Loading AI tools
סופר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב האפט (11 בינואר 1884, קונוטופ, אוקראינה - ו' באדר תשכ"ו 26 בפברואר 1966, ירושלים) היה סופר, איש ציבור ורואה חשבון. ייסד את חברת "האפט את האפט" לראיית חשבון (היום חלק מBDO), היה חבר הנשיאות בוועד הלאומי ובוועד קהילת ירושלים, ייסד את פרס ברנר בשנת 1945, והיה ממקימי שכונת בית הכרם בירושלים.
 | |
| לידה |
11 בינואר 1884 קונוטופ, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 1966 (בגיל 82) ירושלים |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
| בת זוג | הדסה בת משה אהרן יוּריץ |
  | |
נולד בקונוטופ באוקראינה ב-11 בינואר 1884. אביו הרב ר' בנציון, בן הרב מקונוטופ, ר' אריה ליב, ואמו שפרינצה, בת הרב חיים ניקרייטין. בגיל שלוש עברה המשפחה לקלינצי, עיר שדה באוקראינה. למד תורה אצל אביו וסבו. בן 16–17 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין והשתלם בלימוד עצמי ובהשכלה עברית כללית.
יעקב היה מבין מארגני חבורה ציונית בעירו, ועד מהרה נבחר לצאת בשליחותה לעיירות בסביבתה. כך הוא פגש את אורי ניסן גנסין, שנעשה עד מהרה לידידו הקרוב. בשנת 1904 החליט יעקב לעלות לארץ ישראל עם החבורה הציונית שעליה נמנו גנסין והדסה יוּריץ, רעייתו לעתיד. זאת למרות ניסיונות שכנוע נגד הרעיון מאישים שפגש, כמו הרב טשרנוביץ, שבניו תכננו לעלות עם יעקב ארצה. עלה לארץ ישראל ביולי 1904, זמן קצר לאחר מותו של הרצל וימים אחדים לאחר רצח שר הפנים הרוסי פלבה. בין מקבלי פניו בארץ היה מנחם גנסין, אחיו של אורי ניסן, שהכירו מנעוריו. עם הגיעם לארץ, התפזרו בני החבורה בארץ ונפגשו מדי פעם במקומות שונים.
יעקב החליט לעבוד בקטיף בפרדסי פתח תקווה, והיה אחד מראשוני הפועלים היהודיים שעסקו בעבודה זו - עד אז רק הפועלים הערבים עבדו בה. לאחר ששכנעו את יהושע שטמפפר - ממייסדי פתח תקווה - והביעו נכונות לא לקבל שכר בימי עבודתם הראשונים (ימי ניסיון), הצליחו יעקב וחברו שבא עמו מרוסיה, הלל קרסיק, לקבל את העבודה הנכספת. בעקבות הצלחתם בעבודת הקטיף, הם המשיכו בה ואף נוספו עוד פועלים עברים לעבודה זו, ביניהם א"ד גורדון, שעבד לצדו של יעקב בשלב מסוים. לאחר זמן מה, עבר יעקב לעבוד כפועל גם בפרדסי מקוה ישראל.[1][2][3]
בשנת 1905 השתתף יעקב בקונגרס הציוני השביעי בבזל, כנציג של חברי התנועה הציונית ממחוז קונוטופ שבו נולד. בקונגרס זה נדחתה סופית "תוכנית אוגנדה". לאחר הקונגרס חזר יעקב לרוסיה, ונישא להדסה בת משה אהרן יוּריץ ב-1906 בעיירת מולדתה קלינצקי. באותה השנה עברו בני הזוג לשיקגו, ארצות הברית ויעקב עבד שם כסוכן מכוניות. בני הזוג לא הצליחו להתרגל לאורח חייה ולמושגיה של החברה האמריקאית, ולכן ב-1910 החליטו שניהם לעלות ארצה.[4]
עם עלייתו, מונה יעקב על ידי ארתור רופין למנהל האדמיניסטרטיבי של חוות כנרת, שאותו מילא בשנים 1911–1912 תחת מנהל החווה, האגרונום משה ברמן. בחווה נולדו ליעקב ולהדסה שני ילדים - לוטוס וורדינה - שנפטרו לפני שהגיעו לגיל שנה. בנם הבכור לוטוס נולד ב-1911, והיה הילד הראשון שנולד בחוות כנרת. נפטר בגיל שישה חודשים בבית החולים הסקוטי בטבריה. קברו היה השני בבית הקברות על שפת הכנרת.[5] עקב האסון הכפול, עזבו בני הזוג את החווה ופנו לירושלים, שם יעקב עבד כמנהל בתי המלאכה של בית הספר לאמנות בצלאל בשנים 1913–1918.
במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר חברו הטוב של האפט, יוסף חיים ברנר, עם בני משפחתו לחוות בן שמן, והותיר את כל כתבי היד שלו אצל האפט למשמרת.
לאחר שהבריטים כבשו את הארץ בשנת 1918, החלו התושבים היהודים בירושלים לארגן את מוסדותיהם תחת השלטון החדש. ביוזמתו של יעקב טהון, הם בחרו ב"וועד העיר ליהודי ירושלים", לייצגם מול השלטון הבריטי ולארגן את השירותים הקהילתיים - חינוך, בריאות וסעד. האפט היה חבר בוועד עד שנת 1932, ואף היה חבר בנשיאותו מספר שנים. גם היישוב היהודי בארץ ישראל החל להתארגן מחדש באותה התקופה. האספה המכוננת בראשותו של טהון התכנסה מספר פעמים והכינה את הבחירות לאספת הנבחרים. האספה בחרה ב"וועד הלאומי לכנסת ישראל", שהיה המוסד העליון של היישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט הבריטי. יעקב היה ציר אספת הנבחרים וחבר הוועד הלאומי, גם בנשיאותו, עד שנת 1927.
