ימת ברדוויל
אגם במצרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ימת ברדוויל (בערבית: بحيرة البردويل, בחירת אל-ברדויל או سبخة البردويل סבחת אל-ברדוויל; מזוהה עם מקום הנקרא "הימה הסירבונית") היא לגונה של הים התיכון, הנמצאת בצפון חצי האי סיני. מקור שם הימה הוא במלך הצלבני בלדווין הראשון, שעל פי המסופר מת באזור לאחר אכילת דג רעיל מתוך הימה.
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | צפון חצי האי סיני |
| סוג |
לגונה  |
| מידות | |
| שטח | 700 קילומטר רבוע |
| אורך | 90 קילומטר |
| רוחב ממוצע |
22 ק"מ |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
 מצרים |
| קואורדינטות | 31°11′26″N 33°09′44″E |
  | |
הימה מופרדת מהים על ידי שרטון שמקיף אותה משלושה צדדים (מכל כיוון למעט הדרומי). מספר פתחים צרים מקשרים בין הימה לים. עומקה של הלגונה אינו עולה על שלושה מטרים. רוחב השרטון המקיף את הלגונה נע בין עשרות מטרים לקילומטר וחצי, וגובהו מגיע עד לשישים מטרים מעל פני הים בהר קסיוס. הימה נוצרה כאשר סיים העולם לצאת מעידן הקרח האחרון. המים שהיו לכודים בקרחונים בעשרות אלפי השנים הקודמות נמסו, וגובה פני הים, שהיה נמוך ביותר ממאה מטרים בעידנים הקודמים, מתייצב. התייצבות אקלימית זו מביאה גם לשינוי פני החוף, מתחילה הצטברות של חול לאורך החופים, שמקורו בסחף של הנילוס. סחף זה הוא זה שיוצר את הימה, שקודם לכן הייתה מפרץ פתוח, שהפתח שלו נסגר על ידי שרטוני חול. רמת המליחות בתוכו עלתה בהדרגה והימה הפכה לאזור בעל תנאים אקולוגיים ייחודיים[1].
בעבר היוותה הימה את חלקה המזרחי של הדלתא של הנילוס, ומשערים כי היא מזוהה עם ביצת כבול בשם "ביצת סירבוניס" ("Serbonian Bog") המוזכרת בכתבים עתיקים. המשורר ג'ון מילטון השתמש בשם "ביצת סירבוניס" ביצירתו "גן העדן האבוד" לתיאור הגיהנום, ומאז משמש כינוי זה בשפה האנגלית לתיאור מצב ללא מוצא, בדומה לביצה טובענית או אדמת בוץ שקשה להיחלץ ממנה.
במחקר שערך המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, בראשות גיא סיסמה-ונטורה, התגלה כי ימת ברדוויל הייתה אחד המקומות הראשונים בעולם בו החלה חקלאות ימית לצורכי מסחר. לצורך המחקר ניתחו החוקרים שיניים של דגי ספרוס זהוב (דניס) שנמצאו בחפירות מאתרים ארכאולוגיים שונים בישראל, חלקם לאורך החוף וחלקם מפנים הארץ, המכסים תקופה של יותר מ-10,000 שנה, מראשית התקופה הנאוליתית ועד התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל. באמצעות בדיקת הרכב האיזוטופים של החמצן בעצמות ושיני הדגים מצאו שבסוף תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, הרכב הדגים שנמצאו בחפירות משתנה לחלוטין, וכ-90% מהדגים שנמצאו ביישובים השונים באזור, מתמנע שליד אילת ועד יישובים לחופי הכנרת, מקורם בימת ברדוויל[1].
דרך הים, דרך עתיקה בימי קדם שחיברה את מצרים עם סוריה, אנטוליה, ומסופוטמיה, החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני וימת ברדוויל דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך החוף של כנען לעזה. בסמוך לצידה המערבי של הימה שוכנת העיר העתיקה פלוסיום שוקמה באלף ה-3 לפנה"ס כעיר נמל לחוף הים התיכון והדלתא של הנילוס, אך סחף החולות באזור ייבש את זרוע הנילוס והרחיק את חוף הים התיכון. בתקופה הרומית הייתה העיר חלק מפרובינקית ערביה[2].
בשנת 1956, במהלך מבצע קדש, הוטלה על יהודה בן-צור, מפקד שייטת הנחתות, הנחתת פלוגת שריון וצנחנים בפיקודו של מוטה גור בחוף רומאני, מערבית לאל עריש, אך עם שינוי התכנון ל'קדש קטן' הנחיתה בוטלה. בסיום המבצע חילצה השייטת מיג 15 מצרי שיורט ללגונה 'ימת ברדוויל'.
ב-1967 הוקמה לגדת הימה היאחזות נח"ל בשם "נח"ל ים" המוזכרת בשירו של שלמה ארצי 'נח"ל ים' כסביבת דייגים שלווה[3]. נח"ל ים אוזרחה ב-1973, אחרי שנה נעזבה והייתה לבסיס צבאי עד לפינויה באפריל 1979[4].
ב-1967 ערך הארכאולוג משה דותן מאוניברסיטת חיפה, סקר ארכאולוגי באזור הימה[5].
במאי 1969 ניסה חיל ההנדסה לפרוץ באמצעות חומר נפץ סתימת חול שנוצרה בפתח המרכזי המקשר בין הימה לים[6]. הסתימה גרמה להתאדות, המלחה, ירידת מפלס ותמותת דגה. באותה תקופה פרנס הדיג בימה 1,100 משפחות של בדואים ותושבי אל עריש, עם שלל שנתי של 2500–3000 טון דגים מסוג דניס, בורי ולוקוס[7]. פעולות חיל ההנדסה לא הצליחה לפתוח את מעבר המים לימה[8]ובספטמבר הובא מחפר צף[9], רק לאחר שנה של עבודות נוקו התעלות המובילות לאגם (שקיבלו את השם "בועז 1" ו"בועז 2" על ידי צה"ל)[10].
ביוני 1970 מייד לאחר האירוע של טיבוע ספינת הדיג אורית הוקם בסיס חיל הים "דפנה". הבסיס פורק במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979
ב-1977 נתן משרד האנרגיה זיכיון לחיפושי נפט באזור, כאשר במקביל כבר החלו שיחות השלום עם מצרים ודיונים על החזרת סיני למצרים[11].
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
