Loading AI tools
אסף אמיר הוא יוצר ומפיק, קולנוע וטלוויזיה ישראלי, זוכה חמישה פרסי אופיר וארבעה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. אמיר שימש בתפקיד יושב ראש איגוד המפיקים הישראלי[1] וכיום הוא יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה[2]. הוא בעליה של חברת ״נורמה הפקות״.[דרוש מקור]
 | |
| לידה |
1954 (בן 70 בערך) רחובות  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
|
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אמיר נולד ברחובות וגדל בבת ים. את דרכו בעולם התיאטרון החל אמיר כילד, כששיחק בהצגה ״מי יציל את הפלח״ ב"בימת השחקנים״ של תיאטרון הבימה, בבימויו של אמנון מסקין.
הוא למד קולנוע ופילוסופיה בסיטי קולג׳ סן פרנסיסקו ((City College of San Francisco) ובהמשך למד קולנוע ופילוסופיה בניו סקול, ניו יורק (The New School for Social Research).
בעת שהותו בניו יורק הוא נישא לאמנית אורלי מיברג, ועם שובם לישראל אמיר החל לעבוד בתפקידים שונים בענף הקולנוע.
בין היתר הפיק בפועל את הסרט "הקיץ של אביה" של גילה אלמגור ואת "החיים על פי אגפא", סרטו של אסי דיין.
בשנת 1994 הקים את חברת ״נורמה הפקות״. הפרויקט הראשון שהפיק במסגרת זו היה סרטו הראשון של איליה סולימאן ,״כרוניקה של העלמות״, זוכה פרס הביכורים בתחרות בפסטיבל ונציה 1995 ופרסים רבים אחרים ברחבי העולם.
בהמשך שיתף אמיר פעולה עם ג'ולי שלז ועמית ליאור בסרט ״עפולה אקספרס״ (זוכה בפרס אופיר, ופסטיבל ירושלים 1997).
את סדרת הטלוויזיה ״לתפוס את השמים״ בת 16 הפרקים, זוכת פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לשנת 2000 יצר אמיר ביחד עם שלמה משיח ורוני ניניו - הסדרה, ששודרה בשידורי קשת, הייתה הסדרה הראשונה שדנה ביחסים המורכבים שבין חרדים לחילונים בחברה הישראלית. הסדרה גם זכתה בפרס הסדרה הטובה בפסטיבל ירושלים .
אמיר שיתף פעולה עם הבמאי ניר ברגמן בסרטו הראשון ״כנפיים שבורות״ (2003), זוכה פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לסרט הטוב ביותר ואחד הסרטים הישראלים המצליחים של אותה תקופה בארץ בחו"ל (זוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין, זוכה הפרס הראשון בפסטיבל טוקיו ובפסטיבל ירושלים[3]). אמיר וברגמן שיתפו פעולה בשני פרויקטים נוספים: ״הדקדוק הפנימי״ (2010) שנעשה על פי ספרו של דוד גרוסמן (סרט שהביא להם זכייה שנייה בפסטיבל טוקיו ובפסטיבל ירושלים) וסדרת הטלוויזיה ״להוציא את הכלב״ (2007), שכתבה שירלי מושאייף (וזכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לסדרה הטובה ביותר).
בין הפרויקטים התיעודיים שאמיר יצר במהלך השנים ניתן למנות את ״דרך האוכל״ - סדרה בת 40 פרקים שיצר ביחד עם ישראל אהרוני, אורי רוזנווקס וגברי בנאי (משנת 2005); ״האלבומים״ – סדרה בת עשרה פרקים, ביחד עם יואב קוטנר ואבידע לבני (משנת 2012); והסדרה ״שיר אהבה סטנדרטי (אריק איינשטיין),״ שיצר בשנת 2017 ביחד עם אבידע לבני ויואב קוטנר, ואשר זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לסדרה התיעודית הטובה ביותר[4].
בשנת 2020 הפיק אמיר את הסרט ״קופסה כחולה״ של הבמאית מיכל וייץ, שהשתתף בתחרות הרשמית של דוקאביב והיה מועמד לסרט התיעודי הטוב בטקס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ונמכר לגופי שידור מובילים בעולם כולל בי בי סי באנגליה.
בשנת 2023 הפיק אמיר את הסרט ״הרף התחתון ביותר״ של הבמאית נור פיבק. הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל דוקאביב וזכה בפרס אופיר לסרט התיעודי[5].
בתחום העלילתי אמיר שיתף פעולה עם איילת מנחמי בהפקת הסרט ״נודל״ (משנת 2007) – זוכר פרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע של מונטריאול, ועם אייל חלפון בסרטו ״איזה מקום נפלא״(זוכה פרס אופיר לשנת 2007, הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים ופרס חבר השופטים בפסטיבל קרלובי וארי).
