתן על מנת למשוך זמן ולגייס את העם למלחמה, ובה בעת לשכנע את האויב כי בני ישראל נכונים להיכנע[11].
ערך מורחב – פילגש בגבעההערים גבעה ויבש גלעד המופיעות בסיפור מופיעות בסיפור פילגש בגבעה המופיע בספר שופטים י"ט-כ"א. ביטויים דומים מופיעים בשני הסיפורים: "בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל", "וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעָם אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ."תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם", "כְּאִישׁ אֶחָד". זעקת העם בולטת בשני הסיפורים לאור הסיפור. שאול מבתר את גופות הבקר ושולח את חלקיו "בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל" ובסיפור המופיע בספר שופטים איש הלוי מבתר את גופת הפילגש ושולח את חלקי גופתה ""בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל". הדומה בין הסיפורים מאיר כל אחד מהם באור שונה. בסיפור בספר שופטים נלחמים שבטי ישראל בשבט בנימין ובסיפור בשמואל א' קיימת אחדות בעם והם יוצאים להילחם "כְּאִישׁ אֶחָד"[12]. משה גרסיאל סבור כי העובדה ששאול מבתר את גופות הבקר מתקשרת אסוציאטיבית לסיפור פילגש בגבעה, ובכך פוגעת באהדה אליו בעקבות הניצחון הצבאי[13].
קטע במגילה 4QSam ממגילות קומראן מבהיר כמה חשיבות מייחס נחש העמוני לצבא הישראלי. הקטע ממגילה מלמד כי נחש העמוני לחץ על עם ישראל באופן קבוע:[14]
ו(נ)חש מלך בני עמון הוא לחץ את בני גד ובני ראובן בחזקה ונקר להם (כו)ל עין ימין ונתן (אי)מה ופחד על (יש)ראל ולא נשאר איש בבני ישראל (ב)עבר הירדן אש(ר) לו(א) (נ)קר לו (נ)חש מלך בני עמון כול עין ימין רק שבעת אלפים איש (נסו מפני) בני עמון ויבאו אל (י)בש גלעד...
השורשים המנחים בסיפור הם י-צ-א ו- י-ש-ע. אנשי יבש מבקשים מנחש לחפש מושיע. "וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ"[15]. מי שלא יצא למלחמה יפגע כלכלית והעם יוצא " כְּאִישׁ אֶחָד" למלחמה. בני בלייעל שואלים "מַה-יֹּשִׁעֵנוּ זֶה" ואנשי יבש גלעד אומרים לנחש "מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם". שאול מודיע כי "עָשָׂה-יְהוָה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל". ולאחר הניצחון מייחס שאול את התשועה לה'[16].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.