יעקב והדסה התגוררו באותה התקופה בשכונת בצלאל, שם נולדו בניהם דניאל ויהונתן. בהמשך נולדו להם בן נוסף ובת - מיכאל ומקסימה. בשנים 1918–1919 עבד יעקב כמנהל עסקי בבית החולים "הדסה", ובשנים 1920–1928 היה מנהל מחלקת ביקורת החשבונות בהנהלה הציונית ומילא בה גם תפקידים אחרים.
במאורעות תרפ"א נרצח ברנר בכפר ערבי סמוך לתל אביב. מותו השרה דיכאון רב על מעריציו ואוהביו, וביניהם יעקב האפט, שייסד לזכרו בשנת 1945 את פרס ברנר, שהוענק מדי שנה לסופר עברי בארץ ישראל.
בשנת 1925 הוסמך יעקב לרואה חשבון, ומשנת 1928 כיהן כראש החברה לראיית חשבון אותה ייסד, "האפט את האפט".[6]
האפט היה ממייסדיה הבולטים של שכונת בית הכרם, ונטל חלק מרכזי בארגונה ובניהולה במשך שנים רבות. היה מיוזמי הקמתה של אגודת "בוני בית" בשנת 1920, שמטרתה הייתה להקים שכונת גנים חדשה במערב ירושלים, עם בתי מגורים על מגרשים נרחבים, שבמרוצת הזמן יהיו מוקפים גינות, אילנות ועצי פרי. חברי האגודה - מורים, סופרים ופקידים במוסדות ציבוריים - שילמו תשלומים חודשיים בשיעורים קטנים, כדי לקנות את השטח שעליו תוקם השכונה החדשה. בארגון היו כ-150 חברים, ולכן הם נזדקקו לשטח גדול - לפי התכנונים הראשוניים הם רצו לרכוש לכל חבר מגרש בשטח של כ-1.5 דונמים, ובסה"כ היו זקוקים לשטח של כ-300 דונם, כולל שטחים ציבוריים וכבישים.
חברי האגודה חיפשו שטח מתאים לבניית השכונה. תחילה מצאו שתי חלקות בדרך להר הצופים, אך ויתרו עליהן מאחר שלאחת דרשו מחיר גבוה מדי, והשנייה, למרות מחירה הנמוך, הייתה על גבעה רמה, שמשני עבריה מורדים תלולים המוליכים אל גיאיות - מקום לא מתאים לבניית שכונת מגורים. בהמשך הם מצאו חלקת אדמה במקום בו נמצאת כיום שכונת "בית וגן", אך חברי האגודה "בית וגן" הכריזו שיש להם זכות קדימה על החלקה, ולכן חברי "בוני בית" ויתרו עליה. לבסוף הם קנו חלקת אדמה ממערב לירושלים, בשטח סלעי, שם נמצאת שכונת "בית הכרם" היום. זאת לאחר ששכנעו אדם אמיד שגם רצה לרכוש את השטח הזה, לוותר על העסקה.
יעקב האפט מילא תפקיד מכריע לא רק בעסקה לקניית השטח, אלא גם בתכנונה ובראשית בנייתה, תוך ניצול קשריו עם מוסדות ההסתדרות הציונית וההסתדרות הכללית. תכנון השכונה החדשה הופקד בידיו של ריכרד קופמן, אדריכל ובונה ערים, שארתור רופין מינה אותו למנהל המחלקה לבניין ערים ואדריכלות מטעם ההנהלה הציונית וחברת הכשרת היישוב. תוכניתו אושרה על ידי הוועדה לבניין ערים ב-5 ביולי 1922. קופמן החשיב את השכונה ליצירתו המשובחת ביותר, שבוצעה בדיוק על פי התכנון שלו, על כל פרטיו.
האפט נבחר ליו"ר הוועד של השכונה ב-1922 והוא הציע את תקנון השכונה והביאו לאישור המועצה ולאחר מכן לאישורה של ממשלת המנדט בינואר 1924. בסוף 1925 הוא התפטר מראשות הוועד, שהחליט באספה כללית לרשום את שמו של האפט כמייסד השכונה וכראש הוועד הראשון, כהוקרה על שירותו לשכונה ועל חלקו המכריע בבניינה. בשנת 1927 נבחר יעקב שוב ליו"ר הוועד, ולאחר שהוציא את הוועד ממצבו הכספי הקשה - בעזרת הלוואות שהצליח להשיג - וביצע שיפורים רבים בשכונה, פרש בשנית מניהול הוועד, אך המשיך בפעילותו בוועדות אחרות בשכונה.[7][8]
ראשית פרסומו הייתה בסיפור שהתפרסם בשבועון "הדור" בעריכתו של דוד פרישמן (שנה ב', תרס"ד) ולאחר מכן פרסם רשימות, סיפורי ילדים ועוד ב"שבלים", בקובץ שערך ברנר, לזכר א"נ גנסין "הצדה" (חתום שם: י. ה.), "העולם", ו"הפועל הצעיר". הוא כתב ויצר עד לשנות ה-30 לחייו. לאחר מכן עשה הפסקה של כ-45 שנה, שלאחריה המשיך לכתוב. יצירותיו מתאפיינות בעיקר בהצגת חייו האישיים ובאהבת הארץ והידורה.
את שנותיו האחרונות האפט הקדיש ברובן לכתיבה. הוא כתב שני ספרים, אוטוביוגרפיים ברובם, "ברון כוכבי ערב" ו"מעגלי זריחה ושקיעה".
נפטר בירושלים בשנת 1966, ו' באדר תשכ"ו, בגיל 82.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
