Loading AI tools
אדריכל ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל ("מיקי") חיוטין (22 במאי 1941 – 16 במרץ 2019) היה אדריכל, מהנדס בנין וחוקר אדריכלות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל. על תרומתו התכנונית לבניה הציבורית, נחשב לאחד "מגדולי האדריכלים בישראל".[1]
מיכאל חיוטין בביתו, 2012 | |
לידה |
22 במאי 1941 וילנה, ברה"מ |
---|---|
פטירה | 16 במרץ 2019 (בגיל 77) |
מקום לימודים | הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
תחום יצירה | אדריכלות, חקר המקרא |
יצירות ידועות | היכל המשפט חיפה, תיאטרון גבעתיים, מכון ון ליר בירושלים |
פרסים והוקרה | |
בת זוג | ברכה חיוטין |
חיוטין נולד ב-1941 בוילנה שבליטא, זמן לא רב לפני שנכבשה על ידי הצבא הגרמני במבצע ברברוסה. אביו שמואל גויס לצבא האדום ונהרג בקרבות. הוא ואמו בלה שרדו את מלחמת העולם השנייה ועלו לארץ ב-1948. את שנותיו הראשונות העביר כילד חוץ בקיבוץ גן שמואל, ולאחר מכן שב לאמו בתל אביב, שם השלים את השכלתו התיכונית בבית הספר עירוני ה'.
את לימודיו העל תיכוניים עשה בטכניון, שם הוענק לו תואר ראשון בהנדסת בנין (1963), תואר ראשון באדריכלות (1966), תואר שני בהנדסת בנין (1967) ודוקטורט במדעים טכניים (1975). כותרת הדוקטורט שלו הייתה "שימוש בטכניקות אופטימיזציה לבחינת מערכים ארכיטקטונים".
בשנת 1978 הקים עם אשתו, אדר' ברכה חיוטין, את משרד חיוטין אדריכלים. המשרד, שממוקם בגבעתיים, מתמקד בבניה ציבורית, ואחראי למספר מבנים מרכזיים בישראל, לרבות: תיאטרון גבעתיים; הגלריה האוניברסיטאית וגן הפסלים באוניברסיטת תל אביב; היכל בית המשפט בחיפה; ככר דייכמן, בנין הסנאט ובניין המכון הבינלאומי לביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון; בית הסטודנט באוניברסיטת חיפה; מוזיאון הסובלנות בירושלים; ואקדמיית פולונסקי במכון ון ליר. כהוקרה לעשייתם, הזוג זכה במספר פרסים מקצועיים בעלי חשיבות: אות האדריכלות הישראלית למבנה ציבור ופרס מפעל חיים (2018)[2] מטעם התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל, פרס אות העיצוב (2005; 2009; 2011; 2015; 2018),[3] פרס רכטר לאדריכלות (1996; 2006; 2018),[4] ואות הצטיינות מאגודת האדריכלים האמריקאית-האקדמיה לתכנון מבני משפט (2008). בשנת 2020 פרס א.מ.ת. לאדריכלות הוענק לברכה חיוטין על העבודה שעשתה בשיתוף עם בעלה מיכאל.[5]
בנוסף לתכנון אדריכלי, חיוטין היה מעורב בניסוח תוכניות אב לטכניון, אוניברסיטת תל אביב, ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכן תוכניות בינוי עירוני בערים כגבעתיים, טבריה, ראש העין ותל אביב-יפו.
פעילותו הציבורית כללה חברות בהנהלת לשכת האדריכלים (1983–1987), ועדת התחרויות של אגודת האדריכלים (1984–1987), ומועצת ההנדסה והאדריכלות מטעם אגודת האדריכלים (1986–1990). הוא היה חבר מערכת (1978–1980) ולאחר מכן עורך (1987–1990) בטאון אגודת האדריכלים. במסגרת מאמציו לקדם תרבות אדריכלית בישראל, הוא יזם את תערוכת האדריכלות הצעירה, "ארכיטקטורה במרתף", שהתקיימה במרתף הלא גמור של דיזנגוף סנטר ב-1986.[6][7]
חיוטין חקר ופרסם רבות על תיאוריה והיסטוריה של אדריכלות, תוך התמקדות בסוגיות של תכנון עירוני. ספרו הידוע ביותר, שנכתב בשיתוף עם ברכה חיוטין ויצא לאור באנגלית (2007) ובעברית (2010), הוא אדריכלות החברה האוטופית: קיבוץ ומושב. ספר זה מהווה מחקר מקיף ראשון על התכנון האדריכלי של הקיבוצים והמושבים שהוקמו בארץ ישראל במאה העשרים, ודרכו בקשר שבין אידאולוגיה לאדריכלות על רקע מגמות היסטוריות ביצירת חברות אוטופיות ותכנון יישובים אידיאלים.[8]
בנוסף לכתיבתו המחקרית, חיוטין הנחה עבודות מחקר ולימד נושאי תכנון וחשיבה אדריכליים במוסדות האקדמיים המרכזיים בישראל, כדוגמת הטכניון (הפקולטה לאדריכלות, 1971–1986), אוניברסיטת תל אביב (המרכז ללמודים אורבניים ואזוריים, 1977–1982), ובצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (המחלקה לעיצוב, 1973–1975).
חיוטין עסק שנים רבות בחקר ספרות המקרא וספרות ימי הבית השני, ופרסם על נושאים אלה בעברית ובאנגלית. מאמריו יצאו לאור, בין השאר, בכתבי העת המחקריים בית מקרא, Revue de Qumran, ו־Dead Sea Discoveries. בין ספריו בנושאים אלה: מלחמת לוחות השנה ועריכת מזמורי תהלים (משנת 1993), מגילת ירושלים מקומראן (משנת 2003), Architecture and Utopia in the Temple Era (משנת 2006), Tendentious Historiographies: Jewish Propogandist Fiction BCE (משנת 2010), מאסופות מזמורים לספר תהלים: עקרונות העריכה (משנת 2020), וספרות קנונית מגויסת - מגלות שומרון ועד החשמונאים (משנת 2022). בכתיבה זו ניכר עניינו המתמשך של חיוטין ביישום כלים של ניתוח מתמטי ותכנוני בחקר המקורות היהודיים, ובחינת השלכותיהם על הבנתנו את ההיסטוריה הפוליטית, האידאולוגית והאסתטית של תרבויות שונות בעת העתיקה.
מיכאל חיוטין נפטר ממחלת הסרטן ב-2019.[9] הוא הותיר אחריו את אשתו ושותפתו, ברכה חיוטין, שממשיכה בפועלה במסגרת משרד חיוטין אדריכלים, ובנו ד"ר דן חיוטין, חוקר ואוצר בתחום הקולנוע.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.