מאיר וייסגל

מאיר וולף וייסגל (Meyer Wolfe Weisgal, על פי רוב Meyer W. Weisgal;‏ 10 בנובמבר 1894 – 29 בספטמבר 1977) נחשב לאחד מן האבות המייסדים של מכון ויצמן למדע, כיהן כנשיאו ויו"ר הוועד הפועל שלו. הוא נודע בכישוריו בתחום גיוס הכספים והאדמיניסטרציה וכן כיד ימינו של ד"ר חיים ויצמן. וייסגל היה תועמלן של התנועה הציונית ושל מוסדות היישוב בקרב יהודי ארצות הברית.

מאיר וייסגל

מאיר וייסגל ואשתו שירלי בעת קונצרט הפתיחה החגיגי של היכל התרבות בשנת 1957
לידה	10 בנובמבר 1894 קיקול, רפובליקת פולין
פטירה	29 בספטמבר 1977 (בגיל 82) רחובות, ישראל
מדינה	ארצות הברית, ישראל
השכלה	Morris High School

מאיר וייסגל (בשנות העשרים לחייו)

קורות חיים

מאיר וייסגל נולד בשנת 1894 בעיירה קיקול שבפולין, בן לשלמה חיים ולאה לבית פרידמן. קיבל חינוך יהודי מסורתי. בשנת 1905 היגר לארצות הברית עם הוריו.

בשנים 1916–1914 למד באוניברסיטת קולומביה קורסים בעיתונאות וסיים בהצטיינות את הקורסים שלמד.^[1]

בארצות הברית עבד וייסגל כפעיל התנועה הציונית, הוא תמך בחיים ויצמן ולואי ליפסקי מול לואיס ברנדייס במאבק על השליטה בציונות העולמית ב-1921. בין היתר ערך את ביטאון ארגון ציוני אמריקה New Palestine ("ניו פלסטַיין") ועסק באמרגנות תערוכות ואירועים המוניים. על רקע עליית היטלר לשלטון הפיק את האירוע "אגדה של עם", הפקת ענק שהופיעה בחוף המזרחי של ארצות הברית ואת ההצגה "הדרך הניצחית" של מקס ריינהרדט עם טקסט של פרנץ וורפל ומוזיקה מאת קורט וייל. לאחר מכן היה מנהל ביתן היישוב היהודי בארץ ישראל בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939).^[2]

בשנת 1941 וייסגל מונה לנציגו הרשמי של חיים ויצמן בארצות-הברית ופעל רבות בשיתוף עם ויצמן להשגת התמיכה של ארצות הברית בהקמת מדינת ישראל.

בשנת 1949 עלה וייסגל לישראל עם רעייתו. כמקורבו, עוזרו ואיש אמונו של חיים ויצמן, התגייס ויסגל לסיוע בהקמתו של מכון ויצמן ובפיתוחו. בין השנים 1954–1967 כיהן כיו"ר הוועד הפועל של המכון ובין השנים 1967–1970 כיהן כנשיאו.^[3]

במקביל לפעולתו במכון ויצמן, ולאורך כל חייו, עסק מאיר וייסגל בפעילות ציבורית ענפה בין היתר בהקמת הבונדס לישראל יחד עם הנרי מונטור, בפעילות ביטחונית ופוליטית ואף בסיוע בהפקת הסרט "אקסודוס", אשר נעשתה בישראל. וייסגל אף הופיע למספר שניות בסרט בדמותו של בן-גוריון, בסצנת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. כמו כן גילה כל חייו חיבה לתרבות היידיש ולתמיכה בה.

בשנת 1958 שימש בתפקיד מרכזי בוועדת העשור שהייתה אחראית לארגון חגיגות העשור למדינת ישראל.

מאיר וייסגל נפטר בשנת 1977. עד ליומו האחרון היה הדמות הדומיננטית במכון ויצמן.

חיים אישיים

היה נשוי לשירלי הרשפלד משנת 1923, ואב לשלושה: עמנואל (מנדי), חיה (הלן) אמיר, ודוד. בנו עמנואל היה לשחקן קולנוע וטלוויזיה המוכר בשם מייקל וייג'ר (אנ') ששיחק בשנת 1955 בסרט גבעה 24 אינה עונה.

