חרבתא אל-מצבאח
עיירה בנפת רמאללה ואל-בירה, ברשות הפלסטינית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרבתא אל-מצבאח (בערבית: خربثا المصباح) הוא כפר פלסטיני באזור הרי בנימין מדרום לכביש 443 ובית עור א-תחתא, בקרבת בית חורון ומצפון לעיירה בית ליקיא. הכפר ממוקם 4 ק"מ מזרחית למודיעין-מכבים-רעות על כביש 443 ו-15 ק"מ מערבית לרמאללה ושייך לנפת רמאללה ואל-בירה. נכון לשנת 2017 חיו בכפר 6,366 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר משתרעות על שטח של 4,431 דונמים מתוכם 644 שטח בנוי.
 | |
| ח'רבת אל-מצבאח, מבט מתחנת הדלק על כביש 443 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| גובה | 390 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,366[1] (2017) |
| קואורדינטות | 31°53′06″N 35°04′20″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
הכפר שוכן על שלוש גבעות. הגבעה המערבית היא הכפר הישן שקיים מהתקופה הרומית והביזנטית. שתי הגבעות המזרחיות נבנו מאוחר יותר, החל מהמאה ה-18.
התקופה העותמאנית
בשלטון העות'מאנים בארץ ישראל שמו של הכפר היה "ח'רבתא אל בני סבא".
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1863 וכתב כי מתגוררים בו 400 תושבים. אחד מתושבי הכפר הראה לו אתר מכוסה אבני גזית בשם 'אל-כניסה', בו, על פי המסורת המקומית, עמדה בעבר כנסייה. בנוסף, גרין דיווח כי במקום בארות, בורות וקברים עתיקים, המעידים לדעתו כי ”ח'רבתא נבנתה על גבי יישוב עברי, ששמו הראשון אבד, שהרי השם החדש נראה ערבי טהור.”[2]
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בח'רבת'א בני חרית אוכלוסייה של 369 תושבים, כולם מוסלמים,[3]במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-488 תושבים ששכנו ב-121 בתים.[4]
בשנת 1945, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל, אוכלוסיית הכפר מנתה 600 תושבים, שהיו בבעלותם 4,438 דונם, על פי סקר קרקעות ואוכלוסין רשמי. מתוך מספר זה 1,026 דונם, היו של מטעים וחקלאות שלחין השקיה, 2,133 של גידולי דגנים, ו-25 דונם היו קרקע בנויה.
בעקבות מלחמת העצמאות ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עבר הכפר לשלטון ירדני.
המסגד הראשי בכפר נבנה בשנת 1965 על חורבות כנסייה עתיקה שנחרבה.
לאחר 1967
בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית. חלק מתושבי הכפר הם פליטים משלושת כפרי לטרון (עמואס, בית נובא ויאלו) שהרס צה"ל במלחמת ששת הימים.
בשנות ה-80, חלק מאדמות הכפר הופקעו לצורך בניית כביש 443. התושבים עתרו לבג"ץ נגד המפקד הצבאי שהפקיע את האדמות, ובתשובה לעתירה, טענו המשיבים מטעם המדינה כי מטרתה של תוכנית הדרכים היא לשרת את צורכי האזור, והיא תשרת את אוכלוסיית הכפרים המקומיים לאורך התוואי. המשיבים הדגישו, כי מערכת הדרכים ביהודה ובשומרון היא מיושנת, ואין היא יכולה לשאת עוד את הכמות הרבה של מכוניות הנעות עליה.[5] בג"ץ קיבל את עמדת המדינה וכתב:
"בנסיבות אלה מוסמך ממשל צבאי להשקיע השקעות יסוד ולבצע תכנונים ארוכי טווח לטובתה של האוכלוסייה המקומית... אין כל פגם בהכנתה של תוכנית הכבישים הארצית: צורכי התחבורה של האוכלוסייה המקומית גברו והלכו; את מצב הכבישים אין להקפיא. על-כן מוסמך היה הממשל הצבאי להכין תוכנית דרכים שתיקח בחשבון את ההתפתחויות בהווה ובעתיד... אין בעצם העובדה, כי תכנון זה נעשה בשיתוף פעולה עם ישראל, כדי לפסול תוכנית זו, ובלבד שהיא נעשתה למען האוכלוסייה המקומית."
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B.
בעקבות האינתיפאדה השנייה נחסמו דרכי הגישה מכפר לכביש 443, ונאסר על התושבים הפלסטינים השימוש בכביש.[6] תושבי האזור הגישו עתירה לבג"ץ, ובה נטען שהחסימה וההגבלות אינן חוקיות, בין השאר, כיוון שהכביש נסלל חלקית על אדמות שהופקעו בהבטחה שישמשו את תושבי האזור[7]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
