למך בן מתושאל

לֶמֶך, בנו של מתושאל, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית, פרק ד' בסדר הדורות של שושלת קין.

ערך זה עוסק בבנו של מתושאל. אם התכוונתם לבנו של מתושלח, ראו למך בן מתושלח.

למך בן מתושאל

אב	מתושאל
בן או בת זוג	עדה צלה
צאצאים	תובל קין, יבל, נעמה, יובל

למך שר את שירתו לשתי נשותיו

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו:
עָדָה וְצִלָּה, שְׁמַעַן קוֹלִי; נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

— ספר בראשית, פרק ד', פסוקים כ"ג–כ"ד

יש הגורסים כי מקור שמו במילה האכדית Lumakku, המציינת סוג של כהן או פרח כהונה.^[1]

למך בן מתושאל נשא שתי נשים, עָדָה וצִלָּה. בניו של למך: מאשתו עדה נולדו יָבָל ויוּבָל, ומאשתו צלה נולדו תּוּבַל-קַיִן ונַעֲמָה.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללמך שתי נשים:

כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב, כ"ד, כ"א) "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב", כמו שמפורש באגדת חלק.

רש"י מוסיף שעדה היא של פריה ורבייה וצלה היא של תשמיש. בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת. הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי הכתוב ”וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה” (בראשית, ד', כ"ב), ודבריו:

דלהכי כתיב "גם", כלומר אף צלה שנבחרה לתשמיש ילדה, ולא הועיל לה כוס של עקרין.

בדרך דומה אך הפוכה נוקט התלמוד הירושלמי^[2]: "עדה – שהיה מתעדן בגופה; צילה – שהיה יושב בצילה של בנים".

שירת למך

ערך מורחב – שירת למך

על למך מתעכב הכתוב יותר מאשר על צאצאי אדם וחוה האחרים. הסיבה היא הסיפור שמובא על ידי למך בצורת שירה המופנה לשתי נשותיו:

עָדָה וְצִלָּה, שְׁמַעַן קוֹלִי; נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

— ספר בראשית, פרק ד', פסוקים כ"ג–כ"ד

רש"י ופרשני מקרא נוספים מסבירים, על פי מדרש, שהאיש שבו מדובר הוא קין, ושלמך הרג אותו בשגגה בעת ציד. למך היה כבד ראייה, ויצא לציד יחד עם בנו, תובל קין. קין עבר בסביבה, ולמך, שחשב שהוא חיה, ירה לעברו חץ והרגו. כשהעמיד אותו בנו על טעותו, ספק למך את כפיו מרוב צער, ומחץ למוות גם את בנו. (לשירה זו קיימים פירושים נוספים, אך הפרוש הנ"ל הוא המקובל והידוע יותר).

בשל מעשה זה "זכה" למך להפוך לכינוי עממי לאדם לא יוצלח – שלומיאל – מושג שעבר גם לשפות אחרות.

בהמשך ספר בראשית נזכרת דמות נוספת בשם למך – למך בן מתושלח (אבי נח).

לקריאה נוספת

• דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1969, כרך ראשון, עמוד 542–543.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא למך בן מתושאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. רן צדוק, עולם התנ"ך בראשית, דוידזון-עתי, תל אביב, 1993, עמ' 44.
2. מסכת יבמות לז