המפיקים עמי אמיר ואסף אמיר והמוזיקאי דני אמיר הם נכדיו.

פעילות במכון ויצמן

מיד עם הגעתו ארצה פעל וייסגל להסבת שם המכון, אשר נקרא עד אז "מכון דניאל זיו", על שמו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל, אותו העריץ (וייסגל נהג לכנות את ד"ר ויצמן בשם "הצ'יף" או "צ'יף יקר"). הסבת שמו של המכון נעשתה על דעתו של ד"ר חיים ויצמן ובהסכמתה של משפחת זיו.

וייסגל עצמו לא היה מדען ולא התיימר להבין בעניינים מדעיים; בשל כך עסק וייסגל על תקן "משמש החכמים", כך כהגדרתו. וייסגל פעל ללא ליאות להבטחת המימון הדרוש למכון ויצמן, ונודע בשיטות יצירתיות ומיוחדות לגיוס תרומות למען המכון.

הוקרה והנצחה

בסוף שנת 1964, עם יום הולדתו השבעים, קיבל וייסגל תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן – התואר הראשון מסוג זה שהוענק במוסד.^[4] באותה שנה קיבל וייסגל אזרחות-כבוד של רחובות.^[5] כמו כן הוקמה לכבודו קרן סיוע לישראלים וזרים ללמוד ולחקור במכון ויצמן; הסכום הראשוני שהושקע בקרן – 7 מיליון דולר.^[6]

לאחר פטירתו, נקרא פארק המים הגדול ברחובות על שמו. וכן רחוב ראשי בקריית המדע. וייסגל ורעייתו טמונים בחלקה מיוחדת במכון ויצמן לרגלי הגבעה שבה שוכן בית הנשיא הראשון.

פרסומיו

בעריכתו

• מאיר ו' ווייסגאל (עורך), חיים וויצמן, בונה ציון המדינאי ואיש המדע (מתורגם מאנגלית על ידי מתרגמים שונים; דברי מבוא: פליכס פרנקפורטר), ירושלים: האוניברסיטה העברית, תש"ו. (יצא באותה שנה במהדורה מיוחדת: תל אביב: יבנה.)
• מאיר ו' וייסגל ויואל כרמיכאל (עורכים), חיים ויצמן: ילקוט פרקי חיים (הספר תורגם מן השפה האנגלית על ידי צוות מתרגמים של הספרייה הציונית; עריכה לשונית: שמשון מלצר), ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ד. (יצא במספר מהדורות)
• מאיר ו. ווייסגל (עורך כללי), כתבי חיים וויצמן, 11 כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק, יד וויצמן, תשל"ט–תש"ל 1970–1979.

• Meyer W. Weisgal (ed.), Theodor Herzl: A Memorial, New York: Brooklyn Daily Eagle, 1929.
• Meyer W. Weisgal (ed.), Chaim Weizmann: Statesman, Scientist, Builder of the Jewish Commonwealth (foreword by Felix Frankfurter), New York: Dial Press, 1944.
• Meyer W. Weisgal and Joel Carmichael (eds.), Chaim Weizmann: A Biography by several hands (with a preface by David Ben-Gurion), London: Weidenfeld and Nicolson, 1962.
• Meyer Weisgal (General editor), The Letters and Papers of Chaim Weizmann, 25 v., London: Oxford University Press, 1968-1984.

אוטוביוגרפיה

• מאיר וייסגל, עד כאן: אוטוביוגרפיה (תרגום מאנגלית: חיים גליקשטיין), ירושלים – תל אביב: ווידנפלד וניקולסון: ספרית מעריב, תשל"ב.
• ווי עס וואלט נעכטן געווען --- פון קיקל ביז מלכות ווייצמאן: אויטאביאגראפיע (איבערגעזעצט: א. אלפערין), תל אביב: המנורה, תשל"ד. (ביידיש)

• Meyer Weisgal ... So Far: An Autobiography, New York: Random House, 1971. (also: London – Jerusalem: Weidenfeld and Nicolson together with the Ma'ariv Book Guild, 1971.)
• Der lange Weg nach Jerusalem: Erinnerungen eines Optimisten (Aus dem Englischen von Wilhelm Duden), Frankfurt am Main: Ullstein, 1973. (בגרמנית)

לקריאה נוספת

• מאיר ו' וויסגל איננו (Meyer W. Weisgal, 1894-1977), רחובות: מכון ויצמן למדע, תשל"ז.