אמיר הפיק את שני סרטיה הראשונים של רמה בורשטיין, הסרט ״למלא את החלל״ (משנת 2012) זוכה פרס אופיר, פרס הסרט הטוב בפסטיבל חיפה ופרס השחקנית הטובה בפסטיבל ונציה להדס ירון ומועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר ב-independent spirit award
והסרט ״לעבור את הקיר״ (משנת 2016) שזכה בפרט הסרט הטוב בפסטיבל חיפה ובפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר לנועה קולר בתפקידה הראשי הראשון.
אמיר פיתח ויצר בצוותא עם נועה קולר וארז דריגס את סדרת הדרמה הקומית ״חזרות״ ששודרה בערוץ כאן 11 החל מנובמבר 2020 וגרפה שמונה פרסי אקדמיה, כולל פרס הסדרה הטובה ביותר. הסדרה נרכשה לשידור ברשת ״הולו״ האמריקנית והופצה למדינות שונות ברחבי העולם[6].
אמיר ביים ביחד עם אורי שמאלי, וגם הפיק, את הסדרה בת עשרת הפרקים "דרך המוזיקה״, המבוססת על פרויקט "תיעוד יוצרים" שיזם יואב קוטנר עם מפעל הפיס.
בן היוצרים הבולטים ששיתפו פעולה עם אמיר בתחילת דרכם:
- טלי שמש (״מועדון בית הקברות״, משנת 2006, זוכה פרס הביכורים בפסטיבל דוקאביב, פרס הסרט הטוב בפסטיבל הטדוקס בטורונטו, פרס הסרט הטוב בפסטיבל לייפציג ופרס הסרט הטוב בפסטיבל שנחאי);הסרט הופק ביחד עם גיא לביא.
- עידו הר (״סבא סביר״, משנת 2005, שהיה מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה).
- דנה אידיסיס (״סרט בר מצווה״, משנת 2013 שהשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל דוקאביב)ץ
- יאיר קידר (״הזמן הוורוד״, משנת 2009, שהוקרן בין השאר במסגרת הפנורמה של פסטיבל ברלין).
- עידית אברהמי (״העיתונאים״ - סדרה בת שישה פרקים).
- מויש גולדברג (״מיליון קליעים באוקטובר״)
מעבר לפעילותו כיוצר ומפיק, אמיר שימש במהלך שנים יו"ר איגוד המפיקים הישראלי, פעל בכנסת למען חוק הקולנוע[7] ובנושאי רגולציה[8] ועידוד הפקות מקור כאחד הנציגים הבולטים של איגודי היוצרים, הוא ומשמש משנת 2019 כיושב ראש האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה .
לאמיר הוענקו חמישה פרסי אופיר, עבור הסרט הטוב ביותר (״עפולה אקספרס״, ״כנפיים שבורות״, ״איזה מקום נפלא״, ״למלא את החלל״ ו"הרף התחתון ביותר"); שלושה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לסדרת הטלוויזיה הטובה ביותר (״חזרות״, ״לתפוס את השמיים״, ״להוציא את הכלב״); ופרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה עבור הסדרה הדוקומנטרית הטובה ביותר (״שיר אהבה סטנדרטי״, אריק איינשטיין).
אמיר הוא נכדו של מאיר וייסגל, ממייסדי מכון ויצמן למדע ששימש כנשיא המכון. הוריו, חיה ושמואל אמיר, הם ממקימי קיבוץ שובל.
הוא נשוי לאמנית אורלי מיברג ואב לשלושה ילדים. מתגורר בתל אביב-יפו.
- אסף אמיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אסף אמיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אסף אמיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אסף אמיר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- רותה קופפר, אסף אמיר: "כיום כשיש לך תוכן טוב אתה הולך קודם כל לתאגיד", באתר כלכליסט, 11 באפריל 2021
- אבנר שביט, "עונה שנייה של 'חזרות'? היו להקות שהתפרקו עקב ההצלחה, מקווה שלנו זה לא יקרה", באתר וואלה, 4 בינואר 2021
- טל פרי, מפיק "למלא את החלל" אסף אמיר: "האוסקר עוד רחוק", באתר גלובס, 23 בספטמבר 2012
- אבנר שביט, "חיותה וברל": ראיון עם המפיק אסף אמיר, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2012
- אסף כרמל, לאסף אמיר נמאס להסביר לכל העולם כמה חשוב המפיק בתהליך היצירה, באתר TheMarker, 10 בפברואר 2007
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