• Edward Victor (ed.), Meyer Weisgal at Seventy: An Anthology, London: Weidenfeld and Nicolson, 1966.
• The Odyssey of an Optimist, Meyer W. Weisgal: An Anthology / by his contemporaries, New York: Atheneum, 1967. (Portions of the book were previously published in Meyer Weisgal at Seventy: An Anthology.)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאיר וייסגל

• רשימת הפרסומים של מאיר וייסגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת הפרסומים של מאיר וייסגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "מאיר וולף וייסגל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3467
• אודות מאיר וייסגל, באתר של יהודה אסיא
• ת. לויטה, ה"עשור" של מאיר ווייסגאל, מעריב, 13 באוקטובר 1957
• רפאל בשן, ראיון השבוע עם: רמטכ"ל חגיגות העשור: "בלי בנעימים עם מ. וייסגל!": אינטרביו תלת־לשוני על "האידיאולוגיה" של החגיגות, מעריב, 29 בנובמבר 1957
• ת. לויטה, הדולאר האחד של מאיר ווייסגאל: יו"ר ועדת העשור מסכם את ההישגים והכשלונות, מעריב, 10 במאי 1959
• י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: הצעיר הנצחי, מעריב, 19 באוגוסט 1960
• יצחק יעקובי, וייסגל – בונה מכון וייצמן: הבטיח לוייצמן בתקיעת־כף לא לנטוש את המכון, דבר, 6 בנובמבר 1964
• מה מריץ את מאיר?: מטר ברכות ליובלו ה־70 של מ. וייסגל, מעריב, 11 בנובמבר 1964
• ח. יעד, יום הולדת... למאיר'קה, מעריב, 22 בדצמבר 1964
• יצחק יעקובי, עבד למדענים ולמדע הישראלי: מאיר וייסגל – הנשיא החדש של מכון וייצמן, דבר, 14 באוקטובר 1966
• היום מתכנסת מועצת המנהלים של מכון ויצמן: 28 פרופיסורים נודעים משבחים ומציעים שינויים, מעריב, 26 באפריל 1967
• פרישת ווייסגל – מינוי סייבין, מעריב, 29 באפריל 1969
• אברהם פלג, תקיעת־הכף של וייסגל שהצמיחה מוסד לתפארת, מעריב, 31 באוקטובר 1969
• רפאל בשן, אני והמיליונרים שלי, מעריב, 21 בנובמבר 1969, המשך (ראיון)
• מאיר ויסגל (1894-1977), דף שער בספרייה הלאומית

מזיכרונותיו:

• מאיר וייסגל מספר, ביקור עם ד"ר וייצמן במחנה המעצר בעתלית, מעריב, 19 בספטמבר 1971, המשך

הערות שוליים

1. ב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" כתוב שווייסגל סיים תואר בעיתונאות, אך באוטוביוגרפיה שלו, הוא כותב שלמד רק קורסים ולא השלים תואר מלא.
2. ראו: רן בר-יעקב, "מדינה יהודית בפלאשינג מדוז": הביתן הארץ-ישראלי ביריד העולמי בניו יורק, עת־מול 220 (2011), 10–13.
3. פרופ. אלברט סייבין מתחיל היום בתפקידו כנשיא מכון וייצמן, מעריב, 1 בינואר 1970.
4. אברהם פלג, מעתה: דוקטור מאיר ווייסגל, מעריב, 30 באוקטובר 1964.
5. אזרחות־כבוד של רחובות למאיר וייסגל, דבר, 11 בנובמבר 1964.
6. ח. יעד, קרן של 7 מיליון דולר לכבוד מאיר וייסגל: סעודה חגיגית בבית מלון בניו־יורק, מעריב, 10 בדצמבר 1964;

   • ח. יעד, יום הולדת... למאיר'קה, מעריב, 22 בדצמבר 1964.